איסמעיל הנייה - Ismail Haniya
איסמעיל הנייה - Ismail Haniyaרויטרס

השבוע נחשפנו לוויכוח בין "גורם מדיני" שסבור שחמאס משקם את יכולותיו הצבאיות ומנהרותיו ובין "גורם ביטחוני" שסבור שחמאס יושב בשקט. למעשה, זהו המשכה של אותה מחלוקת האם חמאס הוכה קשה במבצע 'צוק איתן' ולכן לא יעז ליזום הרפתקה נוספת בעתיד הקרוב, או שמא לא ייכון שקט כל עוד חמאס שולט בעזה. לצערי, דעתי בנושא קרובה יותר לזו של הגורם המדיני.

ראשית כול, הדרך הטובה ביותר לנבא את פעילותו של ארגון היא להסתכל על דפוסי פעולתו בעבר. לחפור מנהרות ולייצר רקטות זה מה שחמאס והארגונים האחרים יודעים לעשות, והיכולת שלהם להמשיך לעסוק בתחום הזה לא נפגעה.

מנהיגות חמאס בוודאי מעודדת מנסיקתו של הארגון בסקרים. חמאס מבין היטב את השבר בין הרחוב הערבי למנהיגות הערבית. ככל שהמנהיגות מתעבת ארגונים כמו דאע"ש וחמאס, כך גוברת ההילה שלהם ברחוב הערבי.

שארית הפליטה שנותרה ממחנה השלום הישראלי (כולל הנשיא בדימוס) התלהבה מהעמדה הביקורתית שנקט מחמוד עבאס כלפי חמאס, עד כדי איום לפרק את ממשלת ההסכמה הלאומית. אלא שהדבר אינו מעיד דווקא על התעשתות של עבאס, אלא על שינוי ביחסי הכוחות בינו ובין חמאס. כאשר הוקמה אותה ממשלת אחדות, ברור היה שחמאס נכנס אליה מתוך עמדת חולשה וייאוש. היום, נוכח שיעורי הפופולריות של חמאס, ממשלת אחדות מאפשרת לו גישה לרשות הפלשתינית יותר משהיא מאפשרת לתנועת הפת"ח גישה לעזה.

מה שקורה בין עבאס לחמאס הוא תעתיק של מה שמתרחש בין מנהיגי ערב לארגון דאע"ש. המנהיגות הערבית לוחצת על המערב לתקוף את דאע"ש ומבקרת אותו על הססנותו. אבל צבאות ערב המצוידים במיטב הנשק אינם מתייצבים בתור להילחם בכמה רבבות טרוריסטים רכובים על טנדרים. מבחינת המנהיגות הערבית עדיף שהכופרים המערביים יחסלו את דאע"ש, דבר שיחסוך מהם הסתבכות מול הרחוב הסוני מבית.

וכשדעת הקהל הפלשתינית לצדו יכול איסמעיל הנייה להרשות לעצמו לאיים שאם לא יוסר המצור מעל עזה עד ה‑25 בספטמבר, חמאס יחדש את הירי על ישראל. בימי המלחמה חמאס לעג לתחזיות הפרשנים ועמד בהבטחותיו לחדש את הירי, ולכן כדאי לקחת את הנייה ברצינות. למי שטרם קלט, בלוח העברי ה‑25 בספטמבר נופל על ראש השנה הבא עלינו לטובה. תארו לעצמכם את הכבוד שיקבל ברחוב הפלשתיני מי שישבית את חגם של היהודים כאשר באמצע תפילת החג תישמע אזעקה. העלות זניחה: עניין של כמה טילים וחופן פצמ"רים. ואחר כך נחזור שוב להפוגת "שקט ייענה בשקט", כי קשה לחשוב על גיוס מילואים בתקופה שעם ישראל מנסה לפצות את עצמו על חופשת הקיץ ההרוסה. זאת ועוד: בזמן שמפציצים את דאע"ש בעיראק ובסוריה, אובמה, קמרון ויתר חברינו הטובים יבקשו מנתניהו לגלות איפוק על מנת שלא להתסיס את הרחוב הערבי עם תמונות הרס מעזה.

בנט לא הולך לליכוד

ההתגוששות סביב חוקת הבית היהודי החדשה היא סיבה להתעודד ולהתאכזב גם יחד. התסיסה הרבה שהתהליך עורר היא תופעה חיובית שמעידה על כך שמדובר במפלגה חיה ושאפתנית המושכת תשומת לב פנימית וחיצונית. לפני שנתיים-שלוש, כאשר עוד דיברו על המפז"ל, האם מישהו העלה על דעתו שכך ייראה המצב?

אולם חלק מהמתקפות על היו"ר נפתלי בנט אכזבו אותי. כמי שבדרך כלל תומך בבנט ובגישתו, אני מקווה שהאהבה לא תקלקל את השורה ותגרום לי להעניק לו הנחות מיותרות. אך כשם שאסור ללכת אחרי נפתלי בנט בצורה עיוורת, כך רובצת אחריות גם לפתחם של מבקריו. לכן יש להצטער על השימוש החוזר בשיטת המודעה האנונימית, כגון זו שרומזת שבנט יוריד לנו את הכיפה מהראש. כאשר ח"כ יוני שטבון מעלה טענה כזו בגלוי, אפשר להסכים איתה או לחלוק עליה. אבל מנסחי המודעה שבה רואים אדם גלוי ראש שמנסה לכסות על החסר בידו העדיפו להישאר אנונימיים ולתקוף את בנט מהמארב.

לגופה של מודעה, אותו יהודי שאינו חבוש כיפה אבל מרגיש צורך לכסות את הראש איכשהו כאשר הוא שומע קידוש או תפילה, מייצג בדיוק את הציבור המסורתי שאנחנו מבקשים לקרב אלינו.

מתקפה נוספת חסרת יושר אינטלקטואלי הופיעה באתר 'סרוגים'. שם פורסמה ידיעה מרעישה שנפתלי בנט חותר להתחבר לליכוד וקיימים סיכויים שהמהלך יצלח. נתניהו, הסביר הכתב החרוץ, אוהב קומבינות כאלה, ותוכיח העובדה שבעבר הוא צירף לרשימת הליכוד את מפלגת גשר של דוד לוי ואת צומת של רפול. בידיעה הוזכר אמנם שהמהלכים הללו התבצעו אי שם בשנות התשעים, אבל הוסתר מהקורא שהם נועדו לקדם את סיכוייו של נתניהו בימי שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה. דוד לוי ורפול ז"ל איימו להתמודד על ראשות הממשלה ­– התמודדות חסרת סיכוי כשלעצמה, אבל כזאת שהייתה מקשה על נתניהו להתמודד מול שמעון פרס. בהתאם לכך נאלץ נתניהו לקנות את יריביו הפוטנציאליים במחיר מופרז. שיקול כזה אינו תופס כיום, וקשה להבין איך אחרי הפרידה מאביגדור ליברמן וישראל ביתנו – פרידה שהשתלמה בסקרים לשני הפרודים – הליכוד יתלהב מחתונה חפוזה עם נפתלי בנט.

מצדו של בנט הסיפור עוד יותר תמוה. לאחר שמיתג את עצמו כמנהיג הימין בסקרים והפך למתחרה על תואר יו"ר המפלגה השנייה בגודלה, בנט מקבל פתאום רגליים קרות ומבקש להשתדך עם נתניהו?! מהלך כזה היה מוריד את נפתלי בנט משר בקבינט לגרסה חדשה של אפי איתם. מי שרקח את הסיפור הבין כנראה שהטענות שבנט הופך את הבית היהודי לליכוד ב' לא שכנעו רבים, ולכן יש להסלים ולטעון שבנט חותר להפוך לבכיר בליכוד א'.