גולדה וניקסון בעד העדשה
גולדה וניקסון בעד העדשהמשה מילנר

41 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים הנתפסת בעיני רבים כאחד מהמחדלים הגדולים של ישראל מדבר מי שהיה אז ראש אמ"ן האלוף במילואים אלי זעירא.

בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" מדבר זעירא בגילוי לב על הטעויות שלו ושל אחרים, על הכשל המודיעיני, על העימות עם ראש המוסד דאז צבי זמיר, על פרשת המרגל המצרי אשרף מרואן, על השעות הגורליות שלפני המלחמה, על תחושותיו בעקבות דו"ח ועדת אגרנט ועוד.

"כשעם נכשל במשהו הוא מוכרח לתלות את הכישלון במישהו", אומר זעירא. "הצחוק הוא שתולים את הכישלון בקצין מטה שכמעט תמיד המפקדים שלו לא קיבלו את דעתו. כנראה היה נוח למי שהיה נוח לעשות את זה. כי מה יגידו, שחיל האוויר נכשל? שכל תפיסת ההגנה של פיקוד דרום הייתה טעות? שהימ"חים היו מבורדקים? שלא היה מספיק כוח בצפון כי דדו חשב שמאה טנקים יספיקו לו?"

"באמ"ן הנחנו שמה שהמצרים רוצים (להגיע עד עומק סיני) הם עדיין לא יכולים, ומה שהם יכולים (לחצות את התעלה ולהתקדם כמה קילומטרים) הם לא רוצים", מסביר זעירא. "זה היה הקיבעון שלנו. לדאבוני, הגיעו אלינו התוכניות שלהם. מה שלא ידענו זה שייתכן שהתוכניות היו שקריות".

גולדה, אומר זעירא, סירבה להאמין להצהרות של שליטי מצרים על הצורך בשחרור התעלה ובפריצת קו בר־לב, והוא מודה שלא ניסה להעמיד אותה על טעותה. "אני יושב בדיונים ושומע את השטויות של גולדה ודיין בנוגע לערבים. מה אני צריך לומר להם — אתם מדברים שטויות? זה לא מקובל ולא ראוי שראש אמ"ן יעיר לראש הממשלה 'את טועה'. אפילו לא בשפה הכי מנומסת", הוא אומר.

"היום אני יודע שאנחנו בכלל לא מבינים את הערבים. לפני המלחמה בא לישראל המומחה הכי גדול לארצות ערב, פרופ' ברנרד לואיס. הוא ישב אצלי במשרד וסיפר לי: 'אני בא עכשיו ממצרים. המצב שם נורא. הם לא מסוגלים לצאת למלחמה'. אם אנחנו רוצים להבין את הערבים, צריך להכניס את אחמד טיבי למחלקת המחקר".

"אחרי המלחמה אמרתי לעצמי: נניח שהיית אומר 'סבירות גבוהה', והיו מגייסים מילואים, ובסוף לא הייתה פורצת מלחמה. היו מקימים ועדת חקירה ואומרים לי: זעירא, טמבל שכמוך, נכון שהיו מאה ידיעות על מלחמה, אבל היו אלפיים ידיעות שאמרו שלא תהיה. אז למה נדבקת דווקא למאה שאמרו שתהיה?".