סילבן שלום
סילבן שלוםצילום: ניסים לב

לא בכל שבוע פורץ ויכוח חריף, אמוציונלי וקולני סביב שולחן הממשלה. מרבית הדיונים בפורום הזה מתנהלים על מי מנוחות. לכן בלט בשבוע שבעבר באופן מיוחד העימות בין השר סילבן שלום לראש הממשלה בנימין נתניהו.

הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה נחשבים לסודיים, אולם על פי הדיווחים בתקשורת הוויכוח החל על רקע הצגת תוכנית לעידוד ושיפור החינוך המקצועי בישראל, במסגרת משרד התמ"ת. ראש הממשלה נתניהו ושר הכלכלה בנט שיבחו את התוכנית, ואז התפרץ השר שלום: "אתם רוצים לפתוח בתי ספר מקצועיים לרתכים ופחחים ולהנציח את הפערים", צעק. שלום פנה לנתניהו, לבנט וליתר השרים ושאל: "אתם הייתם שולחים את הבן שלכם להיות פחח?", ואמר ישירות לנתניהו: "שלח את הבן שלך להיות פחח".

שלום הבהיר לנתניהו וליתר השרים שהוא ייאבק ביוזמה ואמר: "זאת שערורייה ואני לא אתן שזה יקרה. אני אעמוד מעל לכל במה ואלחם בכם". נתניהו השיב לו: "אתה חי בעולם של האתמול, היום פחחים ורתכים מרוויחים הרבה כסף". שלום ענה: "אתה רוצה להחזיר אותי לעולם של האתמול". לטענתו של נתניהו שעמדתו של שלום נובעת מטראומה אישית ענה שלום: "אין לי שום טראומה, אני הייתי במגמה ריאלית". העובדה שלדברי השר שלום הצטרפו דווקא השרים עמיר פרץ ומאיר כהן, חשובה מאוד להבנת הביקורת של השר שלום.

בשלושת העשורים הראשונים לקיומה של המדינה נקבע עתידם של כל נער ונערה על ידי בחינת הסקר. מי שעבר את הבחינה היה זכאי ללמוד בתיכון עיוני במימון ציבורי, ומי שלא - הופנה לתיכון מקצועי. אם נצא מתוך הנחה שכישוריהם של בני האדם באוכלוסיות שונות דומים, היינו מצפים שתמהיל הלומדים במסלולים השונים יהיה דומה. אולם המציאות הוכיחה אחרת. חלקם של בני עדות המזרח במסלולים המקצועיים היה גבוה בהרבה משיעורם באוכלוסייה, ואילו אצל האשכנזים המצב היה הפוך. למרות המדדים הכאילו אובייקטיביים, הפכה החלוקה הלימודית לחלוקה עדתית-מעמדית.

החינוך המקצועי בישראל של שנת 2014 נמצא בשפל, ותוכנית שתעלה אותו על דרך המלך תהיה מבורכת. אבל אם לא יובטח שבתי הספר המקצועיים החדשים לא יהפכו לבתי ספר לתלמידים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, ייצא שכרה של מדינת ישראל בהפסדה. הסיבה לכך שהשר שלום וחבריו אינם אופטימיים בהקשר הזה, נעוצה בפער הקיים כבר היום בין המרכז לפריפריה בנוגע להתמודדות עם קשיים בלימודים. במרכז נפוצים הרבה יותר אבחונים, הקלות ושימוש בתרופות מסייעות. החשש הסביר הוא שבעוד שתלמיד מתקשה משכבה סוציו-אקונומית גבוהה במרכז יזכה להקלות, לאבחונים ולטיפול צמוד שישאיר אותו בבית הספר העיוני, עמיתו מהפריפריה או משכבה סוציו-אקונומית נמוכה ימצא את עצמו בבית ספר מקצועי. בצורה כזו עלולים בתי הספר המקצועיים לחזור להיות חממה לקיפוח ואפליה במקום כלי לטיפוח וקידום.

כלכלה ופיזיקה

מדי שנה בשנה, זה עשרות שנים, מתכנסים אנשי אגף התקציבים באוצר ליום העיון השנתי לזכר ארבעה מאנשי האגף שנפלו במלחמת יום הכיפורים. עוצמתו של אגף התקציבים, והכוח הרב המרוכז בידי אנשיו, הופכים את יום העיון ומה שנאמר בו לחשוב כל כך. השנה היו אלה דבריו של שר האוצר יאיר לפיד שמשכו את תשומת הלב, והזכירו למי שכבר שכח את האני מאמין של אותו שר אוצר שהעיד על עצמו שאינו מבין בכלכלה.

לפיד, בצעד אופייני לאנשים שאינם מבינים מהי כלכלה, אמר ביום העיון: "אנחנו מדברים לא מעט על חוקי הכלכלה. בעיתונות הכלכלית לעגו לי לא פעם על כך שאני לא מבין את חוקי הכלכלה. יכול להיות, אבל אני רוצה להזכיר לכם משהו על חוקי הכלכלה: הם לא חוקי טבע, הם חוקים מעשי ידי אדם. אנחנו יוצרים אותם, ובידינו לשנות אותם". לפיד גם לא חסך את ביקורתו מכלכלני האגף בפרט והאוצר בכלל: "הייתה שאלה אחת ששאלתי את כל מי שהתנגד למע"מ אפס, ולאיש מהם לא הייתה תשובה עליה. אמרתי להם: אם אתם יודעים כל כך הרבה על שוק הדיור, איך אתם מסבירים את העובדה שהמחירים עלו ב‑80 אחוזים ואיש לא עשה שום דבר בנידון?".

דבריו של לפיד מאפיינים לא מעט אנשים אינטליגנטים, אשר מתקשים לקבל את הפער שבין חופשיות הרצון לכאורה של הפרט ובין חוקיות ההתנהגות של הכלל. לפיד, כמו רבים אחרים, טועים לחשוב שחוקי הכלכלה דומים לחוקי התעבורה. לאור זאת הם סבורים שבדומה לחוקי התעבורה, מספיק לכנס את הפורום המתאים ולשנות אותם. הבעיה היא שבמציאות חוקי הכלכלה דומים יותר לחוקי הפיזיקה מאשר לחוקי התעבורה. כך למשל, אם נעודד ביקוש למוצר - מחירו יעלה. זאת למרות שלכאורה אין שום דבר שמכריח את המוכרים להעלות מחירים. באותה מידה, סך החיסכון במשק סגור שווה לסך ההשקעה. אין שום דרך להימלט מן המשוואה. הטענה שחוקי הכלכלה "הם לא חוקי טבע, הם חוקים מעשי ידי אדם. אנחנו יוצרים אותם, ובידינו לשנות אותם", שקולה במידה רבה לטענה שקופרניקוס הוא שקבע שהארץ מסתובבת סביב השמש, ובידו גם לשנות קביעה זו.

על מנת לאשש את טענותיהם, נתלים פעמים רבות אנשים כמו לפיד בחוקרי הכלכלה ההתנהגותית. הכלכלנים ההתנהגותיים חוקרים, אם ננסה לבצע הכללה גסה, את ההתנהגויות הבלתי רציונליות שלנו. זאת בניגוד לכלכלנים הקלאסיים שעסקו במידה רבה בכלכלה של שחקנים רציונליים, דבר שבמציאות אינו נכון. אך מה שלפיד שוכח להזכיר הוא שכהנמן, אריאלי ודומיהם כלל אינם כופרים בעובדה שההתנהגות הכלכלית כפופה לחוקים. הם בסך הכול מנסים לעקוב אחרי החוקיות של ההתנהגות הלא רציונלית. אז היכן לפיד צודק? כאשר הוא מדבר על ערכים. כלכלנים עוסקים בהתנהגות, לא בערכים. השאלה האם להשקיע בקשישים או בצעירים היא שאלה ערכית, לא כלכלית. כך גם השאלה האם להשקיע בבריאות או בביטחון. כאן מקומם של הלא-כלכלנים, ובתוכם אנשים כמו לפיד, לומר את דברם.