שער ש.ג. כניסה איתמר
שער ש.ג. כניסה איתמרהלל מאיר

לפני 13 שנים, כשהיינו זוג צעיר, חיפשנו את מקומנו ביהודה ושומרון. כמתנחלים בני מתנחלים, האופציה לגור בעיר לא עמדה על הפרק, אך ידענו כי לא כל שערי הישובים פתוחים בפנינו. ידענו שאפילו ביישובים בהם גרים ההורים שלנו אין זה מובן מאליו שיקבלו אותנו כחברים מן המניין.

ידענו שכרווקים הם נאלצים לקבל אותנו בכל מצב, אבל ברגע שנישאנו - אפילו יישוב שגדלנו בו כל חיינו ומכיר בדרך כלל את אישיותנו החיובית, מודד את קוטר הכיפה, שלמות כיסוי הראש ואפילו את קיומם של המכנסיים – מתחת לחצאית.

לא רצינו להיות תחת עיניים בוחנות, אז נמנענו מללכת לוועדות קבלה ביישובים שידענו שלא יקבלו אותנו, ולבסוף מצאנו את מקומנו ביישוב אחד צעיר. והנה אסיפת חברים אחת הפכה לסוערת, כשהתלקח בה דיון בנוגע למשפחה שרצתה להתקבל ליישוב אך הבעל אינו חובש כיפה.

שאלתי את עצמי, מי אמר שהכיפה של בעלי או של השכן שלי יותר טובה מראשו הגלוי של המועמד לקבלה? אולי הוא איש חסד? אולי הוא מקפיד מאוד על נטילת ידיים? אולי הוא שונא הגדרות ולכן ויתר על הכיפה? בסופו של דבר, לאחר דיונים רבים, המשפחה לא התקבלה ליישוב. קטונתי מלהבין: ישוב צעיר שנלחם נגד הרס ופינוי, ישוב צעיר שרוצה לגדול - כיצד הוא מעלה בדעתו לדחות משפחה?

באחת השבתות האחרונות קראתי כתבה ב'בשבע' שבה סיפר ראש הדסק לענייני ערבים בערוץ 10, צבי יחזקאלי, כי הוא ורעייתו ניסו להתקבל ליישוב דתי-לאומי מוכר. לאכזבתם הם לא צלחו את ועדת הקבלה היישובית.

"מאוד רצינו להשתלב שם בקהילה. זה התאים לנו מבחינה חינוכית ואידיאולוגית. יש לנו שם גם חברים קרובים, אז חשבנו שזו אופציה נהדרת בשבילנו", סיפר.

יחזקאלי החליט לא לוותר והגיש ערעור על ההחלטה, אך נדחה בשנית. "אחרי כל הדרך הארוכה שעשיתי והתהליך הלא פשוט שעברתי אני מבקש להיות קרוב אליכם, להפוך לחלק מכם, ובכזאת אטימות הרחקתם, למה?" שאל. הוא מסביר כי ביישוב אמרו לו שהוא ברסלב ועלול להקים בתוך היישוב תת קהילה. באמת מפחיד.

אז כן, גם יחזקאלי הבחין בכל היופי והטוב ביישובים ביהודה ושומרון. מאמץ של שנים להראות לחברה הישראלית חבל ארץ יפה ופורח הצליח, לפחות במקרה של יחזקאלי, אבל בתגובה הוא קיבל סטירת לחי.

קראתי את הכתבה ותחושות קשות עלו בי. הלם, וגם לא מעט תסכול. שנים אנו מנסים להשפיע על החברה הישראלית. מאז גירוש גוש קטיף שבו הציבור לא היה עמנו, טובי המוחות והיח"צנים מנסים בכל דרך להשפיע. להסביר. לפרסם. להשמיע. להראות כמה אנחנו יפים וטובים ומוצלחים ותורמים לחברה. תקציבי עתק מושקעים בתיירות כדי שכל עם ישראל יראה את ההיסטוריה והתנ"ך שחיים פה בין האבנים. כדי שעם ישראל יבין שאסור לוותר על האדמה הזו שהינה חלק בלתי נפרד ממנו.

ניסיתי לנחש איזה ישוב ויתר על יחזקאלי, האם אינם מודעים לכוחו בהסברה ובהשפעה על החברה הישראלית? וגם אם לא היה מדובר כאן בדמות מוכרת, הפסדנו משפחה. צעד פשוט של קבלת משפחה לישוב המביאה עימה מעגלים רחבים של משפחה וחברים מועיל יותר מהרבה צעדים של הסברה.

האם הם באמת לא מבינים את גודל השעה? אנחנו עדיין רחוקים מלהיות מיליון יהודים ביהודה ושומרון, מספר שיש הסוברים שהוא שימנע כל סיכוי לפינוי. בין אם זה הסוד שימנע פינוי ובין אם לא, מדובר כאן בעיוורון.

לאחרונה הדהים בכיר בהתיישבות את מכריו כשסיפר להם בפורום מצומצם כי לפני שנים רבות הוא ואשתו, זוג צעיר, ניסו להתקבל ליישוב קהילתי בשומרון, אך נדחו. הוא הסביר כי כנראה הם היו "לא מספיק דוסים". ועדת הקליטה שדחתה אותו לא שיערה את התפקידים הבכירים שהוא עתיד לשאת בהם יום אחד. בתגובה הוא הקים יישוב אחר. בפעם הזו הרווחנו.

לא חסרים סיפורים על מסכת הייסורים שעוברות משפחות בניסיון להתקבל ליישוב - ראיונות, מבחנים שבתות אירוח. חברים רבים, 'עירוניסטייים', מתארחים אצלנו לשבת ומספרים על המסע שעברו חבריהם שניסו להתקבל לאיזה יישוב. יש להניח שרבים מתייאשים בדרך. אחרים ודאי נרתעים מהנבירה בחייהם האישיים. יותר קל לקנות דירה בפתח תקווה...

יש ישובים שיתופיים המונעים הרחבה של היישוב מסיבה כלכלית. היקב המצליח של היישוב מניב רווחים נאים המתחלקים בין תושבי היישוב השיתופי. תושבים נוספים יגרמו לכך שפרוסות העוגה יהיו קטנות יותר. אז למה לקבל תושבים חדשים?

ישנם ישובים שיתופיים שבעקבות תהליך שעברו החלו לקבל תושבים קהילתיים שאינם זכאים ליהנות מרווחי השיתוף. פיתרון יפה, אך לדעתי גם הוא עלול להרחיק משפחות. לא רוצים אותי באופן מלא כחלק מהקהילה שלכם? לא צריך! אחפש לי מקום אחר. בבאר שבע, מעלה אדומים ומודיעין לא מתנים לי תנאים לפני רכישת דירה.

שמעתי אפילו על יישובים מעורבים שמסננים את קבלת המשפחות הדתיות כדי לשמור על איזון. פה אנחנו יותר מדי דוסים, ובמקום אחר פחות מדי דוסים.

עשרות שנים של סינון ובקרה עשו את מה שהשמאל והאויב הערבי מבקשים לעשות, דיללו את האוכלוסייה ביהודה ושומרון.

עשרות שנים של ועדות קבלה המונעות מאינטרסים ואגו. ועדות קבלה שמדדו את גודל המטפחת, אורך הציצית, ארץ המוצא של ההורים ועוד.

עשרות שנים של שכחה מהאידיאל החשוב ביותר - באנו ליהודה ושומרון כדי למלא את ההרים והגבעות ביהודים ולגאול את חבל הארץ הזה מידי זר.

אני מקווה שלא מאוחר מדי לעשות תשובה ולפתוח את שערי היישובים בפני עם ישראל.

המאמר פורסם לראשונה בבלוג המתנחלים - מתנחלות ברשת