שוב ושוב שידרו השבוע מהדורות החדשות את ההקלטות ששחרר בית המשפט לפרסום מפרשות אולמרט-זקן. בפרקליטות טוענים כי מה ששמע הציבור הוא אפס קצהו של הטקסט המפליל והמביך של מי שהיה ראש ממשלת ישראל.
בהקלטות נשמע אולמרט דואג בעיקר לדבר אחד: הבסיס שעליו ניצבה הגנתו המשפטית לפחות מימי פרשיות השחיתות המוקדמות שלו שנתגלו בימיו כגזבר הליכוד לפני כמעט עשרים שנה - שרשויות החוק לא יוכלו לסתור את טענתו שהוא לא ידע מה עושים הכפופים לו. החטא הקדמון הוא של השופט בדימוס עודד מודריק, שקנה את הטענה וחילץ את אולמרט מהרשעה באמצע שנות התשעים. אולמרט, שהספיק להפוך מאז מח"כ מושחת לשר מושחת, לראש עיר מושחת ולראש ממשלה מושחת, למד לשלוף מהשרוול את הקלף המשפטי הזה שוב ושוב ולנסות להתחמק מעונש. התרגיל עבד גם בצבר הפרשות טלנסקי-ראשונטורס-ומרכז ההשקעות (אם כי באחרונה הוא הורשע בעבירה הקלה יחסית של הפרת אמונים). את החגיגה עצר כמובן השופט דוד רוזן בפרשת הולילנד, כאשר דחה בפעם הראשונה באופן גורף את קו ההגנה החביב על הפוליטיקאי המושחת. רוזן סירב לקבל את העובדה כי המיליונים זורמים לצרכיו של אולמרט בלא ידיעתו. בעקיפין, הלחץ שיצר רוזן על אולמרט ואנשיו במשפט הביא לקרע בין ראש הממשלה לשעבר ובין מזכירתו הנצחית. כך נחשף בפני הציבור מה שהיה ידוע לכול אך סמוי מן העין: הרגע שבו אולמרט משכנע את הכפופים לו, מתוחכמים פחות וחלשים יותר, לשלם את מחיר קו ההגנה שנקט.
אבל המעט שנחשף בינתיים שב וחושף סוד גלוי נוסף: מעורבותו העמוקה של עו"ד אורי מסר בממלכת השחיתות של אולמרט. הצלע השלישית שניהלה את כספת השוחד המפורסמת, האיש המוציא והמביא. מי שכמעט הסגיר את אדונו, אבל אולי שיחות דומות לאלה ששמענו השבוע הניאו אותו מלעשות זאת. מסר, מכל מקום, חמק שוב ושוב מהעמדה לדין. משרד המשפטים, שרעייתו דוידה לחמן-מסר הייתה עד לפני שנים אחדות אחת מראשיו, הצליח בכל פעם למצוא אמתלה כדי לא להעמיד את האיש לדין. עדותה גלוית הלב של זקן והתיעוד המפורט שחשפה הביאו את משרד המשפטים לדרוש ולקבל משפט חוזר לראש הממשלה. למעשה, הם יכולים היו להביא לחשיבה נוספת גם בעניינו של מסר.
אדם הרג כלב
בעולם ההפוך שלנו יכול היה השופט (המצוין) של בית משפט השלום בעכו, זאיד סלאח, להתעלל ביצורי אנוש ולהתאכזר אליהם כטוב בעיניו (יש במערכת כמה שופטים כאלה) ושערה לא הייתה נופלת מראשו. הוא היה יכול גם לנהוג ברחמים מופלגים באכזריים שבפושעים (יש במערכת גם לא מעט שופטים כאלה) ולצאת בלא כלום. אבל השופט סלאח סלח לאדם שהרג כלב, ועל זה אין סליחה ואין מחילה.
השבוע הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בחיפה ערעור על פסק דין של סלאח שגזר עונש מאסר על תנאי וקנס כספי על אדם שהודה בהתעללות בכלב. ליד פתח ביתו של האיש, באחד הכפרים בגליל, רבץ לו כלב גוסס. האיש, בלי רבב של עבר פלילי אך כנראה גם בלי חיבה יתרה לבעלי חיים, לא ידע איך להתמודד עם הסיטואציה. הוא קשר את רגלו של הכלב למכונית וגרר אותו למזבלה הקרובה. שם מת הכלב, ספק מפצעיו ספק ממחלתו. בבית המשפט הביע האיש חרטה על מעשיו. השופט סלאח התחשב בעובדה שלא היה מדובר בהתעללות לשמה ולא גזר עליו עונש מאסר בפועל. הוא גם העיר כי עצם ההמתה של בעל חיים לצרכיו של האדם (צורך היגייני במקרה הזה) אינו עבירה פלילית, והשווה את העניין עם הציִד המותר בישראל. הוא היה יכול להשוות זאת גם לשחיטה. את העונש הוא גזר על דרך ההמתה.
ארגוני בעלי החיים מיהרו להזדעזע מפסק הדין, ומיד אחריהם כמובן גם הפרקליטות בחיפה שערערה על גזר הדין. שני עורכי דין אפילו מיהרו להגיש תלונה לנציב הקבילות על שופטים. אבל הסיכול הממוקד המעניין באמת נעשה השבוע נגד השופט מעל גבי העיתון 'גלובס'. שם טענו כי לבו של השופט גס בבעלי חיים אך מלא רחמים על בני עדתו הדרוזים, שעליה נמנה גם אותו נאשם. שם שלפו שני מקרים, אחד שמלאו לו שש שנים ואחר שמלאו לו חמש, שבהם הפך בית המשפט המחוזי החלטות של סלאח שסירב לבקשות המשטרה להאריך מעצר נגד חשודים דרוזים. באחד מהם הוא טען במפורש כי מעשה שמתפרש באוכלוסיות אחרות בחומרה נחשב ללגיטימי בעדה הדרוזית. הוא לא הקל ראש במעשה עצמו, אך הטעים כי המעורבים בו אינם מסוכנים לציבור ולכן אין טעם להחזיק אותם במעצר ממושך טרם המשפט.
התבטאות לא חלבית
שופטת נוספת שהטרנד הטבעוני פסח גם עליה היא השופטת ריבה ניב מבית משפט השלום בתל אביב. השבוע היא הוציאה פסק דין שעשוי לעלות הון לחסידיו האדוקים של גארי יורופסקי ושאר טבעונים מיליטנטים. ראשיתה של הפרשה בדף פייסבוק שבו מתנצחים אוהדי מוצרי החלב עם אלו שטוענים כי המזון עתיר החלבונים דווקא רע לבני האדם. בין השאר פעילים בו, כמקובל בימים אלה, גם כמה טבעונים שסבורים כי בכל מקרה תעשיית החלב אינה לגיטימית, בשל צער בעלי החיים הכרוך בה. צורת ההתבטאות שלהם, גם היא מסימני הזמן, מעודנת לפעמים הרבה פחות.
בערב יום השואה האחרון, טבעוני מיליטנט בשם זיו קורן כתב סטטוס שתוקף רפתן בשם ארנון אושרי אשר חבר בקבוצה וטוען בה לעתים קרובות בזכות התעשייה שהוא שייך אליה. "בערב יום השואה, לא נשכח שלכל שטן יש שם, ולשטן הזה שלפניכם קוראים ארנון אושרי", כתב קורן, "והוא גאה במחנה הריכוז והשמדת התינוקות של היטלר שהנאצים בשואת היהודים יכלו רק לחלום עליה. הערב נזכור את אלו שהיו ואינם עוד כולל כל קורבנות שואת בעלי החיים שעודנה. תהיינה נשמותיהם של כל קורבנותיו של השטן בן הבליעל ארנון אושרי, בעבר, בהווה ובעתיד צרורות בצרור החיים".
הטקסט המלבב הנ"ל הוא רק אחד ממבחר של קורן בנושא. אושרי מכל מקום נפגע ומיהר לבית המשפט. בפסק דין לא ארוך במיוחד דחתה השופטת ניב את טענותיו של קורן שהביטויים חוסים תחת הגנת הבעת הדעה, שהם ביטויים מקובלים בקרב ציבור גדול של טבעונים או שנאמרו בתום לב (את הגנת "אמת דיברתי" נמנע קורן מלטעון בבית המשפט). היא התרשמה במיוחד מסירובו של קורן להתנצל על דבריו בפני אושרי בעמוד הבית של הקבוצה. היא קיבלה את התביעה והטילה על קורן לפצות את אושרי במלוא סכום התביעה, שבעים אלף שקלים.
מחדל ההתנתקות
לא תאמינו, אבל ההתנתקות עדיין מתגלגלת בבתי המשפט. השבוע זכתה משפחת כי טוב ב‑37 אלף שקלים כפיצוי. השופטת מבית משפט השלום בירושלים רצתה לפסוק להם הרבה יותר, אבל הייתה מוגבלת בגלל סכום התביעה הנמוך שהשניים הגישו נגד משטרת ישראל.
סיפורם של בני הזוג הוא לא פחות ממדהים. הם היו בני שש עשרה כאשר לקחו חלק בפעולות המחאה נגד ההתנתקות. היא נעצרה כאשר התפרצה לכביש כדי לחסום אותו. התביעה המשטרתית החליטה בסופו של דבר לבטל את ההליכים נגדה, אבל מחשב המשטרה לא עודכן כראוי. הוא התפרץ עם שלטי מחאה לבית המשפט. כתב אישום הוגש, אך בוטל בסופו של דבר בהשראת חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות שעבר בכנסת. גם כאן מחשב המשטרה הורה כי צו הבאה שהוצא נגדו עדיין בתוקף.
השנים עברו. השניים נפגשו, התחתנו והולידו ילד קטן. באחד הימים התבקש הבעל להציג תעודת זהות על ידי שוטר בתל אביב. המחשב המשטרתי הורה כי צו המעצר בעינו עומד והוא נעצר ונלקח למגרש הרוסים בירושלים. את רעייתו הצעירה הזעיקו השוטרים לתחנה בתל אביב כדי שתמסור עדות בעניין. כשהגיעה, התברר שגם נגדה יש צו מעצר - שבוטל כאמור לפני שנים - וגם היא נעצרה ושהתה בתחנה עם תינוקה במשך שעות. לכל החלמאות הזאת הצטרף יחס מזלזל של השוטרים ששחררו את האישה ממעצר שווא באמצע הלילה בתל אביב, מבלי לדאוג לה ולתינוק להסעה או למקום ללון. בעלה שוחרר גם הוא ממעצר שווא רק לאחר כמה ימים. עכשיו קבע בית המשפט כי למחדלים הללו יש מחיר.