"אשרי האיש אשר ישליך ביום ההוא מחשבות הבל ויגבה ליבו בדרכי ה' מעלה מעלה, עד אשר ידע בטח, כי רק בשומו כל תקוותו בה' אלוקים חיים, אז יוכל להוציא יקר מזולל וטוב מרע. או אז ימצא את לבבו חזק ואמיץ בתקוות חסדי ה' עליו גם לימים הבאים. ראיתי כי כל הרגשותי נתונות-נתונות הן לרצון בוראי, יוצרי ועושי. ולכל אשר אחפוץ להטות את מצעדי, רק אליו כמהה נפשי, כי רק בו חסיתי היום ואחסה סלה".
שורות פתיחה אלו, לא צוטטו מכתבי אישיות רבנית מפורסמת או נכתבו בלהט נעורים של תלמיד אשר גילה לאחרונה את האור.
נפש אצילה זו, שניסחה את מילותיה, בינה לבין עצמה, ביומן המסע שלה מתקצ"ט, הספיקה עד אז 'לראות עולם'. לבקר בטרקליני עשירי אירופה ולפגוש שליטי ארצות שונות. כבוד והדר רב חלקו לה, מעמדה הכלכלי היה איתן עד מאוד ומפעלותיה רבים מספור. ודווקא הזכות הבסיסית כל כך, לחבוק תינוק משלה, נחסכה ממנה. אך אמונתה היוקדת לא נפגמה כהוא זה.
שורות אלו נלקטו מיומנה של יהודית מונטיפיורי שאותו כתבה כשהייתה בת חמישים וחמש.
"מי יתן, אשר הטובות אשר עשה ה' עמנו בכל המסע הזה, יורונו להביא פרי תבואות נאמנות מליבנו, ונניר לנו ניר לעבוד ה' בכל ליבנו ובכל נפשנו ובכל מאודנו! או אז יפתחו לנו שערי אורה ולא יכהו עינינו מהביט על אור ה'. כי נדעה ונרדפה את ה' לשמור את חוקיו ומשפטיו ונמלא את חפץ ה', את אשר הוא דורש מאיתנו. כי רק לאלה ירה אבן הפינה למוסדות התבל ולכל אשר בה".
יהודית נולדה בחודש שבט תקמ"ד לר' יהושע לוי ברנט-כהן ולאשתו לידיה (לבית דימנטשלייפר).
האב, סוחר עשיר מאמסטרדם, עבר לאנגליה, שם המשיך לעשות חיל בעסקיו וצבר הון רב. הילדים למדו במסגרות פרטיות ובחוגי העשרה, ויהודית בקיאה הייתה מלבד בשפה האנגלית גם בצרפתית ובגרמנית. השתלמה בציור, נגינה וזִמרה, רכשה מיומנויות בישול, ואהבה מאוד את התנ"ך ואמירת התהילים בשפת הקודש.
אדיקותם של הוריה, קיום החגים, המועדים והצומות, הושרשו בה. ודברי ימי עמה, תאריכים ומאורעות היו שגורים בפיה.
בשמרנותה קראה תיגר העלמה יהודית על צעירות רבות ממעמדה שהחיים הטובים וההתחככות בנשפים ובמנהגים האנגליים השילו מהן "מסורת ישראל סבא".
כתשעה חודשים אחריה, בחודש מרחשוון תקמ"ה, נולד ליוסף אליאס מונטיפיורי ולרעייתו רחל (לבית מוקאטה) בן, ונקרא שמו בישראל: משה.
החתונה
מזגו הפעלתני של הילד משה מונטיפיורי לא סייע להשתלבותו בסדרים הקפדניים של בתי הספר הקרירים והמקובעים שבאנגליה. מיד כשנקרתה לו ההזדמנות נטש את ספסל הלימודים והציע עצמו כעוזר בבית מסחר למוצרי מזון. אט אט טיפס משה בסולם התפקידים אם כי לא בקצב שהתאים לו. כשרונותיו וחושיו הערים לא נעלמו מעיני דודו ששֹיג ושיח היו לו בשוק ההון, וכשהיה משה כבן עשרים ושלוש רכש עבורו הדוד מושב בבורסה וכך היה לאחד מ"שנים-עשר הברוקרים היהודים" היחידים שהורשו לסחור בה.
שנה אחר כך התגייס משה ל"חיל ההגנה" של המלך ג'ורג' השלישי ובתוך שנתיים הגיע לדרגת "קפטן" (סרן). כשפרש מהצבא חזר לזירה הכלכלית.
שמו של הקצין היהודי, 'המשוחרר הטרי', הצלחותיו והגינותו, נישאו בפי משפחות האצולה היהודית באנגליה ובמקביל גם שמה של יהודית "הבת השנייה של ברנט-כהן". חנה, הבת הבכורה, התחתנה זה מכבר עם נתן מאיר רוטשילד, (מייסד "בית רוטשילד" בלונדון). ומשה מונטיפיורי ביקש עתה את ידה של יהודית.
בל' בסיוון תקע"ב נערכה חתונתם של משה ויהודית שהיוותה מפנה חשוב: משה היה "ספרדי" בן למשפחה ס"ט מיוחסת ויהודית "אשכנזיה" בת למשפחה ידועה. בהקמת ביתם פרצו מסגרות נוקשות. לא היה תקדים לכך. בימים ההם היו שנשארו רווקים ויש שהתדרדרו להתבוללות בבני עמים אחרים, ובלבד שלא לערב בין עדות של יהודים.
הזוג הצעיר פתח שערים לבאים אחריהם ואף ייסד קרן מיוחדת לרכישת שמיכות ופחם ליהודים העניים של לונדון, מתוך תנאי "להתחלק שווה בשווה בין הקהילות הספרדית והאשכנזית, וקצבה כפולה למי שהתחתנו בעדה האחרת".
ניתן לשער כי בשיחות הנפש, טרום החתונה, קבעו השניים את היסודות עליהם יושתת הבית שיקימו. שהרי מיום חתונתם החל משה המסורתי להתחזק יותר בשמירת המצוות.
הסיפור המלא פורסם בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן