החורף יכול להביא עמו שמחה של התכנסות אל חום הבית, ציפייה מרגשת למים, התבשמות מריח הגשמים המרווים את הארץ, התכרבלות עם ספל מרק מהביל. אך הוא עשוי גם להציף תחושות כמו כבדות, קור, קמילה, ציפייה מורטת עצבים למים חיים שלא תמיד מגיעים בעִתם, אפרוריות ובדידות.
פירוש ראשון, מר - לשון מרירות. לאחר חודש תשרי העמוס בחגים ובשמחה, באירועים רוחניים וגשמיים, מגיע מרחשוון כשהוא ריק מחגים ועמו תחושת אפרוריות של שגרה קבועה חסרת חידושים ושינויים. ואם לא די בכך, זהו החודש שבו שטף המבול את העולם והיה בו רע ומר.
הסוד של מרחשוון
החיבור בין החודש האפרורי, חסר השמחות והחידושים לבין החודש שבו מתחילים לזכות למים מבורכים, בעז"ה, עשוי להיות רב משמעות בעבורנו. מקובלנו כי במבנה העולם, העונות והזמן טמונים עקרונות אשר רלוונטיים ואף יותר מכך למבנה האדם וחייו.
יש לי חברה טובה שבכל חורף הייתה מבכה על חוסר האפשרות שלה לצלול לתנומת חורף דובית עמוקה עם הופעתו של ענן אפור ראשון "עד יעבור זעם" ולהתעורר שמחה ורעננה עם בוא האביב. לא קשה לנחש שהחורף הציף בה את כל מה שלא רצתה לפגוש.
הנטייה לרצות להיעלם ולברוח מתקופות או מרגעים לא נוחים ומעיקים היא טבעית ומובנת, אך איננו שמות לב לכך שהיא עצמה גם מהווה מרכיב משמעותי בתחושה הלא טובה שלנו, אותה התחושה שדווקא ממנה ניסינו לברוח.
הפחד מהתמודדות (ואולי מחוסר ההתמודדות) עם התחושות הלא טובות הוא שגורם לנו לנטייה לברוח מהמועקה אך לא רק ממנה. מכיוון שהפחד מרחיק, הוא מרחיק מהכול, ומתוך כך גורם לשני דברים נוספים – האחד הוא להפסיד גם את המרכיבים הטובים שיש באותן התקופות (ויש!), והשני הוא לאבד את היכולת לראות באופן אמיתי ופרופורציוני את הדבר שממנו באמת ברחנו. זאת משום שעצם ההתרחקות מאפילה ומרחיקה אותנו גם מהטוב ולא מאפשרת לנו תקשורת איתו.
אחת מהמתאמנות המופלאות שלי, שהייתה במצב לא פשוט בחייה באופן אובייקטיבי ממש, אמרה בכאב באחד האימונים: "לו הייתי יכולה הייתי בורחת מהסיטואציה שאני נמצאת בה בכל מחיר!". אולם בתהליך של התבוננות שקטה, עדינה ומלאת כנות על המשפט הזה, היא ראתה אט אט כמה אין הוא נכון בעבורה.
ראשית היא גילתה כי "בכל מחיר" הוא חלק שאינו נכון לחלוטין במשפט. "יש מחירים שאני לא מוכנה לשלם על מנת לצאת מכאן, אפילו אם לא טוב לי היכן שאני עכשיו", אמרה בכנות. ולאחר עוד זמן גילתה כי "באמת, אינני רוצה לברוח, עצם הבריחה ממצב כלשהו היא עצמה לא טובה לי, שנים ברחתי ולכן אולי אני נמצאת איפה שאני. הפעם, סוף סוף אני לא רוצה לברוח. אני רוצה לצאת, וזה הבדל גדול".
להסיר את הצבע השחור
לאחר השחרור אני מגלה להפתעתי שיש פה גם טוב, חסד, סיבה, טעם ולעתים אפילו סוג של בחירה דווקא להיות מעט בחורף. כי כנראה, למרות שלא שמתי לב לכך, יש פה גם דברים שאני עוד זקוקה להם, שעדיין מחיים אותי ומביאים לי טוב. פתאום אפשר לפגוש בתוך החורף הקודר רגעים מאירים ואף מלאי חיות. "אז לא מהכול אני רוצה לברוח", ואולי אפשר לא לברוח בכלל, רק להניח לדבר עצמו לתת לי את מתנותיו ולחלוף. כמו החורף, שבוודאי שאחריו יופיע האביב.
וזו נקודה חשובה - הידיעה הברורה שככה זה, כפי שהוכיח הטבע כבר אינספור פעמים, אחרי החורף תמיד בא האביב. ידיעה זו נותנת את היכולת והביטחון לנוע בתוך החורף ולא במנוסה, לשהות בו. גם להתמודד עם החסר וגם ליהנות ולהעצים את הקיים, ולקבל ממנו את שפעו הטוב. ברכתו היא ברכת הגשמים והחיות, ומתוך כך ממילא תבוא כבר בעִתה פריחתו הרעננה של האביב.
"וגדולי ישראל הקדמונים, בשעה שראו גשמים יורדים עשו להם יום טוב, בירכו עליהם ברכת הטוב והמיטיב בשמחת לב גדולה..." (ספר התודעה). מתברר כי גם בחודש זה מתקיים לו חג מופלא שהוא יום טוב של הגשמים. וכך מתאחדים להם למציאות שלמה ומיוחדת - מרירותו ומתיקותו, התכנסותו וחיותו של מרחשוון, להביא אלינו באמת את ברכת ימי הגשמים הטובים והמאירים.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן