יום רביעי בבוקר, יממה לאחר הטבח הרצחני בבית הכנסת קהילת 'בני תורה' בשכונת הר נוף בירושלים, תפילת שחרית מתקיימת כסדרה.
יותר משלושים מתפללים לוחשים את תפילת שמונה עשרה, אך האווירה במקום כבר אינה כתמול שלשום. המתח ניכר באוויר, ולמרות השומרים שהוצבו בפתח בית הכנסת עיני המתפללים נעות לכל כיוון, וכל רחש מכיוון הדלת גורם לכל המתפללים להרים את מבטם בחשדנות. כבר בשעות אחר הצהריים של יום הטבח המקום נוקה, אך הזגוגיות המנוקבות מקליעים ונרות הנשמה שהוצבו על אחד השולחנות מותירים עדות מצמררת לטבח הקשה שאירע כאן רק לפני 24 שעות.
"אהוב הילדים"
בית הכנסת 'בני תורה' של הקהילה הליטאית בהר נוף נחנך לפני שנים אחדות, והוא נחשב לאחד מבתי הכנסת המפוארים בשכונה. בחגים יכול מספר המתפללים בו להגיע למאות. המניין שבו בוצע הטבח הוא מניין מוקדם, שבו מתפללים אנשים מבוגרים יחסית.
הרב משה טברסקי הי"ד נולד בארצות הברית לפני 59 שנים. בתחילת שנות ה‑90 עלה לארץ עם משפחתו. ב‑15 השנים האחרונות שימש כראש ישיבת 'תורת משה' בשכונת סנהדריה המורחבת בירושלים. מכריו מספרים על אדם עניו וצנוע, שכל חייו היו לימוד התורה. "הוא העביר שיעורי תורה במתיקות שהביאה אף אברכים רבים להאזין לשיעוריו", סיפרו עליו. הוא הותיר אחריו חמישה ילדים, ארבעה מהם נשואים.
אביו, הרב יצחק טברסקי, היה פרופ' להיסטוריה יהודית ולמזרח התיכון באוניברסיטת הרווארד. סבו של טברסקי מצד אמו היה הרב יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, אשר נחשב לאב רוחני ולדמות בולטת בקרב יהדות ארצות הברית.
הרב קלמן לוין (50), גם הוא יליד ארצות הברית, הותיר אחריו תשעה ילדים וחמישה נכדים. "הוא היה צדיק", סיפר אחד ממתפללי בית הכנסת. "הדבר היחיד שעניין אותו היה לימוד התורה והוא למד בשקיקה. אשתו הייתה המפרנסת וזה הביא המון כבוד למשפחה, שהאבא עניו וצנוע".
גם אריה קופינסקי (43) נולד בארצות הברית. "הוא היה עומד בבקרים במעברי החציה סמוך למוסדות החינוך ומעביר את הילדים את הכביש בבטיחות. בתקופת פורים הוא היה מתחפש לליצן והיה משעשע את הילדים. אריה היה תמיד רץ לעזור למי שצריך", סיפר ל'בשבע' תושב השכונה. לפני שנתיים איבד את בתו חיה חנה כשהייתה בת 13. הוא הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.
אחד השכנים ציין כי כל הילדים הכירו ואהבו אותו. "למרות המצב הכלכלי הדחוק שבו חיה משפחתו, הוא תמיד היה נותן כסף לתרומות ולנזקקים. היה לו הומור לא רגיל ותמיד היו ילדים סביבו. כולם הכירו אותו כאיש שמחלק סוכריות טופי".
אברהם שמואל גולדברג (68), אב לשישה, עלה לארץ מאנגליה בשנת 1991. "הוא היה אדם צנוע מאוד ושקט. הוא מעולם לא איחר לתפילה ואפשר לומר שהוא היה השעון של בית הכנסת", ספד אחד המתפללים והוסיף, "בית הכנסת היה הבית שלו".
להלוויות הנרצחים הגיעו אלפים, בהם גם נשיא המדינה ראובן ריבלין והרבנים הראשיים של ירושלים, הרב שלמה עמאר והרב אריה שטרן. רב קהילת 'בני תורה', הרב יצחק מרדכי רובין, ספד בלוויה ואמר: "ברחוב אחד נשארו ארבע אלמנות ו‑24 יתומים". הוא ביקש מהמשתתפים שלא לנקום על הטבח: "דרכנו לא בנקמה, כי א‑ל נקמות ה'". גם הרב שמואל אוירבך, ממנהיגי הציבור הליטאי, ספד לרב משה טברסקי ואמר "הוא היה אדם גדול וקדוש בחייו - לא רק לאחר מותו. הוא היה כל כך קרוב לה' בחייו הקדושים, ונרצח באמצע תפילתו כשהתפילין בראשו".
"לפעול בלי פחד"
מי שהיה מהראשונים להגיע למקום הפיגוע הוא פרמדיק מד"א ומתנדב ב'החובש הר נוף' עקיבא פולק. "הגעתי לשיעור בדף היומי לא רחוק משם, ואיך שנכנסתי קיבלתי דיווח על ירי ברחוב אגסי", הוא מספר ל'בשבע'. "בתוך דקה הגעתי לבית הכנסת יחד עם פרמדיק נוסף. בחוץ שכב פצוע שהיה בהכרה עם חתכים ענקיים בגב ופגיעות קשות בפנים. הוא אמר לי: ירו בי. אמרתי לו שזה פציעות של סכין, אבל הוא השיב שמחבלים יורים בתוך בית הכנסת. נכנסנו פנימה וראינו אדם עם טלית ותפילין שוכב הרצפה בתוך שלולית דם. תוך כדי שאנחנו מוציאים אותו החוצה כדי לראות אם אפשר להציל אותו, נפתחה עלינו אש. קפצתי את המדרגות והתחבאתי מאחורי קיר, והפרמדיק שהיה איתי גם קפץ. תוך כדי הנפילה נשבר לו הקרסול והוא נשכב ברוחב המדרגות". המחבל התקרב לכיוונם והחל לירות. "כשראיתי את הכדורים חולפים מעליו, יצאתי מהמחסה, תפסתי אותו בכתפיים ומשכתי אותו לכיווני וכך הוא ניצל", מציין פולק.
לדבריו, זאת עליית מדרגה שאסור לעבור עליה לסדר היום. "לעמוד בבית כנסת בתפילה ולחפש מקום מוסתר או מקום שיהיה אפשר להתנפל על מחבל אם הוא מגיע, זה לא דבר הגיוני. תושבי המקום שממנו יצאו המחבלים בונים בשכונות שלנו את הבתים ובתי הכנסת. הם עובדים אצלנו בחנויות, באולמות, הם מכירים את הכול. אין מה להסתיר מהם, ולכן זה מפחיד יותר. אנשים בשכונה המומים שאירוע מזעזע שכזה אירע כל כך קרוב. אולי הפתרון הוא להפסיק להעסיק אותם, אבל כמו שאני מכיר את העם אין הרבה שמוכנים לעלות לקומה חמישית עם שקי ירקות או לעבוד כל היום כפועל בניין. זאת בעיה לא פשוטה בכלל".
גל הפיגועים האחרון בבירה פגע בעיקר בשכונות החרדיות, ותושבים מספרים על איבוד תחושת הביטחון. בקיץ האחרון נרצח הרב אברהם וואלעס, חסיד תולדות אהרן, בפיגוע הטרקטור בשכונת שמואל הנביא. גם בפיגועי הדריסה בתחנות הרכבת הקלה נרצחו התינוקת חיה זיסל ברון והבחור שלום בעדני, נכדו של חבר מועצת חכמי התורה של ש"ס. השבוע נדקר חסיד ברסלב באמצעות מברג ברחוב הנביאים בירושלים ונפצע בינוני. "יום למחרת הטבח בבית הכנסת שימשתי כחזן", מוסיף פולק לספר, "לקראת סיום התפילה פניתי למתפללים ואמרתי: אנשים נרצחו פה אתמול. אולי זה איתות משמיים שאנחנו צריכים לסגור את הפה בתפילה ולא לדבר בבית הכנסת, כך כל הפרצות ייסגרו בפני האויבים שלנו ומלמעלה כבר ידאגו לנו. ככה אני רואה את זה".
ח"כ אלי ישי מבהיר בשיחה עם 'בשבע' כי יש לאבטח בתקופה זו את כל בתי הכנסת ומוסדות הציבור, מעבר לתגבור האבטחה במוסדות החינוך. "אנחנו בתקופה קשה. זה אירוע נפשע וטבח נתעב", הוא אומר בכאב. "בתקופות קשות אין ברירה אלא למגן ולאבטח את כל בתי הכנסת עד שהמצב יירגע. אני לא יושב בקבינט הביטחוני כדי להגיד אם צריך גם לסגור את היציאות ממקומות כמו ג'אבל מוכאבר, אבל צריך לעשות הכול כדי לעצור את הפיגועים. זה כולל ענישה קשה, הריסת בתי מחבלים וכל האופציות מבחינתי פתוחות".
תושב הרחוב משה לוי, שראה את כל האירוע מחלון ביתו, הוסיף: "השר לביטחון פנים אהרונוביץ' שהגיע לזירה, נשאל האם ניתן כבר להגדיר את רצף הפיגועים כאינתיפאדה שלישית. הוא סירב לענות, אך אמר שעלינו להפסיק לנסות ולהגדיר דברים. אולי זאת הבעיה", הבהיר לוי, "חוק הלאום בכנסת תקוע כי יש יהודים שמפחדים להגדיר את עצמם, בעוד שהמחבלים והרוצחים הנתעבים מגדירים אותנו כיהודים ומוכנים לעשות הכול כדי לפגוע בנו. אנחנו צריכים להגדיר בדיוק מה הן המטרות ולפעול בלי פחד".