נפתלי בנט
נפתלי בנטצילום: יונתן סינדל/פלאש 90

1.

גם הגיליון הזה יורד לדפוס בטרם הובהר האם יצליחו נפתלי בנט ואורי אריאל להגיע להסכמה על רשימה משותפת, או שמא תיפרד החבילה והציונות הדתית הפוליטית שוב תיכנס למערכת בחירות כשכוחה מפוצל ומפולג.

על פי מה שמגיע לידיעתי מחדרי המשא ומתן, הפערים שנותרו לאחר סדרת הפגישות בין ראשי הבית היהודי והאיחוד הלאומי הם קטנים וניתנים לגישור. זה השלב שבו, לטעמי לפחות, היה על נפתלי בנט לגלות אחריות של ראש מפלגה ונדיבות של חזקים, וללכת עוד צעד אחד קטן לקראת המפלגה האחות. אלא שנפתלי בנט מסרב עד כה לעשות זאת, ולמעשה דוחף את אורי אריאל לידיו של אלי ישי. מדוע הוא פועל כך?

בריאיון לתכנית 'עצם העניין' בגלי ישראל הסביר יועץ התקשורת אמנון שומרון את גישתם של בנט וחבריו באמצעות הסיפור הבא (בעיבוד חופשי שלי):

מעשה בבחור ישיבה ממוצא תימני שחשקה נפשו ללמוד בישיבת פוניבז'. לאחר שנבחן בגמרא ונמצא שרמת ידיעותיו הולמת, הוא נכנס לריאיון אישי עם המשגיח.

אמר לו המשגיח: לצערי הרב ספסלי בית המדרש מלאים עד אפס מקום, אין מקום לשבת.

ענה הבחור: אין בעיה, אלמד בעמידה, העיקר שאזכה ללמוד בישיבה הקדושה.

חזר המשגיח ואמר: גם בחדר האוכל אין מקום פנוי, לא יישאר לך מה לאכול.

השיב הבחור: אין בעיה, אשיג אוכל, אסתדר בכוחות עצמי, העיקר ללמוד כאן.

אמר המשגיח: אבל השיעורים כאן נאמרים ביידיש, לא תבין את השיעור.

ענה הבחור: זה בסדר, אני מבין יידיש.

אמר לו המשגיח: יידיש אתה אולי מבין, אבל עברית אתה לא מבין.

אם הניתוח הזה צודק, נפתלי בנט לא הגיע להבנות עם האיחוד הלאומי משום שהוא לא מעוניין בהמשך השותפות. מאידך, בנט מודע לכך שבעיני רוב בוחרי הבית היהודי מהמגזר הדתי חשובה השמירה על האחדות, ושאם ייתפס כמי שגרם לפירוד הוא עלול להיפגע אלקטורלית. לציבור הדתי-לאומי אין חשק לחזור להתקוטטויות הפנימיות. הרבה יותר כיף לעבוד בשיתוף פעולה למען ההצלחה המשותפת. לכן בנט נוקט סחבת במטרה להשיג שני יעדים בבת אחת: גם להשאיר את האיחוד הלאומי בחוץ, וגם להביא לכך שאשמת הפילוג תיפול על אורי אריאל.

2.

ומדוע בנט לא מעוניין בהמשך השותפות? לא בגלל טענת חוסר ההגינות בכך שחברי האיחוד הלאומי יקבלו את מקומם בלי שהשתתפו בפריימריז. הרי בנט עצמו דאג להעביר את החוקה החדשה, שמאפשרת לו לשריין בכל חמישייה מועמד שלא התמודד בפריימריז. מכאן שההתמודדות בפריימריז כתנאי סף לכניסה לרשימה לא כזו קדושה בעיניו.

הסיפור הוא אחר. ברוח הדברים שנאמרו בימי המחלוקת על החוקה, בנט מעוניין במפלגה של יחיד ולא של יחד. הוא טרח רבות כדי להעביר חוקה שתהפוך אותו לשליט יחיד במפלגתו. לאחר העברת החוקה הוא נהנה כעת מסמכויות שראשי המפלגה הקודמים יכלו רק לחלום עליהן, ומרוב אוטומטי מובטח מראש בכל מוסדות המפלגה. לא במקרה הוא לא שיתף את האיחוד הלאומי בשלבי הגיבוש של החוקה, למרות ההזהרות שהמהלך הזה מוביל לפיצול. הוא לא רוצה שותפים פוליטיים בעלי דעה עצמאית. הוא מעוניין רק בשותפים שתלויים בו פוליטית, וכתוצאה מכך מיישרים איתו קו וכפופים למרותו.

בכנסת הנוכחית הוא סבל לא פעם מסיעה לעומתית שלא זרמה עם העמדות שלו, בעיקר בענייני דת ומדינה. ארבעת חברי האיחוד הלאומי, ביחד עם הח"כים שטבון ויוגב, יצרו בלוק חוסם של מחצית הסיעה שדבקה בדרך הציונות הדתית הקלאסית והתנגדה למבול החוקים הליברליים, כשאל השישה הללו מצטרפים חברים נוספים בסיעה. כעת מבקשים בנט וחבריו להעביר הילוך, להיפטר מהצורך ליישר קו עם בכירי הרבנים, ולקדם יוזמות חקיקה שישמחו את החילונים, את הרבנים הצעירים הליברלים ואת אלעזר שטרן. זוהי כנראה הסיבה לכך שבנט מתעקש שלאיחוד הלאומי יהיה ייצוג סמלי בלבד: כדי שגם שם יפנימו מי כאן בעל הבית, וכדי שלא יהיו יותר מדיי שמרנים בסיעה שיתקעו מקלות ויעכבו את גלגלי הרכבת הליברלית בדהירתה.

3.

אולי עוד לא מאוחר לחזור ולומר לבנט: האחריות לשמור על האחדות מוטלת בראש ובראשונה עליך. אם יהיה פיצול בגלל חוסר נכונות לכבד את אורי אריאל במקום השני או בגלל ויכוח האם המועמד השלישי של האיחוד הלאומי ימוקם במקום ה-13 או ה-14, המשמעות הברורה היא שאתה מעוניין שהאיחוד הלאומי יהיה בחוץ. זו זכותך כמובן, אבל אם כך החלטת - קח אחריות על החלטותיך ואל תנסה להטיל אותה על אחרים.

4.

עוד משהו בעניין השריונים של בנט: מן הראוי לקבוע שאפשר לשריין רק מי שלא התמודד בפריימריז. אם מישהו התמודד והציבור דירג אותו במקום נמוך, לא הגיוני שהיו"ר יהיה מוסמך להתעלם מהחלטת הציבור ולהקפיץ אותו מעל מתמודדים שדורגו לפניו על ידי מצביעי הפריימריז. גם אם אין סעיף כזה בחוקה, ההיגיון וההגינות מחייבים לנהוג כך.

5.

בציבור היותר תורני בציונות הדתית יש מי שבעיניהם ההתפצלות מהבית היהודי כדי לחבור לאלי ישי היא לכתחילה האופציה הטובה ביותר. בחוגי 'ישיבות הקו' כבר מזמן נתנו גט כריתות לנפתלי בנט ולחוגים הליברליים בציונות הדתית. יוני שטבון עזב את הבית היהודי לשמחתו של בנט, למרות סקרים שהוכיחו שהוא עתיד להיבחר שם במקום גבוה על אפו וחמתו של היו"ר. טוב היה אילו בחר להיאבק על דעותיו במקום שבו נמצאים רוב בוחרי הציונות הדתית. אבל שטבון מעדיף להיות במפלגה שבה הוא מרגיש רצוי ודעותיו אינן דעת מיעוט. אפשר להבין אותו.

מפלגתו של אלי ישי, תחת סמכותו הרוחנית של הרה"ג מאיר מאזוז שליט"א, תהיה מפלגה ימנית. הרב מאזוז, ראש ישיבה חשובה בבני ברק ומהבולטים בין גדולי התורה של היהדות הספרדית, הוא תומך נאמן של ההתיישבות ביו"ש ומתנגד עקבי לכל מסירת שטחים. יחסו אל הכיפות הסרוגות הוא ידידותי ומכבד, בניגוד לזה של ראש מועצת חכמי התורה החדש של ש"ס. במקרה של חוסר הכרעה בין הגושים הפוליטיים, מפלגתם של הרב מאזוז ואלי ישי תלך עם גוש הימין, בעוד ש"ס עלולה גם לחבור אל השמאל. לכן יש לברך על כל מנדט שיעבור מש"ס של אריה דרעי למפלגתם של אלי ישי ושטבון.

באשר לאפשרות שהאיחוד הלאומי יחבור לאלי ישי, האופציה הזאת פחות משמחת. קודם כל בגלל שהמשמעות היא פילוג בציונות הדתית ובמפלגת הבית היהודי, ודלדול משמעותי של הכוח התורני בתוך הסיעה שצפויה להיות גדולה ומשפיעה. בעיה נוספת היא ההתנגדות במפלגתו של ישי להכללתן של נשים ברשימה.

אינני מהסבורים ששילוב אחוז מסוים של נשים ברשימה לכנסת הוא עניין הכרחי. יש לאפשר לכולם להתמודד, ושייבחרו הטובים ביותר והמתאימים ביותר, בין אם הם גברים או נשים. אבל אין להסכים לכך שמועמדת מתאימה, וכל שכן חברת כנסת מכהנת שהוכיחה את עצמה כפרלמנטרית מעולה, תיפסל רק משום שהיא אישה.

6.

במקרה של אורית סטרוק מדובר ביותר מכך. אנשי האגף היותר תורני בציונות הדתית, שחלקם אולי נוטים מטעמי צניעות ליישר קו עם הדרישה לוותר על שירותיה, אולי אינם מודעים לתרומתה בכנסת מעבר לתפקידה כיו"ר השדולה למען ארץ ישראל. יותר מכל ח"כ אחר באיחוד הלאומי, אורית סטרוק תרמה רבות, בפעילות שקטה מאחורי הקלעים כדרכה, לעצירת הסחף שחל בעמדות המפלגה בכל הנושא של החקיקה הדתית. בשילוב של בהירות הכרה ופעולה נחושה ויסודית, סטרוק גרמה לבנט ושותפיו לדעה לרדת מהעץ בנושאים קריטיים כמו למשל נישואים אזרחיים, וליישר קו עם הרב דרוקמן וחבריו הרבנים.

יש אנשים שיודעים לזעוק את האמת שבליבם ולהישאר במיעוט. יש אנשים שמתכופפים ומיישרים קו עם החזקים. ויש כאלה שנשארים לשבת על הגדר. אורית סטרוק יודעת לפעול, להשפיע ולשכנע. אם היא לא תהיה באיחוד הלאומי, יהיה שם הרבה פחות על מי לסמוך.

7.

מדברי הרב מאזוז לא בהכרח משתמע שהוא יפסול שותפות עם האיחוד הלאומי אם אריאל יתעקש לאפשר שילוב נשים מטעמו ברשימה. את התנגדותו לשילוב נשים במפלגה של אלי ישי הנימק הרב מאזוז בעיקר בכך שהדבר מעורר מלחמות וביקורת בציבור החרדי. אבל אם יהיה ברור שמצד האיחוד הלאומי הווטו הזה מסכן את האיחוד ואת הצלחת המהלך הפוליטי של אלי ישי, ייתכן מאוד שהחלטתו תשתנה. אפשר לרוץ ברשימה משותפת של שתי מפלגות, אחת דתית-לאומית הפתוחה גם לנשים ואחת חרדים עם גברים בלבד.

כדאי לתת את הדעת על היבט נוסף: חברות כנסת דתיות מושכות אליהן תשומת לב רבה והופכות דוגמה לרבבות צעירות דתיות. גם מהטעם החינוכי הזה, מוטב שמי שתעמוד לנגד עיניהן של בנותינו כדמות לחיקוי תהיה אורית סטרוק ולא איילת שקד או עליזה לביא.

אני מצפה מאורי אריאל וחבריו לא להשליך לצד הדרך ח"כית מצוינת ושותפה נאמנה. אם הם יוותרו עליה ולא ייאבקו על הכללתה ברשימה, לי באופן אישי זה יהרוס את החשק לתמוך בהם.

לתגובות: [email protected]