קידוחי נפט
קידוחי נפטצילום: פלאש 90

בשבועות האחרונים כולנו משלמים קצת פחות על הדלק. אחרי תקופה ארוכה שבה מחירי הבנזין היו מעל רף ה‑7 שקלים, עומד כיום מחיר ליטר בנזין 95 אוקטן בשירות עצמי על 6 שקלים ו‑90 אגורות. זה אמנם לא זול במיוחד, אבל זה בהחלט הרבה יותר טוב ממה ששילמנו כאן על בנזין בשנה האחרונה.

אם מעניין אתכם לדעת איך קרה שמחירי הבנזין ירדו, תצטרכו לצאת איתי למסע דמיוני קצר סביב העולם. נתחיל אותו בארצות הברית, העשירה במדינות תבל והתלויה יותר מכולן באנרגיה על מנת לספק את צרכיה. במשך שנים רבות ייבאה ארה"ב נפט, אולם עם עליית מחירי הנפט בעולם השתנה המצב.

במשך שנים ידעו גיאולוגים אמריקנים שבאזורים נרחבים בארצות הברית קיימות כמויות עצומות של נפט. הבעיה הייתה שהתצורה הגיאולוגית שבה היה הנפט כלוא גרמה לכך שהפקתו הייתה יקרה מאוד. לאורך השנים, מחירה של חבית נפט לא עלה לאורך זמן על 70 דולר לחבית. אולם החל מראשית המאה ה‑21 החלה מגמה של עלייה משמעותית במחיר הנפט. לאורך תקופות ארוכות עמד מחיר חבית נפט גולמי על יותר מ‑100 דולרים לחבית.

במצב עניינים כזה, החלו חברות אנרגיה אמריקניות להתעניין באפשרות להפיק נפט מפצלים, והתעשייה הזאת החלה לתפוס תאוצה (חשוב להבהיר שאין מדובר בטכנולוגיית פצלי השמן שבה התכוונה חברת IEI לנסות ולהפיק בארץ נוזל דמוי נפט בחבל עדולם). התוצאה הייתה עלייה ניכרת בתפוקת הנפט בארה"ב וירידה דרסטית בתלותה האסטרטגית במדינות מפיקות נפט.

מפיקות הנפט, ובראשן קרטל אופ"ק, החליטו להיאבק באיום שנוצר, בראש ובראשונה על ידי הצפת השוק. מדינות אופ"ק הגדילו את תפוקת הנפט ובכך יצרו עודף היצע עולמי שהביא לירידת מחירים. מטרת ההוזלה הייתה לחנוק את תעשיית הנפט המתפתחת בארה"ב, שאינה מסוגלת לשרוד בסביבת מחיר נמוכה.

הורדת המחיר פגעה אמנם בתעשיית הנפט האמריקנית, אולם הפגיעה בשלב זה אינה גדולה. הנזק הגדול ביותר התגלגל דווקא לפתחה של רוסיה, יריבתה הגדולה ביותר של ארה"ב, שאחד ממקורות מטבע החוץ העיקריים שלה הוא הנפט. ירידת מחיר הנפט הביאה לקריסת שער הרובל, והכלכלה הרוסית נכנסה למשבר שכמותו לא ידעה שנים ארוכות.

בימים האחרונים ניתן לראות התאוששות מסוימת במחיר הנפט, אולם ההערכה היא כי הוא עשוי לשוב ולרדת, ולהגיע אפילו לרמות של 40 דולרים לחבית. אלו חדשות טובות לנו הנהגים, וחדשות רעות מאוד לרוסיה שמצבה עלול להיות קשה עוד יותר.

ואם אתם שואלים את עצמכם מדוע מחיר הבנזין לא יורד בפרופורציה דומה, התשובה הפשוטה ביותר היא מיסים. על דלקים מוטל מס קצוב בשיעור קבוע על כל ליטר דלק ששמו "בלו". אליו יש להוסיף את המע"מ המוטל באחוזים קבועים על כל מוצר בישראל. גם אם מחיר הבנזין בעולם יצנח לרמתו בשנת 2001, מחיר הבנזין לצרכן יהיה גבוה בשקל, עקב עליית הבלו על ליטר בנזין מכ‑2.05 שקלים לכ‑3.05 שקלים.

התעודה של לפיד

שתי סיבות, אשר קשורות זו בזו, מקשות על הניסיון לסכם את כהונתו של יאיר לפיד בתפקיד החשוב כל כך, שר האוצר. הראשונה היא העובדה שלפיד, שכיהן כשר אוצר במשך שנה ושמונה חודשים, העביר רק תקציב מדינה אחד. לפיד עצמו הגדיר את התקציב היחיד שהעביר, תקציב 2013‑2014, כמין תקציב מעבר שמטרתו להוציא את ישראל מהמשבר שהייתה נתונה בו.

התקציב הראשון שאמור היה לבטא את מדיניותו של לפיד, תקציב 2015, כידוע לא עבר בתקופת כהונתו, וימתין עד לאחר הבחירות. כך שלמעשה בחינת כהונתו של לפיד בראי תפקידו העיקרי כשר האוצר, שהוא הדאגה לתקציב המדינה, תהיה חסרה באופן מהותי.

הסיבה השנייה לקושי בסיכום כהונתו של לפיד נעוצה במשקל הבלתי פרופורציונלי שתפסה תוכנית מע"מ אפס במחצית השנייה של כהונתו. לפיד הניח את כל יוקרתו על התוכנית הזאת ועל הצלחתה, ושִעבד את כל ההון הפוליטי שלו על מנת להביא לאישורה. כך הוא הפך את עצמו לאחד משרי האוצר הלחיצים והסחיטים בתולדותיה של מדינת ישראל, כשהוא נכנע לגחמה אחר גחמה של שותפיו לקואליציה.

למרות כל זאת, נראה שללפיד מגיע ציון סביר על 18 חודשי כהונתו בתפקיד, משהו באזור ה‑6. בסך הכול תקופת כהונתו התאפיינה בניהול זהיר של הכלכלה, תוך ניסיון אמיתי לפתור את בעיות המשק הישראלי. במבחן התוצאה לפיד לא התפרע מבחינה תקציבית, לא חילק כספים בלי חשבון, ופעל במידה רבה של הצלחה לייצוב מצב המשק.

לפיד השקיע גם אנרגיה רבה בפתרון מה שהוא ראה כבעיה המשמעותית ביותר במשק, מחירי הדיור, וזאת בדרכים שונות ומגוונות. מע"מ אפס הייתה רק תוכנית אחת מתוך כמה שלפיד קידם, כדוגמת דיור להשכרה לטווח רחוק ובנייה מאסיבית בהליכים מקוצרים. בסופו של דבר השינוי המיוחל לא התרחש, אולם אין ספק שלפיד וצוותו הקרוב השקיעו מחשבה ומרץ רב בסוגיה הקריטית הזאת.

מנגד, חשוב להזכיר שבמבחן התוצאה לפיד כשל בתחום הדיור ולא הצליח ליצור את שינוי המגמה שהבטיח לציבור. גם בתחום המאקרו-כלכלי, מצבו של המשק בסופה של תקופת לפיד הרבה פחות טוב מזה שבו היה המשק בראשית התקופה. בסופו של דבר הצמיחה ירדה, גם אם מסיבות אובייקטיביות, והתחזיות הלאה גם הן רחוקות מלבשר טובות בנוגע לתוצאות מדיניות לפיד.

גם אם נתמקד במבחן הרצונות, הרי שמי שתקף את קודמיו על "הבור התקציבי" שהותירו לו, עמד לעשות בדיוק אותו הדבר. התקציב שלפיד הגיש, אך לא עבר כמובן, היה תקציב גירעוני, ולפחות לטענת בנק ישראל הוא היה גירעוני יותר משהצהיר לפיד. בסופו של דבר, רק קיצור כהונתו של לפיד הציל את מדינת ישראל מכניסה חוזרת לבור תקציבי שאת מחירו היינו כולנו משלמים.