סדרת חינוך
סדרת חינוךצביקה מור

 הורים רבים מצביעים על שיעורי הבית כגורם המתח המרכזי בינם ובין ילדיהם, וגם אם זה הילד השביעי, לא תמיד מוצאים פתרון הולם לבעיה.

מאמר זה לא מתיימר לעסוק בשאלת "שיעורי הבית כן או לא". החיסרון המובהק של שיעורי הבית – בוודאי אלו המרובים – נעוץ בכך שניתן להספיק את התרגול בכיתה, וחבל להשניא את הלמידה ולגמור לילד את שעות אחר הצהריים. היתרון של שיעורי הבית, גם אם אפשר לתרגל בכיתה, הוא בהרגילם את התלמיד והתלמידה לעמוד מול משימה בזמנם החופשי, להתמקד בה ולהשלימה. מיומנות זו חשובה ביותר לכל אדם באשר הוא – יעידו על כך מבוגרים שפגשתי בקליניקה, שמעולם לא התרגלו לשבת מול מטלה מנהלתית ולסיימה עד תום.

אז אם גם לכם יש קושי עם שיעורי הבית, ואתם מוצאים את עצמכם במאבקים אינסופיים, או אם אתם בסך הכל מסתדרים אך מחפשים לשדרג את האחריות ההורית שלכם ויכולת התיווך לילדיכם – המאמר הזה בשבילכם.

הכללים הבאים יסייעו לכם לעבור את שיעורי הבית בשלום:

1. ניקוי רעלים – הלימודים של הילדים שלכם הם באחריותכם משום שאתם ההורים שלהם, והאחריות שלכם לא נגמרה עם הרישום לבית הספר או בקניית היומן. זה בעצם היה ברור לכם מאז כיתה א' עד שהמצב נהיה בלתי נסבל – אם בגלל שמצאתם את עצמכם מכינים במקומם, או בגלל שהם היוו עילה למריבות בלתי פוסקות. הבריחה הזו נתמכת על ידי אידיאולוגיה בגרוש שנושאת את המשפטים הבאים: "גם ככה אני בקושי בבית, אז לריב איתו על שיעורי הבית?" ; "הוא מסיים ללמוד בארבע כל יום, המסכן, למה הוא צריך לשבת עוד בבית? למה?" ; "את הלימודים אפשר להשלים, את הילדות לא" ; "הוא חוזר בארבע ורבע, מגיע לו לנשום קצת לא?" וכו'. כל המשפטים האלה לא יעזרו לילדיכם להצליח בלימודים, כששיעורי הבית הם גורם להצלחה במבחן, ופרמטר בציון בתעודה. פשוט קחו אחריות על הילדים שלכם!

2. הלימודים של הילדים – נכון שאתם אחראים על הלימודים של ילדיכם כמו על בריאותם, אך זה לא אומר שאתם צריכים לעשות אותם במקומם. האחריות שלכם היא אחריות מלמעלה. עליכם לוודא שזה קורה. להרגיל את הילד להיות אחראי על שיעורי הבית שלו זה חלק מהאחריות החינוכית שלכם כהורים. לכן, השאירו בצד משפטים כמו "אני כבר גמרתי בית ספר, זו בעיה שלו". המטרה היא להרגיל את הילד שלכל אחד מבני הבית יש תחומי אחריות בחיים. האחריות העיקרית של אבא ואימא היא בפרנסה וגידול הילדים, והאחריות העיקרית של הילדים היא להיות תלמידים בבית הספר.

3. תאום ציפיות עם הילדים – ילדים לא תמיד מתרגמים נכון את האחריות שלהם הלכה למעשה, גם אם הם מאד רוצים בכך. לשם כך יש לשבת אתם ולהבהיר להם, ואפילו לכתוב, על מה הם אחראים. למשל, קימה והגעה לבית הספר בזמן, שמירה על הציוד הלימודי והכנת המערכת מידי ערב, כניסה לכלל השיעורים והשתתפות פעילה בהם, כתיבה במחברת וביומן, עשיית שיעורי בית, השלמת חומרי הלמידה במקרה שהחסירו ולמידה למבחנים.

4. יומן – במאמר "יומנו של חנון" סקרנו בהרחבה את חשיבותו של היומן ככלי ארגוני לתלמיד בשנות לימודיו. העיקרון הוא שלפני שאנו יושבים על שיעורי הבית, עלינו לדעת מה היו השיעורים והמשימות, למתי יש להכינם והאם יש לנו את כל חומרי הלמידה. בשביל זה בדיוק נולד היומן. לילד צריך להיות ברור מראש, שבמקרה שהחסיר למידה מסיבה כל שהיא, עליו להתקשר לחבר ולסגור פערים. אם קשה לו בגלל בושה וכדו' זה כבר סיפור אחר.

5. רוטינת שיעורי הבית – את שיעורי הבית נכניס לרוטינה קבועה כדי לא להמציא כל פעם את הגלגל מחדש. הרעיון הוא לעבוד לפי הכלל "קודם חובות ואחר כך זכויות". במידה ונוח לכם מבחינת הזמן וההתארגנות הכללית של הבית, אפשר להציע לילד 2 אפשרויות לעשיית שיעורי הבית: מיד לאחר החזרה מבית הספר וארוחת הצהריים או לאחר פסק זמן של התרעננות. הרעיון הוא שאין מסכים וחברים לפני השלמת שיעורי הבית. עזרו לילד למצוא פעילויות אחרות להפגת השעמום. מזכיר לכם, שלפני שבאו המסכים לעולם לא היה כל כך משעמם. כילדים, בדרך כלל מצאנו מה לעשות בלי מחשב. רכיב נוסף ברוטינה הוא המקום. הכינו מקום קבוע לשיעורי הבית. הטקסיות הזו משדרת רצינות וחשיבות לנושא. על המקום להיות שקט, מואר מספיק, מועט בגירויים ולא במרכז הבית. וכמובן שלא דוחים שיעורי בית.

6. החלק שלכם בהכנת שיעורי הבית – אתם לא עושים את שיעורי הבית במקומו. אם תכניסו את זה מספיק מוקדם לחייו, לא תצטרכו להיאבק בשנים הבאות (הרגלים נכונים). הילד יושב על שיעורי הבית בזמן שנקבע ועובד. אם צריך לשאול אתכם שאלה, אתם זמינים בשבילו כמובן. בינתיים אתם עוסקים בענייניכם ובענייני הבית, ומוכנים לספק עזרה (נוכחות הורית פעילה). ישנם ילדים שזקוקים למבוגר שישב איתם לכמה דקות לצורך תיווך בתחילת הדרך (הטרמה). אתם לא יושבים לידו לאורך כל שיעורי הבית משום שאתם רוצים לשדר לו שהוא יכול בעצמו (אמון ובניית מסוגלות עצמית), וגם משום שיש לכם עוד כמה דברים לעשות בחיים. אפשר לקבוע כלל שברבע השעה הראשונה אין שאלות. הילד מתחיל במקצוע או במטלה שיכול לעשות בעצמו. ההצלחה מזינה את עצמה ומכניסה לדינמיקה של עשייה.

7. במה כן לעזור – "למד אדם לדוג ולא תצטרך לתת לו דג מידי יום". בעניין שלנו, למד אותו להבחין בין עיקר לטפל, כיצד למצוא את מילות ההוראה וההכוון במטלות הלימודיות, לקרוא בקול את השאלות וההוראות, לפרק מטלה גדולה לכמה משימות קטנות, בשאלות "אמריקאיות" – לשלול תחילה את האפשרויות הלא סבירות ועוד. לילד שיש קושי רציני לשבת, מומלץ לקצוב זמן: רבע שעה לשיעורי הבית ואז רבע שעה למשחק ושוב שיעורי הבית והכל עם טיימר כמובן. הילד זוכה ברבע שעה משחק על ידי רבע שעה של למידה. כך הילד מרגיש שהוא עושה המון כיף ובין לבין יש לו קצת שיעורי בית.

8. קשיים אובייקטיביים – ישנם ילדים איטיים יותר וזה בסדר גמור כל זמן שהאיטיות בגדר הסביר. אלו ילדים פקחים וטובים, רק עושים הכל לאט יותר. לא להיבהל הורים יקרים! מותר להיות כזה גם בעולם הLTE, אך ייתכן שתצטרכו לדבר עם המורים על הפחתה בשיעורי הבית. בינינו, העיקר שתפס את העיקרון. אך אם אתם רואים שלילדכם קשה עם שיעורי הבית באופן תמידי, והוא לא יודע מהיכן להתחיל, לא מבין הוראות וגם בכיתה הוא נסרך מאחור וזו לא סתם עצלנות – זה הזמן לבדוק אם יש לו קשיי למידה אובייקטיביים, ואת זה נשאיר למאמר אחר.

www.more-lanoar.co.il