ערפל, בוהק לבן, ערבות מושלגות אין סוף. מטוס איירופלוט מנמיך לנחיתה במסלול מיותם, קפוא ומושלג, וארבעה חיילים במדי חורף של הצבא האדום נועצים עיניים מלוכסנות ביהודי מזוקן. לא, זו אינה פתיחה למותחן, אלא תמונת רקע לפתיחת יעד שליחות חדש של בני עקיבא העולמית: בישקק, בירת קירגיסטן. כך נראה יעד שליחות בטרם התוודעותו למעמדו החדש.

חזרה למרחב הפוסט-סובייטי היא אחת ממשימות המזכ"ל לתשע"ה, משימות שהוגדרו בימי ההתנעה וחשבון הנפש לשנה המתחדשת. המרחב הגאוגרפי הפוסט-סובייטי משתרע על אירופה ואסיה גם יחד ואוצר בקרבו כ 300 אלף יהודים, שעדיין לא יודעים כמה הם צמאים ליהדות ומשתוקקים לעלייה. תנועת בני עקיבא העולמית הייתה שחקן מפתח באזור לפני כשני עשורים, אולם בתהליך ארוך ומעורפל נדחקו רגלינו ממנו ועתה אין קול ואין נציג לדרך התורה, העבודה והעלייה.

קירגיסטן היא מדינה קטנה על דרך המשי הנדחקת בין שכנותיה העצומות סין וקזחסטן. ארץ הקירגיזים היוותה חלק קטן ושולי מן הפאזל הסובייטי העצום שהתפורר באחת בראשית שנות התשעים. זהו מפגש תרבויות של ממש, תמהיל ססגוני של עיניים סיניות ודת מוסלמית, אורבנויות קומוניסטית אפורה ומחלידה ותרבות מזרחית ססגונית ועליזה, מישורי אין סוף ערבתיים ומבואות הימלאיה תלולים ומושלגי עד.

היהודים הגיעו למקום רק במאה השנים האחרונות כפליטי מלחמות עולם וכמגורשים שאינם מוצאים מנוח לכף רגלם במדינות מזרח אירופה. גלי עלייה והגירה פקדו את הקהילה מאז נפילת מסך הברזל, ועתה נותרו בה שארית הפליטה, כ 1,500 איש שלא מתכננים לעלות ארצה וסיכויי הישרדותם כיהודים נמוכים עד אפסיים.

במונית המקרטעת המחליקה על הקרח משדה התעופה העירה הרהורי כפירה צצים במוחי. איזה מרחק, איזו בדידות, כמה זרות, את בתי הייתי שולח לכאן לשנתיים עם בעלה והנכדה?! ואולי בעצם מי שדחה בשתי ידיו את אפשרות העלייה אינו ראוי עוד לחיזור ושימור?

אולם עם ההגעה לביתו של החב"דניק המקומי חזרה אמונת השליחות לפעם בעורקי. נהוג לומר שקוקה קולה, בית חב"ד ושליח בני עקיבא אפשר למצוא בכל מקום בעולם. ואכן, "מקווה חדש, שחיטה כשרה וחברים כבר הכנתי", מצהיר שליחו של הרבה, "הכול מוכן לקליטת המשפחה שלכם".

בדרך לבית הספר היהודי מתברר שהמציאות מורכבת מששיערנו. את השלטון בקירגיסטן נהוג להחליף במהפכות. בראשונה שבהן, בשנת 2005, נתפס השלטון על ידי הנשיא קורמנבק, שהסביר פנים לקהילה היהודית הקטנה. אולם מהפכת 2010 העלתה לשלטון את הנשיא הנוכחי אלמאזבאק אטמבייב, הנוקט בקו פרו-אסלאמיסטי מובהק וקולני. הסעודים בונים בבישקק את המסגד הגדול ביותר במרכז אסיה, והקטארים אף הם מגלים רגשי אהדה ותמיכה ברפובליקה הקירגיזית. תמיכה זו עלולה להפוך את האסלאם האסיאתי הרך לאסלאם מפרצי נושכני ותוקפני, ואנו ושליחינו אנה אנו באים?

נראה שהביקור בבית הספר היהודי יהוה את שובר השוויון שיכריע שליחי בני עקיבא לאן, ובישקק האומנם. את פניי מקבל שומר קירגיזי מנומנם ומכורבל שיושב בחזית מבנה לבנים בלתי מטויח ונטול חן. לאחר התבוססות קצרה בחצר המושלגת נפתחות דלתות בית הספר ומשהו חדש מתחיל. "האורח מישראל הגיע", התרגשות באוויר כמו בסיפורי ברית המועצות של פעם. הצוות הקטן והוותיק אחוז תזזית, התלמידים מתרכזים בחדר גדול וספון עץ שפסנתר ניצב בפינתו. בבית הספר כשמונים תלמידים, רובם ככולם מזוהים כיהודים הלכתיים למרות הפרצופים הסלאביים, השיער הסקנדינבי והעיניים האסייתיות, מורשת משפחות אבותם.

מנהל בית הספר, יהודי מופלא שמוסר נפשו על קיום בית הספר למרות כל המכשולים ולעומת כל הנחשולים, מנצח ביד רמה על החגיגה. עתה מתחילה ההופעה לכבוד האח"מ מבני עקיבא. פסנתרנות רוסית, כוריאוגרפיה קירגיזית, ריקודים חסידיים ובשיאם שירת "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" בלחן של פעם ובטעם של עוד. אף תלמיד מהמקהלה לא הבין את המילים, אבל אני הבנתי את המסר: בישקק עכשיו או לעולם לא.

הכותב הוא מזכ"ל תנועת בני עקיבא העולמית