בסוף השבוע פרש נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, הנשיא הראשון של בית המשפט העליון שימי נשיאותו נקובים בימים – שלוש שנים פחות ארבעים ואחת יום.
נקמתו הקטנה של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט במערכת המשפט הייתה מינויו של פרופ' דניאל פרידמן לשר משפטים. אלא שמעט מאוד מהתקוות שנתלו בפרופסור המכובד התממשו למעשה. הוא הביא איתו הרבה רטוריקה אנטי-ממסדית, הרגיז לא פעם את הגוורדיה הוותיקה שעדיין שלטה אז בבית המשפט העליון, אך הצליח לשנות מעט. ובמעט הזה נכלל חוק שקבע בין השאר כי לנשיא בית המשפט העליון לא יוכל להתמנות שופט שנותרו לו פחות משלוש שנים עד צאתו לגמלאות.
ארבעים ואחד יום עמדו כאמור בין השופט גרוניס ובין הנשיאות. לכצל'ה, יעקב כ"ץ, מי שהיה אז יו"ר האיחוד הלאומי, העניין נראה כעוול. לנשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית בייניש, העניין דווקא התאים. נאור היא חברה ותיקה מפרקליטות המדינה, ובייניש אהבה תמיד לשבץ עמיתים מהעבר בעמדות מפתח. גם עניין פמיניסטי היה כאן.
לו לא היה מתמנה גרוניס לנשיא, הייתה מתמנה כבר אז מרים נאור. היא הייתה משלימה אז כמעט שש שנות נשיאות ועל פי שיטת הסניוריטי (אשר קובעת שהשופט הוותיק בבית המשפט הוא שמתמנה לנשיא) הייתה מעבירה את השרביט לשופטת אסתר חיות שצפויה לכהן בתפקיד עד שנת 2023. יחד עם תקופת כהונתה של בייניש, היו השלוש משלימות תקופה של כמעט שמונה עשרה שנה ברצף של אישה נשיאה בראשות בית המשפט העליון.
כצל'ה הגיש הצעה לתיקון החוק כך שגרוניס ימונה לנשיא, ובייניש ניסתה להשיב מלחמה בעזרת אנשיה בתקשורת ובכנסת. אך הקונסטלציה הפוליטית שיחקה לטובתו של כצל'ה. גם העובדה שישראלים לא אוהבים פורמליסטיקה. קשה היה למכור בכנסת או בציבור מדוע גרוניס יודר מהנשיאות בשל ארבעים ואחד יום בתעודת הזהות. היה ניסיון לגייס את הכיפה שחבש גרוניס בנעוריו ולהציג את מינויו כקומבינה דתית-לאומית. הובלטה גם שמרנותו כשופט והתנגדותו שהייתה ידועה כבר אז לאקטיביזם השיפוטי ולתורת הפרשנות המרחיבה של אהרון ברק. אבל אל מול האלטרנטיבה של השופטת נאור, גם היא שופטת שמרנית שבעברה ובסביבתה המשפחתית שורשים רוויזיוניסטיים, הניסיון לצבוע את מינויו של גרוניס בגוון פוליטי כשל.
מסתבר שלחוק שהעביר כצל'ה תהיינה כנראה משמעויות מרחיקות לכת. לא מעט מקלדות נשברו בימים האחרונים בניסיון להעריך לאיזה כיוון תמשוך הנשיאה החדשה את בית המשפט העליון. האמת היא שמרים נאור, מהמשובחות בשופטי ישראל, אינה מאלו שפורצים דרכים חדשות.
היא יורשת בית משפט שכפר בתורתו של אהרון ברק ומיתן הרבה את האקטיביזם המשפטי, וככל הנראה תשמר קו זה גם בימי נשיאותה. אך לו הייתה יורשת את בית המשפט של ברק ובייניש, ספק רב אם הייתה מובילה אותו חזרה אל דרך השמרנות המשפטית, כפי שעשה גרוניס בשלוש שנים, חסר ארבעים ואחד יום.
דרוש: פסק הלכה אמיץ באמת
מדי כמה חודשים פורצים במבול של הודעות לעיתונות רבני ורבניות בית הלל בפסק הלכה חדש נועז, ולא תמיד בעל משמעות. מפיהם למדנו, למשל, שצריך לקבל את האפיפיור בסבר פנים יפות. אם כי יש להניח שהוא היה מתקבל כאן בסבר פנים יפות בכל מקרה. הם התירו להתארח בארוחות שבת אצל משפחות חילוניות, תחת סייגים מחמירים בנושאי כשרות. ואפשר שלרובנו כבר יצא לאכול בורקס ממאפייה כשרה בכלי פלסטיק אצל ידיד חילוני או שניים.
פסק ההלכה האחרון תפס לא מעט כותרות, כפי שעושים לא מעט פסקי הלכה של הארגון. נקבע בו כי לנשים, תלמידות חכמים, מותר להורות הלכה. פסק ההלכה שפורסם נשען על דעות שונות של פוסקים חשובים (גברים אמנם), ועל התובנה כי מעמדן של הנשים השתנה במהלך הדורות, ולכן גם כשירותן בנושא זה, כמו גם בנושאים אחרים.
אם בעבר חינוכן של הנשים היה מוגבל בדרך כלל, ועולמן צר בין ארבע אמות של בית, הרי בדורנו זכינו לנשים שדעתן רחבה, ומיעוטן שקדו על לימוד תורה במשך שנים רבות. המציאות השתנתה, פסקו רבני ורבניות בית הלל, ואיתה צריכה להשתנות גם ההתייחסות החברתית לפסיקת נשים.
הדיווחים בעיתונות הכללית הצמידו לפסק ההלכה הזה של בית הלל את התואר "אמיץ". הדבר הפיח בי תקווה. שכן אם קם גוף שחושב שהמציאות המגדרית המשתנה אמורה להשפיע אל התפיסה התורנית, ובוודאי אם מדובר בגוף אמיץ, נוכל להציב בפניו אתגר אמיתי. כזה שמחד דורש אומץ של ממש, ומאידך ייתכן שישפיע באמת על המציאות הישראלית.
שלוש שופטות בבית המשפט המחוזי מרכז קיבלו בשבוע את שעבר ערעורו של גבר על פסק דין שנתנה שופטת בית המשפט למשפחה ורדה בן שחר. מדובר בהורים שהתגרשו וקיבלו משמורת משותפת על שתי בנותיהן, אחת בת שש והאחרת בת שלוש. הילדות חולקות את זמנן שווה בשווה אצל ההורים, ולכן ביקש האב לפטור אותו ממזונות. מכיוון שהכנסותיהם של שני ההורים התבררו כשוות, אחד עשר אלף שקלים, לא הייתה יכולה האם להתנגד לבקשה בנימוק ענייני והסתפקה בנימוק הפרוצדורלי. על פי המנטרה הידועה והשקרית, מסתמך הדין האישי בישראל על המשפט העברי.
האמת היא שלמעט חיובי גט וההלכות הקשורות בו, המשפט האישי בבתי המשפט למשפחה אינו נסמך על המשפט העברי למעט בנושא המזונות. שם מנוצלת ההלכה הקובעת כי עד גיל שש על האב לזון את בניו כדי להטיל את עיקר חובת המזונות על הגבר. איתרע מזלם של הגברים בישראל ולא רק בית הלל הוא ארגון אמיץ שהולך עם רוח הזמן. גם הרבנות הראשית הייתה גוף כזה, ועוד לפני קום המדינה תיקנה תקנה שהאריכה את האחריות של האב לזון את בניו עד לגיל חמש עשרה.
גם בימים ההם, טרם קום המדינה, ובוודאי בימים קדומים מהם, היו רוב הגברים מפרנסים יחידים והטלת החיוב על האב הייתה הגיונית. השופטת בן שחר, כמו שופטות ושופטים אחרים, מחלה על ההיגיון ועל עקרון השוויון מפני המסורת שכה יקרה ללבה. היא כתבה כי אמנם במציאות שהאיש והאישה חולקים בהוצאות הילדים והכנסותיהם שוות אי אפשר לדרוש מהאיש לשלם מזונות במלואם.
אך היא העמידה אותם על כארבעים אחוזים. במספרים זה היה מצב הדברים: האב חויב לשלם כאלפיים שקלים מזונות, עוד אלפיים שקלים שכר דירה, וחמש מאות שקלים הוצאות אחזקת הבית. בנוסף לכך הוא חויב לשלם מחצית מדמי ההוצאות הרפואיות החריגות שיהיו כאשר הילדות נמצאות בחזקתה של האם, ואפילו את מחצית עלות החופשות שהאם תרצה לבלות עם הילדות.
סיכומו של עניין הוא שהאם תכלכל את עצמה ואת מחצית הזמן של גידול הילדות ב‑15.5 אלף שקלים, ועל האב תוטל אותה מעמסה בדיוק כשלרשותו 6,500 שקלים לכל היותר.
שלוש השופטות של בית המשפט המחוזי אמנם שינו את פסק דינה של בן שחר, אך לא הפכו אותו. הן ניאותו לתת הנחה נוספת לאב וחתכו את הסכום בחצי (וגם העירו בחריפות יחסית נגד קביעתה של השופטת שהאב ייאלץ לממן את מחצית עלות חופשות הבנות עם האם). מעתה ייאלץ האב לגדל את בנותיו בשוויון מלא, אך להעניק לרעייתו כשלושת אלפים שקלים בחודש, כמין קנס על האמירה שהדין האישי הולך בעקבות הדין העברי.
בית הלל יכול אולי לפתור את העוול המתמשך בדיון רציני של חכמיו וחכמותיו. בפסק דין מתוקשר שיקבע כי המציאות המגדרית המשתנה דורשת לשנות את הנוהג שאינו תורה למשה מסיני, אלא שיקוף של המערכת הכלכלית החברתית הקדומה.
לו גוף תורני יקבע כי הדין העברי כבר אינו דורש בלעדיות של האב בפרנסת הבנים, שופטות בית המשפט למשפחה יתקשו להמשיך ולהיתלות בעניין. בית הלל יכולים לשנות את מציאות חייהם של אלפי גברים עשוקים בישראל. להשאיר חותם של ממש. הם אמנם יזכו לקיתונות של רותחים מארוגני נשים, אבל לא זה מה שירתיע ארגון אמיץ עם הנהגה רבנית קשובה.