1
על פי עדותו של נפתלי בנט, הוא חווה השבוע את הימים הקשים ביותר שלו בפוליטיקה. שריונו של כדורגלן העבר אלי אוחנה ברשימת הבית היהודי - מהלך מפתיע, מסעיר ושנוי במחלוקת קשה שאותו רקם בסתר ביחד עם חוג מצומצם ביותר של יועצים - נשטף בגל של התנגדות רבת עוצמה.
לראשונה מאז נכנס לפוליטיקה, בנט פגש בכל פינה חיצי ביקורת שלא הצליח לחמוק מהם. באגף התורני של המפלגה הזדעזעו מצירופו של כוכב כדורגל לשעבר, שעשה לעצמו שם בעיסוק הכרוך בחילול שבת המוני. באגף הליברלי, שעוד לא נרגע מהרשימה השמרנית מדי לטענתם, התאכזבו מכך שבנט לא קידם מישהו משלהם. פעילי הימין החילוני זעמו על דחיקתו של נציגם, ד"ר רונן שובל, למקום לא ריאלי. ומי שסבר (ובצדק!) שהייצוג המזרחי ברשימה אינו מספיק, רק נעלב יותר מכך שבנט ויועציו לא הצליחו למצוא נציג ראוי יותר מבני עדות המזרח. אפילו בתוך ביתו-מבצרו, דף הפייסבוק הפופולרי שלו, בנט נתקל בהמיית אכזבה המונית.
ובכל האגפים תהו: האם לנער הזה התפללנו? אילו כישורים רלוונטיים ורקורד ציבורי מביא עמו אלי אוחנה ממגרש הכדורגל לעבודת הכנסת? אין לנו שום דבר נגד אוחנה האיש, אחינו הוא. אך האם באמת אפשר להתעלם מחוסר ההתאמה האידיאולוגי שלו? מה פשר החנינה החפוזה והמגושמת שהוענקה לו על תמיכתו הפומבית בהתנתקות? האם לא ברור שהוא ראוי פחות מהרב רונצקי ורונן שובל, ששריונו דוחק אותם למקומות לא ריאליים? האם זוהי התכלית הראויה שלמענה העניקה חוקת המפלגה ליו"ר את הסמכות מרחיקת הלכת לשריין נציג מטעמו בכל חמישייה?
2
נפתלי בנט, יועצו האסטרטגי משה קלוגהפט ויועצו הפוליטי שלום שלמה, כבר הוכיחו מזמן שהם מבינים דבר או שניים בפוליטיקה. אפשר ונכון להתקומם נגד הניסיון לייחס להם את כל ההישגים האלקטורליים של הבית היהודי עד כה, אבל אין ספק שההובלה שלהם הוסיפה הרבה. מה הם ניסו לעשות כאן?
המחשבה שמאחורי ההחלטה לשריין את אוחנה הייתה כנראה שצירופו של כוכב בית"ר ירושלים ונבחרת ישראל לשעבר יחבר אל המפלגה רבבות אוהדי כדורגל, אנשים מסורתיים וימניים, שבזכות אוחנה יעניקו לה את קולותיהם. בנט ויועציו אינם מצפים לגדולות מחבר הכנסת אוחנה. הם יסתפקו בכך שיהיה צייתן ויצביע לפי ציפיות היו"ר. אבל הם מאמינים שהוא יביא למפלגה בוחרים חדשים וישפר את ההישג האלקטורלי הכולל שלה. אלא שמעבר לטעות הערכית שיש כאן, שעליה ידובר בהמשך, מדובר קודם כול בטעות פוליטית.
אוהדי בית"ר ירושלים אולי לא כולם בוגרי אוניברסיטאות, אבל יש להם חוכמת המונים טבעית ופשוטה. הם יודעים יפה מאוד מה ההבדל בין מנהיג על מגרש הכדורגל כמו אלי אוחנה לבין מנהיג במגרש הפוליטי, לו דרושות תכונות אחרות וכישורים שונים לחלוטין. מי שמבקש להביא את קולות האוהדים על ידי צירופו של כוכב כדורגל לרשימת מפלגה לכנסת, מזלזל באינטליגנציה שלהם.
אותן שכבות עממיות מסורתיות ולאומיות, היהודים האלה שבליל שבת עושים קידוש ובצהריים הולכים לראות כדורגל, נתנו את קולם לאורך שנים רבות לנציג עדות מזרח אירופה מנחם בגין. הם יכולים לבחור בבית היהודי כמפלגה לאומית גאה ולא מתנצלת גם בלי אוחנה. בשנים מאוחרות יותר הם הצביעו לתנועת ש"ס בלי שהרב עובדיה, אלי ישי או אריה דרעי הטריחו את עצמם לפקוד את אצטדיון טדי או לצרף לרשימתם כוכב כדורגל – אפילו לא אחד שחזר בתשובה. כי אותם אוהדים בעלי הלב היהודי החם יודעים ששמירת שבת מלאה היא האמת, וישמחו לתת את קולם לרשימה של שומרי שבת, גם אם הם עצמם לא מוותרים על הכדורגל. ואם כבר הוחלט להצניח יהודי מזרחי ומסורתי, אז למה לא לנהוג כמו "האח" יאיר לפיד שידע להביא אל מפלגתו איש ציבור אמיתי כמו מאיר כהן, ראש עיריית דימונה לשעבר?
וגם אם יביא אוחנה כמה אלפי קולות או אפילו מנדט שלם או שניים, הערך האלקטורלי שלהם יימחק על ידי אלפים ורבבות ששוקלים כעת או שכבר החליטו לנטוש את המפלגה בעקבות הצעד הזה. נראה לי שגם בנט מבין כבר את טעותו, אבל הוא עלה על עץ גבוה ומתקשה לרדת. מישהו במפלגה (אולי כדורגלן העבר הרב אלי בן דהן) צריך לקחת אותו הצדה וללחוש באוזנו: "אוחנה אחינו, סליחה, עשינו טעות. הציבור לא תומך בך, אנא עשה טובה ותוותר על מקומך. נדאג לפצות אותך בהמשך".
יש לי הרבה נקודות מחלוקת עם השר אורי אורבך (שה' ישלח לו רפואה שלמה), אבל השבוע הרגשתי היטב את חסרונו. אין לי ספק שדווקא הוא, שהיה הראשון להכיר בערך האלקטורלי של ההומור ולהביא אותו אל תשדירי המפלגה, היה יודע להציב גבול ברור בין תשדירי בחירות משעשעים ובין החלטה פוליטית שנראית כמעשה ליצנות.
3
מלבד השגיאה הפוליטית, בנט ויועציו עשו השבוע גם כמה טעויות ערכיות ומוסריות. הם מחלו בקלות בלתי נסבלת על כבוד השבת, ועל כבודם של עקורי גוש קטיף ויישוביהם החרבים. הם הוכיחו יוהרה וניתוק כאשר קיבלו את החלטתם בסתר בלי להיוועץ בחבריהם ובתומכיהם. בנט בגד גם בערך החברות כאשר דחק במו ידיו את חברו מתחילת הדרך, הרב רונצקי, אל מקום לא ריאלי. והם הפרו את ההבטחה שליוותה את קבלת חוקת הבית היהודי, לפיה בנט יעשה שימוש מושכל ובעיקר מרוסן בסמכות השריון הגורפת שהוענקה לו.
גם ההחלטה לקדם את ענת רוט על חשבונה של יהודית שילת נראית כמו סיכול ממוקד ולא מוסבר של מועמדת שזכתה לאמון המתפקדים.
לפני כמה שבועות קראתי מכאן לבנט להשתמש בסמכות השריון שלו, אם בכלל, רק להצנחת מועמדים שלא התמודדו בפריימריז, ולא לקידומם של מתמודדים שלא נבחרו על ידי הציבור למקום ריאלי. מחוגי המפלגה קיבלתי על כך תגובה מתרעמת שטענה כי דרישתי היא מובנת מאליה, ואין שום כוונה לנהוג אחרת. כעת גם המובן מאליו הזה הופר.
בהתמודדות על המקום השלישי המשוריין לאישה, יהודית שילת לא הייתה המועמדת המועדפת עליי. אבל ההחלטה לדחוק אותה לאחר שהשקיעה ממון ומאמץ ונבחרה, ולקדם על פניה את מי שזכתה להרבה פחות תמיכה, היא קלוקלת ובלתי מוסרית. אולי עוד לא מאוחר לקרוא לענת רוט לא לתת את ידה לכך.
4
אלי אוחנה ברשימה זו הבעיה הקטנה. מועמד אחד שאינו מתאים לא מקלקל רשימה גדולה איכותית וטובה. הבעיה היא היו"ר והתנהלותו. המחאה ניקזה לתוכה תסכול שחוגים רחבים במפלגה חשים כלפי בנט וחבורתו המצומצמת, שמנהלים את המפלגה ביד רמה ובסגנון טוטליטרי. המינוי של אוחנה היה צפרדע אחת יותר מדי שביקשו מהם לבלוע. האחריות למצב מוטלת לא רק על היו"ר אלא גם על חברי הסיעה שכולם, מלבד יוגב ושטבון, סייעו לבנט להעביר את החוקה שהעניקה לו את סמכות השריון הגורפת, ללא צורך להתייעץ על המינויים או להביא אותם לאישור גוף מפלגתי כלשהו.
אבל המסקנה מהפרשה הזאת איננה שצריך לנטוש את המפלגה. אם משתתפי הפריימריז יפרשו לאות מחאה, מי שייפגע מכך יהיו דווקא המועמדים שהם בחרו. אוחנה נמצא במקום בטוח בעשירייה הראשונה וייבחר גם בלעדיהם.
לבנט יש יתרונות עצומים, ויש לו גם כמה חסרונות לא מבוטלים. ההחלטה לשלב ברשימה את כוכב הכדורגל גרמה לגרעין הקשה של בוחריו להוציא לו כרטיס צהוב. בנט התבטא השבוע שהמהלך הזה והתגובה אליו לימדו אותו שיעור בצניעות. אם דבריו כנים, עליו לתת את ידו לשינויים בחוקת המפלגה שיחזירו אותה להיות מפלגת יחד ולא מפלגת יחיד. עליו לחדש את הקשר עם קהל הבוחרים המרכזי שלו, להקשיב לו יותר ולהפסיק להטיף לו על חוסר חיבור לעם וחוסר פתיחות. הציבור הדתי-לאומי חייב להרגיש שבנט סופר אותו, ולא מתייחס אליו כאל מי שכבר נתון בכיסו.
אם מה שקרה השבוע ירסן קצת את היהירות והכוחנות של בנט ויועציו, זו תהיה התרומה הכי גדולה של אלי אוחנה לבית היהודי.
לתגובות: [email protected]