המקדש וכליו

לימוד גדול עלינו ללמוד מכלי המקדש וסדר עמידתם, שאם לא כן לא הייתה התורה מאריכה בפירוט מצוות עשייתם וסדר עמידתם. על ידי המקדש וכליו גילו ישראל את מכלול הערכים האלוקיים בעולם, ומתוך כך התפשטה הארה וברכה להמשך גילויָם בעולם.

קודש הקודשים

המקדש היה מחולק לשני חלקים: השליש הפנימי היה קודש הקודשים, ושני שליש היו הקודש. בקודש הקודשים התגלה יסוד האמונה והתורה. כלומר, שם האיר היסוד האלוקי שבתורה ובו האירה קדושת כנסת ישראל, שעל ידי שני אורות אלו מחייה ה' את העולם כולו. ולכן קודש הקודשים הוא מקומו של ארון הברית, שבו הונחו לוחות האבן והתורה שניתנו למשה מסיני.

מעל הארון הונחה כפורת הזהב, ועליה שני הכרובים שמבטאים את הברית והאהבה שבין הקב"ה לישראל. וכן אנו אומרים בברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". הרי שסגולת ישראל והתורה כרוכים ותלויים זה בזה.

ומחיצה הייתה בין קודש הקודשים לקודש כדי להבדיל בין המדרגות, שכל קדושתו של הקודש נובעת מקודש הקודשים, ובלא המחיצה לא היה העולם ראוי לאורו הנשגב של קודש הקודשים והוא היה מתעלה לגנזי מרומים בלא שיוכל להשפיע אור וברכה לקודש ומתוך כך לכל העולם.

שלושת הכלים שהיו בקודש

בהיכל שנקרא קודש הניחו שלושה כלים. קרוב יותר לקודש הקודשים הניחו את השולחן כנגד הפרנסה ואת המנורה כנגד החוכמה. השולחן היה בצפון והמנורה בדרום, ועל זה אמרו חכמים שהרוצה להעשיר יפנה לצד צפון, והרוצה להחכים יפנה לדרום (זוהר בראשית כו, ב). וביניהם לצד חוץ היה מונח מזבח הזהב, שעליו היו מקטירים בכל בוקר וערב את הקטורת, והוא היה כנגד עבודת הלב שבתפילה.

השולחן

השולחן שעליו הקריבו את לחם הפנים ביטא את ערך העבודה והפרנסה, שעל ידי העבודה האדם נעשה שותף עם הקב"ה בקיום העולם. ולכן נצטווה אדם הראשון שהונח בגן עדן לעובדה ולשומרה (בראשית ב, טו). ואחר שחטא נענש וגורש מגן עדן אל האדמה שקוללה בגללו, ונגזר עליו לעבוד קשה כדי להוציא ממנה את לחמו, ולתקן בכך את חטאו ואת העולם. מעלה מיוחדת ישנה לעבודה שבארץ ישראל שהיא מעין עבודת גן עדן, שמקיימים בה מצוות יישוב הארץ, כפי שכתב החת"ם סופר (סוכה לו, ב). כנגד התיקון הזה מכוון השולחן. והיו מניחים עליו בכל שבוע שנים עשר לחמים כנגד עבודת שנים עשר השבטים.

המנורה

מנורת הזהב ביטאה את ערך החוכמה והאמנות, והיו לה שבעה קנים כנגד שבע החוכמות שמתגלות בעולם. שש חוכמות כנגד ששת הצדדים שיש לכל דבר - ארבע רוחות ולמעלה ולמטה. והחלק השביעי כנגד הפנימיות, והוא כנגד המשכת התורה מקודש הקודשים לקודש על ידי חוכמת תורה שבעל פה. ועל זה רמז הגאון מוילנא שהתורה והחוכמה צמודים. ולכן תיקנו חכמים שהרואה חכם מחכמי אומות העולם מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שנתן מחוכמתו לבשר ודם". הרי שגם החוכמות החיצוניות הן חוכמות אלוקיות, אלא שלעומת חוכמת התורה הן חיצוניות. וכאשר החוכמות החיצוניות נלמדות מתוך התקשרות לקודש הקודשים, הרי שהן יונקות מקדושת קודש הקודשים, ולכן על חכם יהודי ירא שמיים, שמצטיין בחכמות חיצוניות, מברכים את הברכה שמברכים על חכמי התורה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שחלק מחוכמתו ליראיו" (פניני הלכה ברכות טו, יח).

המזבח הפנימי

מזבח הזהב שעליו הקטירו את הקטורת ביטא את עבודת הלב שבתפילה. הקטורת הייתה עולה על גבי הגחלים, ורומזת לכיסופי הנשמה וגעגועיה לקרבת אלוקים, כדוגמת העשן המיתמר ועולה. והתפילה צריכה לכלול את כל הבקשות של כלל ישראל, ולשם כך תיקנו חכמים נוסח לתפילה.

והייתה הקטורת נעשית מאחד עשר סממנים, כנגד עשר מדרגות הקדושה שעל ידן העולם נברא. ועוד סממן חשוב היה בקטורת, הוא החלבנה שריחו היה רע, כנגד הצדדים השליליים שבעולם. ולאחר שהיה נשחק ומתערב יחד עם שאר סממני הקטורת היה משביח את ריחה. ללמדנו שכאשר כל הכוחות שבישראל מתאחדים למען מטרה קדושה, מתגלה סגולתם הפנימית של פושעי ישראל, ואף הם מצטרפים ומועילים לתיקון העולם (עיין עולת ראיה ח"א עמ' קלו‑קלח). ולכן אמר האר"י הקדוש שלפני התפילה צריך להתחזק במצוות "ואהבת לרעך כמוך".

עמודי המשכן ויריעותיו

כל הרעיונות צריכים להופיע באחדות, ולכן כלי הקודש היו מונחים יחד במשכן. ועמודי המשכן ויריעותיו רמזו לכל המוני בית ישראל, שאף שלכל אחד כישרון ותפקיד מיוחד, כולם צריכים להתלכד יחד סביב הערכים המשותפים. ולכן כל העמודים היו מתחברים ומתקשרים זה אל זה, וכל היריעות מתחברות אחת אל רעותה, וכל חוט מצטרף ומשתלב בחברו, כדי שיתכללו כל הרעיונות יחד.

וכאשר זכו ישראל לשבת על אדמתם, כל שבט בנחלתו, ומלכות בית דוד מלכדת את כולם, זכו לבנות את המקדש. וכבר לא היה צריך להקימו מקרשים שונים ויריעות מחולקות, אלא נבנה המקדש מלכתחילה כבית אחד מלוכד ומגובש, לבטא את אחדות ישראל וממלכתו.

בשביל מה המזבח החיצון

לכאורה כל הערכים האלוקיים כבר באו לידי ביטוי במקדש, ומדוע ניצב בחצר המקדש מזבח גדול ונורא, והאש יוקדת עליו יומם ולילה?

המזבח מבטא את מסירות נפש. מפני שכל הערכים היפים והטובים, לא יוכלו להתקיים בעולם בלא מסירות נפש. כאשר האדם יתקן את החטא ותסור חרפת המוות מהעולם, גם לא יהיה צורך במסירות נפש ובקורבנות. אבל כל זמן שיש חטא ומוות בעולם, הקורבנות שהיו מקריבים על גבי המזבח נתנו ביטוי לחיים שהגיעו אל קצם באותו היום, שאינם אובדים לעד, אלא כשם שהקורבן עולה לריח ניחוח לה', כך גם הם נאספים בקדושה בגנזי מרומים.

במצב המתוקן, המסירות באה לידי ביטוי בהבאת קורבן בהמה, אחד בבוקר ואחד בערב, והבהמה תמורת האדם. ואף הצדקה נחשבת קורבן ומבטאת מסירות נפש על ערכי התורה. אבל לעתים מגיעות שעות קשות ונוראות, והחושך גובר בעולם, ודרך רשעים צלחה, ואם רוצים להישאר דבוקים בערכי הנצח צריכים להקריב את החיים עצמם. בלי מזבח אין קיום לבית המקדש, ואין קיום לערכים המקודשים בעולם.

הביטו אל הבית הקדוש

אלו מקצת הרעיונות הטמונים בצורת בית המקדש וכליו. בעת שעלו ישראל לרגל, היו מתבוננים בצורת הבית ובמשמעותו ומתקשרים לאידיאלים הקדושים. ורמז לזה הנביא יחזקאל, כשקרא לעם לחזור בתשובה מתוך התבוננות בבית המקדש: "אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וייכלמו מעוונותיהם ומדדו את תוכנית. ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו ואת כל חוקותיו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם" (יחזקאל מג, י‑יא).

התוכחה

אם יבוא אדם ומרוב אהבתו לתורה יאמר לישראל: מה לכם לעסוק בפרנסה וכל ענייני העולם הזה, העיקר שתהיו אברכים ותעסקו בתורה הקדושה כל ימי חייכם. יצביעו לו על השולחן, כדי שיחזור בתשובה ויבין את ערך העבודה והעיסוק ביישובו של עולם.

ואם מרוב דבקותו וקנאותו ללימוד התורה יטען שאין כל ערך לחוכמות השונות, ולכן אסור לשלב לימודי חול בתוכנית הלימודים, יצביעו לו על המנורה הטהורה בעלת שבעת הקנים שרומזים לשבע החוכמות, כדי שיחזור בתשובה ויבין את גודל אורה של התורה כשהיא מתפשטת על כל החוכמות.

ואם יבוא חוקר מהאקדמיה להשוות בין התורה לשאר החוכמות, יזכירו לו שהבדל עצום ישנו בין התורה הקדושה שקדמה לעולם ומקומה בקודש הקודשים, לשאר חוכמות העולם שמקומן בקודש, ולשם כך הייתה מחיצה שהבדילה בין הקודש לקודש הקודשים.

וכן אם יבואו אנשי מעשה וירצו להשוות בין ערכה של התורה לערך העבודה, יזכירו להם את המחיצה שבין קודש הקודשים לקודש. שאף שהשולחן חשוב וקדוש, התורה שבקודש הקודשים נעלה יותר, ולכן בראש ובראשונה צריך כל אדם לקבוע עתים מקודשים לתורה, ומתוך כך לצאת לעבודה. ולכן אמרו: אפילו פת במלח תאכל, בתורה אתה עמל (אבות ו, ד).

ואם יבוא חסיד ויטען שהתפילה חשובה יותר מהתורה, ואף אין צורך לעסוק בפרנסה ובחוכמות אלא העיקר לצעוק אל ה' ולדבר אליו, כי הוא יתברך דואג בניסי ניסים לכול, וכל החוכמות הבל וכו'. יזכירו לו שאף שהמזבח חשוב והונח בקודש, התורה חשובה יותר ולכן מקומה בקודש הקודשים. ואף בקודש היו מניחים שולחן ומנורה, ללמד שגם הפרנסה והחוכמות ערכים מקודשים.

ואם יבואו בעלי מחלוקות לעורר קטטות בין הערכים, יזכירו להם שכשם שכל עמודי המשכן צריכים להתלכד יחד, כך צריכים אנשי התורה והעבודה והחוכמה והתפילה להתחבר באהבה כדי לעשות את המשכן אחד.

***

יהי רצון שנזכה שכל הכוחות הטובים שבעם ישראל יתלכדו סביב למקדש, וירושלים עיר קודשנו ותפארתנו תעשה את כולנו חברים. 

לתגובות: [email protected]

שאלות ותשובות עם הרב אליעזר מלמד באתר: www.yeshiva.org.il