משבר הדיור

כולם יודעים שמחירי הדירות עלו מאוד בשנים האחרונות, בעיקר באזור המרכז.

הסיבות הידועות רבות: ראשית, ביורוקרטיה קשה שיוצרת סחבת נוראית בתהליך הכשרת השטחים לבנייה, אישורם ותכנונם - פי כמה מהמקובל ברוב המדינות המפותחות. אמרו שעשרה משרדי ממשלה שונים מעורבים במסלול המכשולים של תכנון, אישור וביצוע הבנייה, וזאת בנוסף לרשויות המקומיות. נוספה לכך החלטה אסטרטגית של ממשלת אולמרט בקיץ תשס"ח, שלא ליזום תכנוני בנייה במרכז הארץ כדי לחזק את הפריפריה. בהחלטה זו יש היגיון, בתנאי שיחד עם הקפאת הבנייה במרכז תבוא תוכנית משלימה לחיזוק הפריפריה בזירוז תהליכי תכנון ובנייה, הקמת מרכזי תעשייה, סלילת כבישים מהירים וייעול התחבורה הציבורית שתקרב את הפריפריה למרכז. בפועל התוכניות במרכז אכן הוקפאו, אך הפריפריה לא חוזקה די הצורך, מה שגרם לבניית הרבה פחות דירות מכפי צורכי השוק.

כללי השוק ידועים: כשהביקוש גובר על ההיצע, המחירים עולים. עברו שנתיים עד שממשלת נתניהו ביטלה את הקפאת תוכניות הבנייה במרכז, אבל העיכוב המשמעותי בהכנת תוכניות הבנייה - יחד עם הביורוקרטיה הקשה והמחלוקות הפוליטיות - יצרו מחסור משמעותי במלאי הדירות, והמחירים המשיכו לעלות.

הבעיה השורשית: הצפיפות הגוברת מעל ומעבר לשאר המדינות

כל זה ידוע לפרשנים השונים, אולם מהבעיה השורשית נוטים להתעלם. בכל אופן מחירי הדירות היו עולים באופן משמעותי, ושום הצעה לא תוכל לפתור באופן בסיסי את המשך עליית מחירי הדירות. הסיבה לכך היא שמדינת ישראל היא אחת המדינות הצפופות בעולם. ולא זו בלבד, אלא שהצפיפות בה גוברת והולכת מעל ומעבר למקובל, משום שבזכות התורה והמסורת היהודית שמציבה את ערכי המשפחה במקום גבוה, האוכלוסייה בארץ גדלה והולכת בשיעור הגבוה ביותר במדינות המערב. בנוסף לכך, בחסדי ה' יהודים ממשיכים לעלות לארץ, וכך הצפיפות במרכז גוברת, והמחירים עולים וימשיכו לעלות.

גם התערבות ממשלתית חריפה, בנוסף לנזק שתגרום לכלכלה בכך שתפגע בכוחות השוק החופשי, תוכל להוריד את המחירים לתקופה קצרה בלבד. הלחץ הטבעי ימשיך לדחוף אותם כלפי מעלה.

הפתרון: בנייה רוויה במערב השומרון ויהודה

ישנו פתרון פשוט למצב: לבנות ביהודה ושומרון, ובמיוחד במערב השומרון. אלו שטחים קרובים למרכז, ומחירי הקרקעות בהם עדיין נמוכים מאוד. עתודות הקרקע במערב יהודה ושומרון יכולות לרווח את אזור המרכז, ולהכפיל את יכולת הקליטה שלו פי שלושה וארבעה. על ידי בנייה רוויה (עירונית) נוכל להציע לזוגות הצעירים דירה קרוב למרכז במחיר סביר. את מה שנעשה בגוש מודיעין, שהועיל מאוד למיתון עליית המחירים בעבר, ניתן לעשות פי כמה וכמה על ידי שטחי מערב יהודה ושומרון. זהו אזור ההתרחבות הטבעי של מרכזי האוכלוסין והתעשייה, מן המערב אל המזרח. התרחבות זו גם תיצור פיזור הגיוני של האוכלוסייה במרכז, שבמקום להצטופף ברצועה צרה וארוכה, שמרחיקה את הקצוות מהמרכז, תתפשט במקביל לאורך ולרוחב, תוך קיצור המרחקים בין הקצוות. התרחבות זו גם תפחית את הסכנה הביטחונית המאיימת כיום על מיליוני יהודים בבת אחת.

על גבי מרכז אוכלוסין ענק שכזה, שנמשך מגב ההר ביהודה ושומרון ועד חוף הים, ניתן היה לחזק מאוד את הפריפריה - לדרום, לצפון ולמזרח.

הפחד מהצבת הפתרון

הבעיה היא שרבים מדי מפחדים מהפתרון הפשוט הזה. הזיות ה"שלום" עוד לא התפוגגו, ויש עדיין חסידים שוטים שבטוחים שרק עוד נסיגה אחת ושלום נפלא ישרור במזרח התיכון. נשיא ארצות הברית וראשי השמאל הישראלי עדיין מאמינים בכך. גם אלה שכבר התפכחו מהזיות השלום מהססים להציב לפני הציבור את הפתרון הפשוט והמתחייב - בנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון.

מאותה סיבה, של חשש מהתמודדות מול האיבה הערבית, גם את הנגב והגליל לא מפתחים כראוי, ומפקירים שטחי מדינה נרחבים לבנייה בלתי חוקית ולשלטון פשע.

אשמת המתנחלים

גם לנו המתנחלים יש חלק באשמה. כמעט בכל היישובים הקהילתיים מערימים קשיים על בנייה בהיקף רחב בגלל ועדות קליטה נוקשות מדי, או מפני שרוצים לשמר את האופי הקהילתי ואת הנוחות של בית פרטי על חצי דונם, או מפני שרוצים לשמור על מחירי הדירות.

אם בכל היישובים הקרובים למרכזי התעסוקה בירושלים ובמרכז, שיש להם כבר תוכניות מתאר מאושרות, היו מתחילים כבר לפני חמש שנים בבנייה רחבה ורוויה, היינו יכולים לבנות לפחות עוד עשרים אלף דירות. כך אפשר היה לקלוט ביהודה ושומרון עוד מאה אלף מתיישבים, ובמקביל לשקוד על המשך תכנון הרחבת היישובים למרכזים עירוניים שלצדם שכונות יוקרה של ותיקים שמתגוררים בבתים פרטיים.

משימה לאומית

האחריות הראשית מוטלת על הנהגת המדינה, ובראש כולם ראשי הממשלות ושרי הביטחון, שהם המעכבים העיקריים של תוכניות הבנייה ביהודה ושומרון. משם נמשכת האחריות לשאר השרים שהיו יכולים לקדם ולהסיר חסמים מתוכניות הבנייה ביהודה ושומרון. אבל האחריות מוטלת גם עלינו, על כלל הבוחרים, ובאופן מיוחד על המתנחלים, שכבר זכו להכיר את הפתרון היסודי הזה.

הרשלנות הזאת, שלעתים גובלת בפשיעה, פוגעת קשות בקיום מצוות יישוב הארץ. לו היינו חרוצים יותר במצווה, היינו זוכים להסיר מעל מדינת ישראל את הסכנה שבנסיגה נוספת, והיינו מחזקים את הזהות היהודית של עם ישראל, בהעצמת ההתקשרות למקומות הקדושים שבהם חיו האבות, הנביאים והמלכים.

בנוסף לכך, היינו מסייעים לכלכלת ישראל בהוזלת מחירי הדיור ובהושטת יד לזוגות הצעירים שמתקשים כל כך בקניית דירה. מצוקת הדיור מתפשטת לתחומים נוספים, מעכבת זוגות מלהתחתן ומעלה את יוקר המחיה הכללי. בנייה רחבת היקף ביהודה ושומרון במחירים שפויים, הייתה משחררת לשוק כסף חופשי שהיה מושקע בחינוך ובפיתוח הכלכלה, ומאפשר לאנשים לצבור בתוך כך חסכונות משמעותיים לימי הזקנה.

גם שיטות הבנייה היו משתכללות ומשתפרות, שכן הורדת המחירים הייתה יוצרת יותר תחרות, ומכריחה את הקבלנים להתאמץ יותר בייעול וזירוז תהליך הבנייה תוך שיפור האיכות.

ה' יעזור שלא ניענש בייסורים קשים על הרשלנות ביישוב הארץ. אולי אם נזדרז להתעורר לשוב על כך בתשובה, נזכה לסייעתא דשמיא, ונוכל להשלים בשנים הקרובות את מה שהחסרנו.

ברכת הטוב והמיטיב על יין שני ושלישי

סביב חג הפורים, ראוי להזכיר הלכה מיוחדת שמבטאת את הערך שבשתיית יין בדיבוק חברים וסעודות מצווה.

תיקנו חכמים שאם היו לפחות שני אנשים שותים יין, ואחר כך באו לשתות יחד יין מסוג אחר, למרות שכבר בירכו על היין הראשון "בורא פרי הגפן", יברכו על שתיית היין הנוסף "הטוב והמיטיב". כמובן שגם בני משפחה, כמו איש ואשתו או אב ובנו, ששתו מיין הקידוש ואחר כך רוצים לשתות מעוד יין באמצע הסעודה, נחשבים כשניים ששותים יחד, ועל היין השני יברכו "הטוב והמיטיב".

וכן אם ישתו יין מסוג שלישי יברכו גם עליו "הטוב והמיטיב", וכן על רביעי וחמישי וכל יין נוסף.

אפשר שכל אחד ואחד מהם יברך על היין הנוסף "הטוב והמיטיב". ויותר מהודר, שאחד יברך ויוציא את חברו בברכתו.

טיבו של היין השני

אין צורך שהיין השני יהיה משובח מהראשון, אלא כל שאין ידוע שהשני גרוע מהראשון, כיוון שהוא שונה, הרי שיש בו איזה חידוש בטעמו או בטיבו ומברכים עליו "הטוב והמיטיב". ואפילו אם היו שני הבקבוקים מזן אחד, אם יש ביניהם שוני שניכר לשותים, כגון שהם מבציר שונה או שנעשו על ידי חברות שונות ויש שוני בטעמם, יברכו על הראשון "בורא פרי הגפן" ועל השני "הטוב והמיטיב".

ואף אם היין השני זול מהראשון, אם יש בו מעלה מסוימת שאין בראשון, כגון שהוא יותר טעים במתיקותו, או להפך - יותר יבש, יברכו עליו "הטוב והמיטיב".

אבל אם ברור שהיין השני גרוע מהראשון, ומשום בחינה אינו טוב מהראשון, אין מברכים על השני "הטוב והמטיב" (פניני הלכה ברכות ז, ז, 7).

כיצד ינהגו כשיש לפניהם יין טוב ויין גרוע

כשיש לפניהם יין טוב ויין שהוא פחות טוב ממנו מכל הבחינות, על פי ההלכה עליהם להקדים ולברך "הגפן" על היין הטוב, וממילא אחר כך לא יוכלו לברך "הטוב והמיטיב" על השני.

ורק אם מצד סדרי הסעודה מתאים להם יותר לפתוח ביין הגרוע, מכיוון שאינם מתכוונים אז לשתות מהיין הטוב, מותר להם לברך "הגפן" על היין הגרוע, וממילא אחר כך יברכו על היין המשובח "הטוב והמיטיב".

תנאים בברכה

מברכים על היין השני "הטוב והמיטיב" בתנאי שעוד נשאר להם מהיין הראשון, שאז בהוספת היין השני מתרבה השמחה.

מיץ ענבים אינו נחשב כיין, הואיל ואינו משמח.

טוב להדר שהיין השני לא יהיה על השולחן בעת שמברכים "הגפן" על הראשון. וכן אם הם רוצים לברך על יין שלישי ורביעי וכו', נכון שלא יהיו על השולחן בעת שמברכים על הקודמים להם (פניני הלכה ברכות ז, ח, 8).

הבהרה

נשאלתי האם אני בחרתי את הכותרת למאמר מהשבוע הקודם. תשובתי: כותרת הטור והתקציר שבראש המאמר נכתבים תמיד על ידי העורכים מטעם העיתון, ותפקידם למשוך את עין הקורא. לעתים הם משפרים את המאמר תוך מיקוד הנושא המרכזי שבו, אך לעתים המגמה למשוך את תשומת הלב עלולה ליפול להגזמה מוטעית.

לתגובות: [email protected]

שאלות ותשובות עם הרב אליעזר מלמד באתר: www.yeshiva.org.il