שלא כמו אסתר המלכה הוא לא זכה לתמיכה דומה. ראש הממשלה בנימין נתניהו
שלא כמו אסתר המלכה הוא לא זכה לתמיכה דומה. ראש הממשלה בנימין נתניהוחיים צח, לע''מ

1

מי שמחובר ללוח השנה העברי יתקשה לטעון שהנאום של נתניהו בבית הנבחרים של ארצות הברית נישא בעיתוי בעייתי. הרי כבר נפסק במשנה ברורה (סימן תרפ"ו ס"ק ח') על פי הגמרא (תענית ל') כי "משנכנס אדר מרבין בשמחה, ומי שיש לו דין עם עכו"ם ישפוט באדר".

כלומר, התדיינות בין יהודי לגוי מומלץ מאוד לתזמן דווקא לימים אלו, שבהם נעשה נס לישראל בימי מרדכי ואסתר, ויש בהם סגולה לדורות להצלחה במאבקים מול הגויים. אז בין אם נראה את נתניהו כמי שיצא למאבק מול האיראנים, מול אובמה או גם וגם, ההמלצה של מקורותינו בעד עיתוי המאבק הנוכחי היא חד משמעית.

2

גם אם מוקדם לדעת מה תהיה השפעתו של הנאום, המוצלח כשלעצמו, ישנן סיבות טובות להעריך שהוא יביא תועלת - אם לא רבה אז לפחות חלקית. ישראל שואפת להחמרת הסנקציות על איראן באופן שיכפה עליה להקפיא ואולי אף לפרק את תוכנית הגרעין שלה. ההסכם עם איראן שממשל אובמה חותר לחתימה עליו הוא סודי, וכנראה שיש שם מה להסתיר. אך על פי מה שכבר דלף ממנו, די ברור שההסכם מאפשר לאיראן להתקדם עד למצב של יכולת לייצר נשק גרעיני, ובלבד שתתחייב שלא לממש יכולת זו בעשור הקרוב. גם אם התחייבות כזאת תינתן, רק פתי יסמוך על דברתו של משטר האסלאם הרדיקלי והחתרני, המהווה ספונסר עיקרי למניפה רחבה של ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים ורצחניים. למעשה, כרגע המצב הוא שהאיראנים מסרבים לחתום, כלומר אין הסכם. נאומו של נתניהו והשפעתו על שומעיו בקונגרס ובסנאט עשויים לחשק את אובמה ולמנוע ממנו ללכת עוד יותר לקראת האיראנים כדי שיואילו בטובם לחתום.

עוצמת ההתנגדות של הבית הלבן לנאום מוכיחה שגם בממשל אובמה מודעים להשפעתו הרבה של נתניהו על חברי בית הנבחרים ועל דעת הקהל בארצות הברית. נתניהו הוכיח לאורך שנים את יחסו הרציני לאיום הגרעין האיראני, שבנטרולו הוא רואה את משימתו החשובה והעיקרית בתפקידו כראש ממשלה. אפשר לחלוק על האסטרטגיה ועל הטקטיקה, אבל קשה לקבל ברצינות את הטענה שכל מאמציו לא נועדו אלא לצורכי תעמולת הבחירות של הליכוד.

3

את העיקרון של מניעת נשק גרעיני מאויביה של ישראל לא המציא נתניהו. מדובר במדיניות שממשלות ישראל החזיקו בה לאורך עשרות שנים, מימי בגין שהחליט על הפצצת הכור בעיראק ועד להפצצת פרויקט הגרעין הסורי בימי ממשלת אולמרט.

המשטר באיראן אינו מסתיר את שאיפתו להשמיד את ישראל, ואי אפשר להתייחס בקלות ראש לאפשרות שהוא יחזיק בנשק גרעיני. גם אם ישראל תהיה מסוגלת להתמודד עם מצב כזה באמצעות מאזן אימה, ברור שהרבה יותר טוב למנוע אותו. לא במקרה שמענו לאורך השנים על פיצוצים, תקלות מחשב חמורות והתנקשויות שנועדו לחבל בהתקדמות הפרויקט. סביר מאוד שלזרועות המודיעין של ישראל היה חלק כזה או אחר במעשים הללו, גם בשנים שבהן ראש הממשלה היה אריאל שרון או אהוד אולמרט.

הלחץ הבינלאומי והתנגדות הממסד הביטחוני בישראל הביאו לכך שפעולה צבאית של ישראל לבדה נגד הגרעין האיראני כבר לא נראית כיום אופציה מעשית. אם גורמי האופוזיציה ושומרי הסף למיניהם כבלו את ידיו של נתניהו מלהפעיל את צה"ל, מתבקש שלפחות יחדלו מלהפריע לו לפעול בכלים דיפלומטיים. עם כל הכבוד למאיר דגן, יובל דיסקין ושאר ראשי זרועות המודיעין לשעבר, בשדה הדיפלומטי יש לנתניהו ניסיון וקבלות יותר משיש להם, בוודאי כשמדובר ביחסי ישראל-ארצות הברית.

4

יש משהו מעורר מחשבה גם בתזמון של הנאום לערב תענית אסתר. שלושת ימי התענית ההיסטוריים של יהודי שושן, אי שם לפני יותר מאלפיים שנה, חלו דווקא בחודש ניסן. אבל הצום שנקבע לדורות תחת הכינוי 'תענית אסתר' חל באותו תאריך של נאום נתניהו. כאשר אסתר התכוננה לקראת כניסתה הגורלית אל המלך אחשוורוש במטרה להעביר את גזירת ההשמדה, היא עמדה על כך שכל היהודים יעמדו מאחוריה כאיש אחד. "לך כנוס את כל היהודים" היא ציוותה על מרדכי, "וצומו עליי ואל תאכלו ואל תשתו שלושת ימים". רק מתוך האחדות הזאת, ומתוך התענית והתפילה המשותפת, היא הרגישה מוכנה לבוא עם תקווה להצליח בשליחותה.

נתניהו, שליחו של עם ישראל לעת הזאת, לא זכה למרבה הצער והבושה לתמיכה דומה. נפתלי בנט ערך בארצות הברית במקביל לנתניהו מסע הסברה מוצלח שהעניק לו גיבוי ותמיכה. אבל ראשי מפלגות אחרות - ובמיוחד הרצוג, לבני ולפיד - לא השכילו להתעלות מעל לתחרות הפוליטית, להתנתק ליום אחד ממערכת הבחירות העכורה ולהתאחד סביב אינטרס לאומי כה מובהק כמו המאבק בפרויקט הגרעין האיראני. גם בכלי התקשורת היה קשה לזהות ניסיון להתעלות מעל לקמפיין "רק לא ביבי". אלה שנוהגים לעקוץ את נתניהו בכל הזדמנות, התקשו להתאפק גם הפעם. יש לקוות שהציבור יידע לתגמל את התומכים ואת המזיקים בהתאם למעשיהם.

5

לנוכח עמידתו הנחושה והאמיצה של נתניהו מול ממשל אובמה בסוגיית הגרעין האיראני, אי אפשר שלא לתהות מדוע לא זכינו לראות את אותו אומץ ואותה נחישות גם בתחומים אחרים.

מדינה פלשתינית עלולה להתברר כאיום חמור על ביטחונה של ישראל לא פחות מפרויקט הגרעין האיראני. אילו היה נתניהו מגייס כוחות ותעצומות נפש לעמוד מול אובמה גם בנושא הפלשתיני, הוא לא היה נושא את נאום בר-אילן. הוא גם לא היה מקפיא בנייה ותהליכי תכנון בירושלים ובהתיישבות, ולא משחרר עשרות מחבלים רוצחים רק כדי שאבו-מאזן יואיל בטובו לשבת לשולחן המשא ומתן.

לא נותר אלא להביע תקווה שבכהונתו הבאה, אולי האחרונה, נראה את נתניהו במיטבו – אמיץ, נחוש ולא מתקפל, כפי שהוא נראה בנאומו בבית הנבחרים השבוע. 

לתגובות: [email protected]