חזון שינוי שיטת הממשל שלו חזר אליו כבומרנג. אביגדור ליברמן
חזון שינוי שיטת הממשל שלו חזר אליו כבומרנג. אביגדור ליברמןצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

לקראת חצות ביום שלישי, בתום יום קרב וערבו, עלה אביגדור ליברמן לנאום בפני פעיליו. בתוך שש שנים הצליח האיש לאבד שני שלישים מכוחו הפוליטי (באותה השעה המדגמים ניבו לו חמישה מנדטים), אבל הנאום היה נאום ניצחון.

אז עוד היה ליברמן אחד מלשונות המאזניים בין ביבי לבוז'י (שכוחם במדגמים היה שקול באותה השעה). הוא הודיע, מותח את אוהדיו ואת צרכני התקשורת, כי מפלגתו תבחר באופציה הטובה ביותר למדינת ישראל. הוא לא נקב בשמו של ביבי. גם לא בזה של בוז'י, אלא חזר על המנטרה שלו בעשור האחרון, שהאופציה הטובה לישראל היא שינוי שיטת הממשל.

ההיסטוריון הפופולרי הבריטי פול ג'ונסון כותב בספריו על "חוק התוצאה שלא נתכוונה". החוק אומר כי למאמצים פוליטיים שמכוונים למטרה מסוימת ישנן השלכות דרמטיות לא צפויות, ולעתים קרובות הללו פועלות בניגוד גמור למטרתו של מי שחשב להנדס את המציאות. נראה כי ההיסטוריה של שינוי שיטת הממשל בישראל נענית באופן מופלא לחוק של ג'ונסון.

דוגמה מאלפת הייתה האפיזודה של הבחירה הישירה לראשות הממשלה. כדי לנסות להגביר את המשילות ולצמצם את תלותו של ראש הממשלה בשותפים הקואליציוניים, נחקק לפני שנות דור חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה. התוצאה הלא צפויה הייתה ירידה מתמשכת בכוחן של המפלגות הגדולות. בפתק הראשון הבטיחו אזרחי ישראל את הגוש הפוליטי שבו חפצו, ובשני הצביעו סקטוריאלית. בפעם הראשונה שבה עמד החוק למבחן, בבחירות לכנסת הארבע עשרה, עלתה לשלטון לראשונה מפלגה שלא זכתה במרב המנדטים, הליכוד עם 32 מנדטים. בבחירות שלאחר מכן, לכנסת החמש עשרה, ירדה מפלגת השלטון (ישראל אחת) ל‑26 מנדטים. ובבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, שלוש שנים מאוחר יותר, נבחר אריאל שרון שעמד בראש מפלגה של 19 מנדטים. מיד לאחר מכן בוטל חוק הבחירה הישירה.

לפני שנתיים ניסה ליברמן להגשים חלק מחזונו לשינוי שיטת הממשל, כאשר העביר בקריאה ראשונה חוק שמעלה את אחוז החסימה לארבעה אחוזים. בכך ביקש להכחיד מפלגות שלא מגיעות לחמישה מנדטים. אחוז החסימה עלה ברציפות מאז הבחירות לכנסת הראשונה, אז עמד על מעט יותר ממנדט אחד. בבחירות לכנסת השתים עשרה עמד אחוז החסימה על אחוז וחצי, ולמעשה כמעט חסם אפשרות של סיעות יחיד. לפני מעט יותר מעשר שנים הוא עלה פעם נוספת לשני אחוזים. ההצעה של ליברמן הייתה אפוא דרמטית. וגם כאשר תוקן החוק על ידי ועדת החוקה של הכנסת, והרף נקבע ל‑3.25 אחוזים, היה ברור שהמציאות הפוליטית בישראל עשויה להשתנות. רק כרגיל, לא לגמרי היה צפוי למה.

לולי הדרמה של השבוע האחרון, העלאת אחוז החסימה הייתה מכחידה אמנם את מוסד המפלגות הקטנות, אבל ייתכן גם שאת המפלגות הגדולות. שני הסוגים היו צפויים להגיע ביחד לפחות מ‑45 מנדטים, בעוד לפחות ארבע מפלגות אחרות היו חוצות את רף עשרת המנדטים. הדבר היה מביא לפחות לארבע שותפות גדולות בקואליציה, ומחליש עוד יותר את כוחו של ראש הממשלה.

"חוק התוצאה שלא נתכוונה" כמעט העיף את ליברמן, יוזם העלאת אחוזי החסימה, מהכנסת. ואם, במקרה, כוונתו של ליברמן הייתה על הדרך גם לפגוע בכוחו האלקטורלי של המגזר הערבי, כפי שחשדו רבים, גם כאן פעל החוק של ג'ונסון. מבין שלוש המפלגות הערביות, רק אחת, רעם-תעל, הייתה צפויה לעבור את אחוז החסימה החדש. עתירה שהוגשה לבג"ץ ביקשה לפסול את חוק הכנסת שהעלה את אחוז החסימה בשל הנזק שייגרם לייצוג הציבור הערבי. הנשיא היוצא גרוניס הכריע, בדעת רוב, כי יש לבחון תחילה אם החוק של ליברמן אכן פוגע בייצוג. השבוע התברר שהעלאת אחוז החסימה הזניקה את כוחן של המפלגות הערביות בכנסת בכמעט 30 אחוזים.

כנסת בלי סטרוק

אמנם בעת כתיבת שורות אלו לא כל הקלפיות נספרו, ובשלב זה הבית היהודי יכול לקוות לעוד מעט טוב מקולות החיילים. אבל איך שלא נהפוך את המספרים, אורית סטרוק לא תשב בכנסת העשרים. מי שעוקב במשך שנים אחרי פעילותה יודע כי לא הרבה השתנה אצלה כאשר הפכה לח"כית. גם קודם לכן היא ישבה בוועדות הכנסת, אמנם בלי זכות הצבעה. גם קודם לכן היא הגישה הצעות חוק, שאילתות ורביזיות, אמנם לא תחת שמה.

אבל המעט שהשתנה עשה הבדל גדול. לא באיכות, בכמות. עם שני עוזרים, רכב ולשכה, עבדה סטרוק כמו פעם, רק הרבה יותר. הסתבר שכלי עבודה אלמנטריים של כל אחד מראשי עשרות עמותות הימין למיניהן יכולים להעצים פעילות גם של סופרוומן כסטרוק. אם לא יהיה מי שיתעשת במהרה בתוך ימים, תחזור סטרוק לנהל את המאבקים הרגישים ביותר של הימין הישראלי ממושבי האוטובוסים. היא תעשה זאת, כרגיל, בכישרון ובמסירות.

תג מחיר סלקטיבי

השופטת מיכל ברנט מבית המשפט המחוזי מרכז גזרה לפני חודש עונש של שלוש שנות מאסר על תושב חוות גלעד, שהורשע על פי הודאתו בהצתה של שני כלי רכב בכפר ערבי סמוך. העונש הכבד הוטל בין השאר בגלל חומרתה של עבירת ההצתה שבנסיבות הללו (כשהמצית לא התכוון לפגוע בנכס של המדינה או בבני אדם) העונש המקסימלי בחוק עומד על חמש עשרה שנות מאסר. בגלל שהמעשה נעשה על רקע גזעני (לפחות כפי שמפרשים זאת היום התביעה ובתי המשפט). וגם כמובן, בגלל שתג מחיר הפך 'מכתב מדינה'.

השופטת מיכל ברנט מבית המשפט המחוזי מרכז לא גזרה השבוע עונש דומה על שלושה אנשים שחטפו ועינו אזרח במשך שלושה ימים. על פי כתב האישום המתוקן (והמרוכך אחרי עסקת טיעון), האזרח י' ביקש להקים עם שותף עסק לקניית קודים באינטרנט. לצורך העניין הוא עשה מעשה מטופש אך שכיח, ונטל הלוואה בריבית נשך ממלווה בריבית. ההלוואה הייתה על סכום נמוך יחסית של 6,000 שקלים. אך היא נשאה ריבית של 500 שקלים לשבוע ו‑200 שקלים על כל יום איחור. האיש שילם למלווה שני תשלומים, אבל אז נתקע עם יתרת חוב של 1,200 שקלים. מלווה מהשוק האפור שלח לו כמה תזכורות בפייסבוק והמתין בסבלנות. לאחר כמה חודשים הגיע החוב מבחינתו ל‑18 אלף שקלים. תחת איומים העביר השותף לשעבר במיזם האינטרנט 6,000 שקלים למלווה. הוא עשה כל מאמץ להשיג את קצב תפיחת החוב, אך לשווא. הוא התקשר אל איש השוק האפור והודיע לו כי הוא מתקשה להשיג את הכסף.

שבוע מאוחר יותר הגיע המלווה עם שני בריונים לחנות שבה עבד הלווה והשלושה דרשו ממנו להתלוות אליהם. הוא סירב. אז אחז אחד מהם את האיש בגרונו וכך הוביל אותו אל רכב שחנה בסמוך. הם פרקו ממנו את המכשיר הסלולרי, והוציאו את הבטרייה כדי שאיש לא יוכל לאתרו. כשנמצא מי שהסכים למסור סכום כלשהו להצלתו של האיש, הסיעו אותו החוטפים אליו לגביית הכסף. כך עבר עליו היום הראשון. כך גם היום השני. ביום השלישי שחררו אותו החוטפים להתרעננות בביתו, שם המתינו כבר כוחות משטרה שהוזעקו על ידי בני משפחתו.

הסדר הטיעון נחתם עם הפרקליטות בעיקר בשל הקושי של הנחטף לעמוד בחקירה הנגדית. השופטת החליטה לכבד את ההסדר, בין השאר בגלל "שבמהלך שלושת הימים בהם שהו הנאשמים עם המתלונן הם דאגו למלא את צרכיו; בכך שהחבלות הפיסיות שנגרמו למתלונן אינן ברמת חומרה גבוהה; ובעובדה שהאירוע הסתיים בכך שהמתלונן הוחזר לביתו". למרות שבעברו הפלילי לא פחות משמונה עבירות אלימות, היא גזרה על החוטף שנתיים וחצי מאסר ורק רבע מהפיצוי שדרשה הפרקליטות.

לא באנו להקל ראש כמובן בתופעה הפלילית של תג מחיר (זו של הצתת רכוש ערבי. מזו של ריסוס גרפיטי אנחנו מסרבים להזדעזע). אך הטרור של השוק האפור אינו מבדיל בין דת וגזע, ולמרות שהוא לא פחות מסוכן, ונפוץ עשרת מונים, מערכת אכיפת החוק מקלה בו ראש.

אם מתפללים, לא נוהגים

לפעמים כל מה שצריך לעשות הוא העתק-הדבק, והפעם מגזר הדין שנתנה שופטת התעבורה מבית משפט השלום בירושלים, שרון לארי-בבלי. "הנאשם בתיק שלפניי זומן כדין, אך לא התייצב לדיון היום, ובנסיבות העניין הורשע בהעדרו", פתחה השופטת. "על פי נסיבות הדוח, הנאשם נהג תוך שהוא מניח בתפילין, אוחז בסידור ועל ראשו טלית המסתירה את שדה ראייתו. אין ספק כי מדובר בנהיגה באופן שמסכן את משתמשי הדרך. ספק בעיניי אם התפילה במקרה זה הייתה מסייעת". השופטת גזרה על הצדיק קנס של אלף ומאתיים שקלים, ופסילה של ארבעה חודשים מלהחזיק רישיון נהיגה.