מי מאתנו לא עמד בסיטואציה שבה הילד מבקש "תקנה לי". סיטואציה זו שגורה באלפי בתים כמעט על בסיס יומיומי.
הילדים שלנו מבקשים מאיתנו ממתק, או צעצוע שחמדו בחולפם על פני חנות או בתור בסופרמרקט. לעיתים הסיטואציה הופכת רועשת ואף מביכה כשהילד מתעקש ולעיתים הוא מקבל זאת בהבנה.
החינוך הפסיכולוגי להמונים שמועבר בכל פינת ייעוץ מדבר על הצבת גבולות, איפוק, דחיית סיפוקים ועוד כהנה וכהנה הגדרות הרואות בילד אדם שיש לאלפו מוסר. גישה זו מבוססת על התפיסה כי מקור הקושי נמצא בילד. על כן בהכוונה חינוכית נכונה נוכל לחנכו לכך שעליו ללמוד להתאפק, לדחות סיפוקים.
למידה זו שכרה בצידה. באמצעות חינוך זה ילמד הילד לשאוף להישגים ארוכי טווח, יפתח רמת קשב ארוכה יותר, דימוי עצמי חיובי וכיוצא באלו טובות והנאות.
מחקר מפורסם שבוצע על ידי פרופ' ואלטר מישל בשנות השבעים של המאה הקודמת, בחן הישגים של ילדים שנים אחרי שהעמידם מול הפיתוי של ממתק מרשמלו מיידי או שניים בהמשך אם יתאפקו. אלו שאכן התאפקו הגיעו להישגים גבוהים יותר בבית הספר לעומת אלו שלא. מחקר זה הוביל פסיכולוגים ואנשי חינוך לבחון את סיטואציית ה"תקנה לי" מזוית זו בעיקר.
אולם, תפיסה פסיכולוגית חדשה שהתפתחה בעשור האחרון מלמדת כי יש אפשרות לבחון זאת מזוית נוספת. תפיסה זו עוסקת ביחסים המופנמים שיש לכל אדם עם כסף ורכוש. במילים אחרות מה התפקיד שממלא כסף בחיינו. לכסף שימושים רבים מעבר לביצוע רכישות. הוא יכול לבטא אמצעי להדגשת מעמד כלכלי, הוא יכול לספק ביטחון, באמצעותו מביעים אהבה. הדרך שבה אנחנו מנהלים את עניינינו הכלכליים וממלאים את שאיפותינו הכלכליות מלמדת על המקום שאנחנו נותנים לו.
כאשר ילד מבקש שיקנו לו דבר שבו הוא חפץ יתכן והוא עושה זאת משום שהוא בכסף אמצעי זמין לסיפוק רצונות. אמנם, לילדים צעירים אין תפיסה מתוחכמת כל כך ביחס לכסף, אך הם מבינים בגיל צעיר מאוד כי אבא ואמא נותנים משהו למוכר לפני שהם לוקחים את לרשותם את מה שחיפשו בחנות. הם אף רואים ושומעים משפטים כמו: "בשביל מה יש כסף אם לא כדי להשתמש בו" או "אני לא חושבת שצריך לבזבז על דברים כאלו כסף". כך הם מבינים מה המקום שיש לכסף אצל הוריהם. התגובה של הוריהם כלפי רצונם בחפץ או הממתק שחמדו מלמדת אותם על הדרך בה הוריהם מתייחסים לכסף.
נאמר, שאת או אתה חוזרים מיום עבודה מתיש אחרי שלא ראיתם את הילדים במשך שעות ארוכות. אתם עוברים 'במקרה' ליד חנות ומחליטים בין רגע לצ'פר את הילדים בהפתעה. אתם נכנסים בהרגשה טובה לחנות שהנה אתם עומדים באמת ובתמים עושים משהו נחמד ומיוחד עבור ילדכם. תוך זמן קצר אתם בחוץ עם שקית ובה מספר תשורות אחד עבור כל ילד. אינכם רואים עצמכם כ"בזבזנים" התשורות הקטנות הן סימליות ומבחינתכם הן מסמלות את הגעגוע שהרגשתם לילדים באותו הרגע. יש מי שייחסו את הצעד הקטן הזה דווקא לרגשות האשמה שנמלאתם בהם רגע לפני שהבחנתם בחנות. בעטיים של רגשות האשמה נכנסתם לחנות ובצאתכם עם השקית אתן מרגישים טוב יותר – 'נקיים מאשמה'.
דרך אחרת להסתכל על זה היא לשאול את עצמנו מה הילדים שלנו ילמדו מזה? יכול להיות הילדים יבינו מזה שכסף הוא אמצעי לרכוש אהבה או שאולי הוא דרך לכפר על טעויות. יש כאלו שיבינו מכך שהכסף עוזר לשפר מצב רוח.
עצרו רגע וחשבו! מה ילדכם עשוי להבין?
הכותב הינו פסיכולוג חינוכי, מומחה בפסיכותרפיה פיננסית ומטפל במכון שילה