מי לא מכיר את השניות המתוחות האלה בקהל, אחרי המשפט "וייקרא שמו בישראל" שנאמר בברית? על פי רוב יישמעו לאחר הכרזת השם לחישות רועמות של "מה השם? לא שמעתי", ולחישות חוזרות שהוגות שנית את השם שבחרו ההורים. בחירת שמות לילדים, מסתבר, אינה עניין של מה בכך. יש בה ממד רוחני, משפחתי וחברתי. אחת התופעות הבולטות בבחירת שמות לילדים כיום היא הענקת שם ייחודי ומקורי לילד או לילדה שהגיחו לאוויר העולם. "אמא, את יולדת אותיות" אצל חיים ומיטל הורן מקדומים בחירת השמות ליורשי העצר היא גם אתגר לשוני. הם הורים למניין ילדים, והשמות נבחרים על פי סדר האל"ף בי"ת: אייל, בן, גיא, דור, הוד, ורד, זיו, חן, טל ויובל שחותם את המניין. תכננתם מההתחלה ללכת לפי האותיות? "צר לי, אבל לא", מיטל מחייכת, "אני הורסת לאנשים את ההתלהבות. רק אחרי שקראנו לגיא גילינו את האל"ף בי"ת. האמת היא שבכלל רצינו רק שני ילדים שבאים מאהבה, וזה מה שגרם לנו לבחור בשני השמות הראשונים שיוצרים בראשי תיבות את המילה אהבה - אייל הורן, בן הורן. אבל התלהבנו מרעיון השמות אחרי שהתלהבנו מהרעיון של עוד ילדים". איך התגובות מסביב ? "בכל פעם שאני בהיריון כולם מתחילים עם הימורים", היא מספרת. "שבוע וחצי אחרי הלידה העשירית הגעתי לספרייה. אחת הנשים שאלה בהתלהבות: באילו אותיות יתחיל השם הבא, כ' או י"א?" ושתיהן התחילו לצחוק. "אף אחד הרי לא ישאל יולדת שבוע וחצי אחרי הלידה העשירית מה עם התינוק הבא, נכון? אבל עניין השמות מסקרן אנשים". הבן הקטן של מיטל, שנכח באותה התרחשות בספרייה, טבע שם את הפנינה הבאה: "אמא, את לא יולדת ילדים, את יולדת אותיות". משחק האותיות של משפחת הורן אכן הפך למעין ספורט קהילתי, וכולם תורמים עצות, רעיונות והימורים. מניין ההשראה לבחירת השמות? "כבר בהיריון אני יודעת מה השם לילד. אין בכלל התלבטות או היסוס. זה ודאי ובטוח", מיטל מלאת ביטחון. "אנחנו הולכים על שמות ישראליים, קליטים, קצרים נעימים". עד האות ה"א הכול זרם חלק, חמישה בנים לפי הסדר. אבל עם תחילת ההיריון השישי התחילו סימני השאלה להופיע. "לא ידענו מה נעשה אם זה יהיה בן. הכרזתי שמי שימצא לי שם בוי"ו יקבל פרס. אז מישהי הציעה לי את השם התנ"כי ועד, משושלת נח". ההורנים לא ממש התחברו לועד המוצע, והישועה הופיעה בתור בת. "הקב"ה כנראה אהב את הקטע של אל"ף בי"ת, וסידר לנו בדיוק וי"ו לבת, אחרת האל"ף בי"ת היה נתקע, והיה לנו חבל להפסיק את זה". לבחירת השמות יש משמעות רבה בעיני מיטל, ובכל זאת ההורנים בחרו בשמות קלילים, "כי זה מה שהרגיש לי נכון בבטן, וכך אני חושבת שיותר נכון לתינוק, ונכון לי". "הכי חשוב בתוך כל זה, מעבר לרעיון ולקטע של האותיות - זה שאני מרגישה מבורכת. ה' מלווה אותנו, הולך איתנו, קיבלתי ממנו עשר מתנות". השמות בעיניה הם אלמנט חמוד, אבל ממש לא מרכז העניין. היא גם לא תמיד מבינה ממה כל כך מתלהבים. "אולי בגלל שבחוץ זה נשמע אחרת, בעיניי זה רגיל ונורמלי כבר". מגמת קולנוע כבר הפיקה סרט גמר על סיפורם המשפחתי, שנשא את השם "מאל"ף ועד תי"ו". אכן מתכננת עד תי"ו? "ההריונות כבר לא תלויים בי, אבל שמות יש לי כבר עד נו"ן"... מיטל ממהרת להוסיף שאם הרעיון של האל"ף בי"ת יוכל לעודד ילודה - היא מזמינה את כולם לעשות העתק-הדבק. "אבל בכלל הרעיון הוא לא שלי", היא משחילה מחאה קטנה, "זה לגמרי של ה'". איזה שם משותף לחילונים ולחסידים? מסתבר שנושא בחירת השמות נחקר גם אקדמית. פרופ' אהרון דנסקי הוא יו"ר המפעל לחקר השם היהודי במחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן. המפעל עוסק במחקרים אקדמיים סביב שם פרטי, שם משפחה ושמות מקומות החל מתקופת המקרא ועד העת החדשה. "השם הוא נקודת הזהות של עם ישראל", אומר דנסקי, "כינויים לאנשים, ילדים ומקומות, מתארים התפתחות של 3,500 שנה, מתקופת האבות ועד היום. בכל תקופה יש תמורות, ערכים מאפיינים". תעודת זהות פרטית ולאומית, הוא מכנה זאת. מה מניע הורים לבחור בשם מסוים? "יש כמה מניעים, הראשון הוא כיבוד אב ואם. הורים רוצים לכבד את ההורים שלהם וקוראים על שם סבים או מישהו במשפחה. גם במקומות אחרים בעולם אפשר למצוא את זה, אבל אצלנו זה בא מתוך ערך של כיבוד הורים. אצל אשכנזים מקובל לקרוא על שם מי שנפטר, והכיוון הספרדי הוא לקרוא בשם החי. במשפחה ספרדית מסורתית זה כבוד שסבא וסבתא מוקפים בנכדים שקרויים על שמם". מניע נוסף לבחירת שם הוא לציון מאורע היסטורי. "למשל, ילדה שנולדה במבצע אנטבה - לקרוא לה אנטבי זה לא נעים. לכן קראו לה נתיבה – שם שמזכיר את נתיב הטיסה ונתיב הלוחמים. יש שמות שקשורים במלחמות, השם יובל היה נפוץ בשנת ה‑50 למדינה ועוד. יש חיפוש אחרי שם שמזכיר את המאורע". הסיבה השלישית לבחירת שם נעוצה בראי הזמן. "היום הרוב זה עניין של מודה. מחפשים שם קליל, שנשמע טוב ולא מחייב יותר מדי. למשל שם קצר כמו גל או טום. זה קליל, עם הברה או שתיים, בלי מטען דתי או מסורתי במיוחד. זה ביטוי לניסיון לחדש, לתת משהו אינדיבידואלי לילד". דנסקי מצביע על מאפיין תקופתי נוסף המתבטא בשמות שמתאימים לבנים ולבנות כאחד. "למשל השם אור, שהוא גם לבנים וגם לבנות, הוא השתקפות של העידן הזה - שוויוניות, בלי תג אם זה בן או בת. גיל, גל, טל, מעיין - זה לא מגדרי. אפשר היום להיכנס לגן ילדים ממוצע, למצוא שישה או שבעה ילדים עם שמות מורכבים מהמילה אור, ולא יודעים אם זה בן או בת". מאפיין מודרני נוסף הוא שמות בעלי צליל לועזי. "יש בזה גם צליל של חו"ל. בשמות כמו תום או בר אין בלעדיות עברית, אף על פי שזה שם בעברית. השם פה משקף את התקופה". מה עם שמות מגזריים? "בחצר חסידית יש שמות נפוצים שמוגדרים בתולדות אותה חסידות. בחב"ד נמצא את חיה מושקא, מנחם מנדל ושניאור זלמן. בסאטמר נמצא יואל משה. השם הופך להיות תעודת זהות חסידית קבוצתית. ומהצד השני, שם כמו נמרוד בדרך כלל ישתייך למשפחה חילונית". גם שם כמו צבי יהודה יכול לספר איזו כיפה קרוב לוודאי חובש בעל השם, או לפחות זה שנתן אותו. עם זאת, דנסקי מפתיע עם תופעה של שמות שעוברים בין המגזרים: "ניקח לדוגמה את השם אדל - זה השם הרביעי בפופולריות בארץ. מהמבט החילוני זה שם יפה, קליל, נשמע טוב. ישנה זמרת אנגלייה בשם אדל, ויש כאן השפעה עולמית כי אנחנו חלק מהכפר הגלובלי. אבל אם נשאל ציבור של ברסלבים - אדל זה על שם הסבתא של ר' נחמן מברסלב, שבאמת השם שלה היה אידל. יש פה עברות של שם ביידיש וזה נקלט. אנשים לא יודעים שזה שם ביידיש". מה לגבי בחירת שם אחד או שניים? "בחירת שם שני נמצאת לרוב בציבור הדתי. אצלם רואים שם מודרני עברי חדש, ויש גם נטייה להנציח מישהו שנפטר. זו מציאות שבה בוחרים שני שמות כדי לפעול בשני כיוונים". שם עשוי להיות גם ביטוי חברתי, תרבותי או פוליטי. "במגזר הערבי השם ג'יהאד או חרב - שזה מלחמה - מעבירים לדור הבא את ההתנגדות, הרעיון והערך של מלחמה דתית. בשנות ה‑20 היו בולטים שמות כמו בלפור ובלפורה, כדי להנציח את העצמאות. בימי בית שני אפשר היה למצוא בעם ישראל את השם כורש. היו שמות נוכריים שאומצו כדי להנציח אנשים שעשו לנו טובות, כמו גם אלכסנדר ומוקדון". "המשותף", מנסה דנסקי לסכם את המניעים, "הוא עניין הזהות, לתת זהות לילד. זהות יכולה להיות על שם זמרת, לשקף תקופה, עניין אידיאולוגי או להזדהות עם שמות שנפוצים באותה קבוצה מגזרית. הרבה פעמים קוראים בשם לפי רוח הזמן, וצריך לזכור שזה דבר חולף. בחירת השם מנחילה לילדים את האידיאלים שלנו. הטקסט של השם מורכב, הוא כולל את הזהות של האדם". פרופ' דנסקי מזכיר את השיר של זלדה "לכל איש יש שם". "הוא מבוסס על מדרש תנחומא: 'שלושה שמות נקראו לו לאדם, אחד מה שקוראים לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקונה הוא לעצמו. טוב מכולן מה שקונה הוא לעצמו'. זה משקף בתמציתיות את המורכבות בבחירה הזאת". "המורים הסתבכו, החברים הסתדרו" דינה ואוריאל רחמים, תושבי עלי, הם הורים לשבעה ילדים הנושאים שמות שלא פוגשים בכל יום. דינה, תמיד ידעת שתבחרי בשמות מקוריים? "לא", היא צוחקת, "בעלי היה אחראי להביא את השמות, אני הבאתי את הילדים". הילדים כולם – בתוכם שני זוגות תאומים - נושאים שני שמות, וכל שם מיוחד מקודמו. הגדולה, בת 27, נקראת יוסְפית אדרת, אחריה התאומות כנרית עטרת וצופנית חמדה. הבאה בתור היא גפנית שׂלמה, זוג התאומים: הבן אל-עלה אבינתן, ואל-נא שעורית, והשביעית החביבה היא זימרה דגלית. לכל שם יש משמעות ופירוש ייחודי. אבי המשפחה טווה אותיות, רקם את המילים ובחר את השמות. "קיבלתי את השמות בברכה", מתייחסת דינה לייחודיות השמות, "והיה שם אחד שהייתי מעורבת בו". איך המשפחה והחברים מגיבים? "כולם היו מופתעים, אבל בסוף קיבלו את זה בברכה". לחברה מסביב לקח לפעמים זמן להתרגל, אבל הילדים נושאים את שמותיהם בשמחה, כך היא מעידה. שתי בנות שינו את הסדר בשמותיהן והפכו את השם השני לשם העיקרי, בעיקר בגלל הנוחות של האיות, אבל אף אחד לא הרגיש צורך להחליף את השם. "כשהילדים היו קטנים בגן הם היו שמחים, הם הרגישו שזה מיוחד. אחר כך, בגיל בית הספר, המורים תמיד טעו בקריאת השמות, באיות הכתיבה – המורים חשבו שיוספית הכוונה ליוספה וכו'. החברים למדו מאוד מהר, אבל הצוות החינוכי תמיד הסתבך". האם יש ילדים שלא ישמחו בשם מקורי? דינה מסכימה שיכול להיות ש"יהיה ילד שירגיש לא בנוח עם שם מיוחד, אבל לחברים מסביב אין בעיה עם זה וילדים לא מרגישים חריגים בדרך כלל". דומה כי המציאות מסכימה עם דינה. השמות המיוחדים הופכים באופן פרדוקסלי-משהו לעניין שבשגרה. בתחקיר לכתבה פגשתי שמות מעניינים רבים, ובהם: לב רואה, אמתאל, ברה, עתרת, חפציה, ניצבת עדאל, עיני, הנבא הלל, יהורה, מכבי, מישאלה, נוקד, תפילת שלם ועוד. מה זה נותן לילד שיש לו שם מקורי? "זה לא צריך לעשות לו משהו", אומרת דינה, "פרט ללהבין את המשמעות של השם. הילדים שלי לא הרגישו שונה מאחרים. רק בגיל בוגר יותר, כשהבינו את הפירוש והמשמעות של השם". במסע בחירת השמות יש לא מעט הורים שחשוב להם להתייעץ עם רב בנוגע לשם ומשמעותו. גם בין הרבנים עצמם המנעד רחב - ישנם בעלי תורה סדורה ומפורטת על מהות השמות ואופן הבחירה, ולצדם רבנים שטוענים כי כל הורה יבחר מה שהוא אוהב והאדם עושה את השם, ולא להפך. "באופן עקרוני יש קשר בין השם למהות האדם", מסביר הרב שלמה אבינר. "בזמנים קדמוניים היו קוראים בשם על פי רוח הקודש". היום, כשאין לנו רוח הקודש, ניתן לקרוא לילד על שם הדורות הקודמים ולכבד בכך את ההורים, מציע הרב. "יש להורים ניצוץ של רוח הקודש. לא צריך לחשוב שאם ניתן שם לילד – זה מה שיקבע את גורלו. כדי שיהיה צדיק צריך להשקיע ולעמול". יש קווים אדומים בבחירת שמות? "יש שתי אמות מידה: אסור לקרוא בשם של רשע - עשיו, נמרוד, איזבל. ופחות חמור זה לא לקרוא בן בשם בת ולהפך. אף על פי שבימינו יש שמות דו-שימושיים כגון שמחה, או שקוראים הלל ולא יודעים אם הה"א היא בחיריק או בפתח. כל השאר - ההורים מחליטים, לא צריך לשאול רבנים. זו אופנה חדשה. אף פעם לא שאלו רבנים". מה בעניין החלפת שם? "חז"ל אומרים שיש דברים שמשנים את הגורל לטובה. אחד מהם הוא השם. גם אברהם היה פעם אברם. הרמב"ם מסביר שאם האדם עושה תשובה גדולה כל כך עד שהוא נעשה אדם אחר, הוא מחליף את השם. ההחלפה היא החותם להחלפת האישיות, ולכן זה מביא ברכה לחיים. לפי שיטת הר"ן, אדם החליט לעשות תשובה גדולה וכדי לא לשכוח הוא מחליף את השם. וכשקוראים לו בשם החדש זה מזכיר לו את שינוי ההתנהגות. זה לא טריק", מדגיש הרב אבינר, "לא השם משנה את הגורל אלא התשובה". הרב מתייחס למיתוסים או לאמונות שונות בעניין קריאת שמות: מותר לקרוא שם אחד, ושניים ושלושה, אפשר להשתמש בשמות חיבה גם אם הם מקוצרים מהשם המקורי. "מותר גם לקרוא לאדם בכינוי, רק אם הוא מסכים. לא כולם רוצים שייגררו להם שמות חיבה מהילדות". אין גם איסור לשמות בשפה אחרת, אך האידיאל לדעתו הם שמות בעברית כפי שנשמרו גם בירידה למצרים. חשבתם לעברת שם משפחה? הרב אבינר בעד. "יש עניין לעברת, רק לשאול את אבא וסבא אם הם מסכימים. אם השם הוא למשל שושנברג – אפשר לעברת לשוהם. ואפשר לעשות פשרה זמנית, לקרוא את שני השמות יחד עד שלאט לאט ישתמשו רק בשם העברי". גם הרב שמואל אליהו מוכן לנפץ מיתוסים בנוגע לשמות. לגבי החשש משם קצר כמקצר חיים הוא אומר שאלה "מיתוסים עם המצאות של נומרולוגים. אין בעיה עם שם קצר. דן, גד - יעקב אבינו לא ידע? יש לי נכד בשם נוה. פנו אליי ואמרו לי שזה לא שם טוב, שם של שלוש אותיות, וצריך השלמה. רגע, משה זה לא טוב? דוד זה לא טוב? ממציאים כללים". קראתם לילד בשני שמות? לא חייבים לקרוא לו כל הזמן בשניהם, אם מדי פעם משתמשים גם בשם השני. פרט לאמונות רווחות, יש דברים בעלי משמעות שכן יש לשים לב אליהם. "לפעמים קוראים על שם בעלי חיים, אפשר אם זה על שם של צדיק. אם כבר, יותר טוב לקרוא על שם בעל חיים טהור". ואם רוצים לקרוא על שם אדם צדיק שהיו לו חיים קשים? "אפשר לקרוא לו בשם הזה, ולכוון על מישהו אחר. היה דוד שנפטר בשואה בשם משה? לכוון על שם משה רבנו". מומלץ להתייעץ עם רב לפני בחירת שם לילד? "יש כאלה שרוצים גב של רב, אבל אם יודעים את הכללים - לא חייבים", עונה הרב אליהו, "לפעמים נותנים שם חדש מדי. ההורים מתלהבים שזה השם הכי מיוחד שעוד לא נשמע כמוהו. אבל חשוב שילדים לא יצחקו עליו, צריך שיהיה שם מקובל, חשוב לא פחות". הרב אליהו מציין הדרכות לבחירת שם טוב: מומלץ להימנע מהמצאת שם הכולל את שם ה' א‑ל או י‑ה, אלא אם זה מופיע במקורות. ילדה אחת, ארבעה שמות ואם רציתם לשמוע איך ההרגשה מנקודת מבטו של מי שנושא את השם המיוחד, הנה סיפורה של הילי מויאל. "יש לי ארבעה שמות", הילי מפתיעה, "אבא שלי רצה לקרוא לי עליזה שרה, ואמא רצתה לקרוא לי הילי פלורנס". מחוסר הסכמה היא נקראה בארבעת השמות. "גדלתי בסביבה לא דתית. להסתובב שם עם ארבעה שמות זה עוד יותר נדיר מאשר בחברה דתית. מסביב אנשים היו בהלם מכל השמות. לבעלי יש שלושה שמות. תחשבי איך הייתה נראית ההזמנה לחתונה - עם שבעה שמות... צחקנו שכל כמה זמן אפשר להחליף זהויות בשלט על הדלת: נריה ושרה, אדמון ופלורנס, עליזה ואברהם". הילי נולדה כבת זקונים, בת יחידה בין בנים. היה לה תפקיד לשאת את שמות הסבתות, וסמיכות הלידה לפורים הביאה גם את השם עליזה. הילי מעידה ששנים היא הסתובבה בלבלול זהויות. שני אחיה והוריה קראו לה כל אחד בשם שבו הוא הורגל. "שנים הייתי מנותקת מהשם שלי עליזה, זו חוויה מאוד מוזרה. המטרה הייתה טובה - עליזות, פורים, שמחה. אבל זה לא היה אני". רק בגיל 20, כשיצאה לשליחות בחו"ל, השם הילי שהוחתם בדרכון הפך לשם שליווה אותה רשמית, "ואז מצאתי מקום". ההפתעה הגיעה עם דור ההמשך. "כמה שהשם שלי יצר בי בלבול וכמה שזה היה מורכב - לילדים שלי גם קראתי בשמות לא קונבנציונליים". בתה הבכורה נקראת סיהרא שושנה. "התפללתי שאדע איזה שם לבחור. פתחתי סידור בפתח אליהו - ומולי הייתה המילה סיהרא. שושנה על שם סבתא רבה שלי, רוזה. רק אחר כך גילינו שעל פי הזוהר גם סיהרא וגם שושנה משולות לכנסת ישראל ולשכינה. אם היינו מתייעצים היו מורידים אותנו מהשמות האלה". אבי הבת רצה לתת בעלייה לתורה גם שם שלישי. "זה עמד לו על קצה הלשון. שנינו ידענו כמה השם יכול להשפיע על החיים, ובאמת בהמשך התלבטנו שוב ושוב האם לתת לה גם את השם השלישי". גם בהיריון השני עם בנה, הילי פתחה ספר. "הבן שלי נקרא נהר שלום. בהיריון נתקלתי בשם הזה בתנ"ך שהעלה אבק משנות התיכון בבית הוריי, וזה כל כך דיבר אליי ולתקופה שחוויתי בהיריון". נהר שלום נשמע מיוחד? "בתקוע, מקום יישובנו, אין שם מוזר", היא מחייכת. "ובכלל, יש גישה שאומרת שהשם שקיבלת זה התיקון שלך". יש גם מי שחווה שם מיוחד כמתנה לחיים, ורוצה להעביר את זה הלאה. "קראתי לבת שלי עיני", מספרת העיתונאית אמילי עמרוסי, "שם יחידני בארץ ואולי בעולם. ייתכן שיש כמה בנות באתיופיה שנקראות ככה". השם המלא של בת הארבע הוא עיני טובה. "וזו המשמעות - עיני, בבת עיני, שנזכה לעין טובה. עין זו גם נביעת המעיין. הרבה טוב יש בשם הזה. כששאלתי את הרופא אחרי הלידה מה דעתו על השם שבחרנו, הוא אמר לי: אל תעשי לה את זה, זו התעללות". אבל אמילי לא חשבה כך לרגע. "רציתי לתת לה את הכיף בלהיות מיוחדת, בדיוק כמו שאני הייתי תמיד אמילי יחידה. אף פעם לא הייתי צריכה להשתמש בשם משפחה. עיני מאושרת בשם שלה, ומגיל אפס היא שורקת ש'אין עוד עיני בעולם'". lechisha@gmail.com