תשובות המשטרה נוסחו בשפה עשירה יותר, אך התנהגותה לא השתנתה. הר הבית
תשובות המשטרה נוסחו בשפה עשירה יותר, אך התנהגותה לא השתנתה. הר הביתהמטה לתנועות המקדש

לפני כמה שבועות קראה אסתר גל בביתה שברחובות את הדברים שפרסמנו כאן על הניצחון שנחל יהודה גליק על משטרת ישראל. על הפיצויים הגדולים שחויבה בהם המשטרה בשל התנכלותה לאיש על רקע התמדתו בעלייה להר הבית והתפילה המוסווית שהוא נושא שם.

היא מיהרה לשלוח מכתב ולהדגיש כי אין חדש תחת השמש וצירפה מסמך בן ארבעים וחמש שנה: התכתבות בין בנה, בנימין (בני) גל, אז נער בישיבת נתיב מאיר ובין ניצב בראלי, אז מפקד מרחב ירושלים.

"ביום שלישי, כ' בתשרי תשל"א עליתי אל הר הבית לתפילה", כתב הנער למפקד המשטרה, "לקראת סיום התפילה הופיע שוטר שציווה עלי להסתלק מן המקום, תוך כדי חרפות וגידופים. הוא גם איים עלי שאם אבוא פעם נוספת הוא יהרוג אותי (כך בפרוש אמר!).

"לאחר כשעתיים חזרתי למקום לתפילת מנחה. הפעם בסוף התפילה בא לקראתי אותו שוטר והחל שוב לקלל (ולאיים שוב אותו איום) והפעם גם סטר לי בפני.

"עד כמה שידוע לי אין לשוטר זכות להכות אדם, אפילו אם עבר על חוק כתוב. למשל: עדיין לא ראיתי שוטר תנועה מכה נהג עבריין. לכן אני דורש להעניש את השוטר שמספרו 6008 בכל חומר הדין. ואני מבקש, כי הצדק לא רק ייעשה, אלא גם ייראה. דהיינו: ברצוני לקבל תשובה עם הודעה על הענשת השוטר".

העתקים מהמכתב נשלחו לנציגי הימין (הקיצוני?) בכנסת, חבר הכנסת מנחם בגין, שעמד בראש חירות, ועו"ד שמואל תמיר, שעמד בראש מפלגת הימין 'המרכז החופשי'.

לא רק מכתבו של הנער נראה כאילו נכתב היום (למעט אולי השפה המרנינה והתמימות השופעת), אלא גם תשובות המשטרה לא ממש השתנו בארבעים וחמש השנים האחרונות. "שימוש בכוח סביר", "מכחיש בתוקף" רווחים גם היום בתשובות המשטרה. ורק ה"לא מצאתי כל דופי" שבו חתם קצין המשטרה את תגובתו, מזכיר כי גם אם בזמנו שוטרים לא ידעו להתנהג, עברית, מכל מקום, הם ידעו.

שנתיים וחצי לאחר התקרית גויס בנימין גל לצה"ל במסגרת ישיבת ההסדר הר עציון. לאחר תקופת השירות הראשונה הוא חזר לכבוש את ספסלי בית המדרש. לקראת הימים הנוראים תשל"ד, שלחה אותו הרבנות הצבאית לאזור תעלת סואץ כדי לערוך שם את תפילות ראש השנה. בנימין התחבב על חיילי המוצבים, עשה למענם רבות ואף התנדב לתורנויות שמירה. כשסיים את תפקידו במוצבים, הבטיח לאנשיהם לחזור לקראת יום הכיפורים ואכן עמד בדיבורו. יומיים לפני יום הכיפורים תשל"ד הוא נשלח למוצב 'מילנו'. וכשהותקף המוצב ומגניו נאלצו לסגת, נסוג בנימין יחד איתם. ביום י"ב בתשרי תשל"ד, במהלך נסיגתם, תפסו החיילים מחסה בבית נטוש בקנטרה. המצרים פתחו עליהם באש ובנימין נפגע ועקבותיו נעלמו. הוא נחשב כנעדר עד אשר נמצאה גופתו והוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין ברחובות.

אמו אסתר סיפרה במכתב כי כשהתפרסמה הידיעה על ההתנקשות בגליק היא אמרה בצער כי שום דבר לא השתנה. "דבר אחד השתנה", ניחמה אותה ידידה, "יותר ויותר אנשים עולים היום אל הר הבית".

תרמית בטוחה

התכתשויות בין מבוטחים לחברות ביטוח שמנסות להשתמט מתשלום פיצויים הן דבר יום ביומו בבתי המשפט. יש פעמים שחברת הביטוח מנסה להיתלות באותיות הקטנות של הפוליסות. יש פעמים שמגיע חוקר שמוכיח באותות ובמופתים כי המבוטח מנסה להוציא כספים במרמה. הם משמיעים הקלטות סתר, מציגים סרטי אבטחה או מסמכים מרשיעים שהצליחו להגיע אליהם בדרך לא דרך.

חוקר ביטוח אחד, שהתעצל לעשות את כל אלו, מצא שקל יותר לנסות ולגלות תרמית ביטוח על דרך ההיקש. עו"ד יעקב מנקין הגיש תביעה בשם אדם שרכבו הושבת בתאונת דרכים. הנהג הפוגע הודה באשמתו, וחברת הביטוח שלו נדרשה לשפות את בעל הרכב. אלא שבבית משפט השלום בנתניה טען החוקר מטעם החברה כי התאונה הייתה מבוימת.  

בבית המשפט הוא התקשה להביא ראיה כלשהי כי לפוגע ולנפגע יש היכרות מוקדמת, כזו שהייתה מאפשרת את הקנוניה נגד חברת הביטוח. הנפגע תושב נתניה, הפוגע הוא תושב ירושלים. השניים טענו בתוקף שלא פגשו זה את זה מעולם. "שניהם באים מהמגזר החרדי ולא חייב שיהיה להם קשר טלפוני", אמר החוקר בבית המשפט, "הם כבר יודעים איך לתכנן את התאונה המבוימת הזאת ומפה השמיים הם הגבול". השופטת, מיותר לציין, התקשתה להזדהות עם ההיגיון של החוקר וחברת הביטוח נאלצה לשלם.

יחד מול ש"ס בלשכתו של ג'ובראן

עיון בהחלטותיו של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת העשרים, שופט בית המשפט העליון סלים ג'בראן, מספר לא מעט על המהומה ברחוב החרדי-ספרדי. למשל, צמד ההחלטות שקיבל בעניין תחנות הרדיו החרדי האזורי. עתירה אחת הייתה של מפלגתו של אלי ישי נגד תחנת רדיו קול חי. בה טענו אנשי יחד כי התחנה עושה נפשות ליריבה המרה, ש"ס, ומשמיצה תדיר את ח"כ ישי באופן שעולה לכדי תעמולת בחירות אסורה. מנגד הגישה ש"ס עתירה נגד תחנת הרדיו קול ברמה, עם אותן טענות אבל להפך. השופט ג'ובראן לא השתכנע בשתי הפעמים כי התחנות החרדיות שידרו תעמולה אסורה, אך הוציא ליתר ביטחון צו מעט מוזר שאוסר עליהן לעבור על החוק.

החלטה אחרת של ג'ובראן הייתה בעתירתה של רות קוליאן, יו"ר מפלגת הנשים החרדיות 'ובזכותן'. היא סיפרה לשופט כי לפני כשלושה שבועות התקיימה בבית הספר לבנות של מעיין החינוך התורני בפתח תקווה, בו לומדת בתה, מסיבת סידור. במהלך המסיבה עלה יו"ר ש"ס בעיר, אוריאל בוסו, והחל לספר על צוואתו של הרב עובדיה יוסף. בוסו אמר כי מעיין החינוך התורני "עמדה לצדנו בכל המערכות", והוסיף כי גם במערכה הקרובה, שבאה לקראתנו, בעוד כחודש... אבל אז זינקה ממקומה הגברת קוליאן ועצרה אותו בטענה שמדובר בתעמולת בחירות אסורה. בוסו ויתר על המשך המשפט, אך קוליאן לא ויתרה ועתרה ליו"ר ועדת הבחירות. השופט ג'ובראן קבע בהחלטתו כי לא יוכל להוציא צו נגד משפט שלא נאמר על ידי אדם לפני כשלושה שבועות.

בעתירה דחופה שהגישה בערב הבחירות קצרה קוליאן הצלחה גדולה יותר. היא טענה כי דפי פדיון נפש שמחלקים פעילי ש"ס בירושלים יחד עם דף תפילה שיש לומר בטרם הכניסה לקלפי וההצבעה לש"ס, אשר באמצעותו יתבטלו כל מיני גזרות קשות ורעות מעל המצביע, ונר נשמה לזכרו של הרב עובדיה הן תעמולת בחירות אסורה. השופט ג'ובראן הסכים כי חלוקת דפי הפדיון ודפי התפילה מהווה עבירה על חוק הבחירות (האוסר הבטחות להטבות, גם רוחניות, בתמורה להצבעה). את נר הנשמה הוא דווקא התיר.

לשופטים הכושלים שלום

דו"ח הביקורת של נציב הקבילות על השופטים התפרסם השבוע. השורה התחתונה והחשובה של הדו"ח היא כי השפעתו על המשך העסקתם של שופטים כושלים במערכת היא שולית. במין התנצלות הקדים הנציב כי "כל החלטה בתלונה מוצדקת מתויקת בתיקו האישי של השופט בהנהלת בתי המשפט, ולכך עשויה להיות משמעות לעניין קידומו של השופט". אך בפועל רק נגד שופטת אחת הוא המליץ לפתוח בהליכים משמעתיים. חמישים וחמש תלונות נמצאו מוצדקות השנה, חלקן מסמרות שיער גם תחת מעטה התיאור היבשושי והמרוכך של ריבלין.

המקרה שיצליח להגיע אולי לדין משמעתי (ההמלצה היא של הנציב, ההחלטה היא של נשיאת בית המשפט העליון), היה מגיע כמעט בוודאות לחקירה פלילית אם לא היה מדובר בשופטת. מדובר בסטודנט שסייע לשופטת במסגרת פעילותו באחת הקליניקות בבית הספר למשפטים. במסגרת זו הוא התגלה כיעיל במיוחד, וככל הנראה השלים לשופטת לא מעט פסקי דין. כשסיים את לימודיו, הסתיימה גם הפעילות בקליניקה. השופטת התקשתה לוותר על כל הטוב ההוא. היא הבטיחה לו כי כשיסיים את הסמכתו היא תקלוט אותו להתמחות בלשכתה, והמשיכה בינתיים לשלוח תיקים שהיו מוטלים על שכמה לטיפולו, חלק מהם תיקים חסויים. כל זה תוך שהיא שולחת לו מסרונים מתחנחנים, ככל נראה, מביכים ביותר. בסופו של יום השופטת לא מילאה את הבטחתה, ולא קיבלה את הסטודנט להתמחות. וזה מיהר להעביר את הסיפור, בצירוף המסרונים, לממונים עליה.

שופטת אחרת, שאולי לא תקודם, אך סביר שתישאר במערכת לאורך ימים ושנים, ננזפה לאחר שמקרה נדיר חשף את העובדה כי היא נותנת החלטות מבלי לקרוא קודם את החומר שהגישו לה הצדדים. לרוע מזלה של השופטת, היא התייחסה לטענות בתצהיר שבטעות לא נסרק על ידי מזכירות בית המשפט, ולכן לא ייתכן שעמד מול עיניה.