שר הפנים גלעד ארדן גיבש מסלול שבמסגרתו תפעיל המדינה לחץ על המסתננים השוהים בישראל, במטרה לעודד יציאה מרצון של המסתננים שלא ניתן להחזירם לארצות מוצאם, למדינות שלישיות.
החל מהימים הקרובים, בנוסף לפנייה עצמאית שתיעשה על ידי המסתנן עצמו, יוצע באופן יזום למסתננים השוהים במתקן חולות לצאת למדינה שלישית בטוחה. למסתנן שהוצע לו מתווה היציאה יינתנו 30 ימים להתארגן ליציאה מישראל. מסתנן שיסכים להליך יחל בהסדרת יציאתו, ומסתנן שיסרב לכך, ייערך לו שימוע ובסופו יוחלט האם להעבירו למתקן כליאה, כמי שאינו משתף פעולה עם הרחקתו לפי סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל.
מדינת ישראל הגיעה להסדר עם שתי מדינות אפריקאיות שמוכנות לקלוט מסתננים שהסתננו לישראל ולא ניתן להרחיקם למדינת מוצאם. ההסדרים מאפשרים למסתנן יציאה ושהייה בטוחה במדינה השלישית. מתווה הפעולה קיבל את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, ויֵצא לפועל כבר בימים הקרובים. בהתאם לכך הנחה השר ארדן כי בשלב ראשון יבדקו נציגי רשות האוכלוסין וההגירה במרכז השהייה חולות מי קבוצת המסתננים הראשונה אשר אין בעניינה בקשת מקלט תלויה ועומדת והיא מתאימה ליציאה למדינה שלישית, ויציעו למסתנן באופן יזום את אפיק היציאה.
למסתנן יימסר מלוא המידע על הליך היציאה, על הליך הקליטה ועל המדינה שבה הוא אמור להיקלט. הליך היציאה, לרבות כרטיסי הטיסה, בתי מלון ומענק היציאה יהיו באחריות מדינת ישראל ובמימונה. מתחילת 2014 נרשמה היענות של כ‑1,500 מסתננים שיצאו מרצון למדינה השלישית, בנוסף ליותר מ‑7,000 מסתננים שיצאו בחזרה למדינת מוצאם בתקופה זו.
למרות שהיוזמה קיבלה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה, בשמאל הישראלי מתנגדים בתוקף להוצאתה לפועל. ח"כ דב חנין (חד"ש, הרשימה המשותפת) מתח ביקורת קשה על מה שהגדיר "החלטה לגרש בכפייה מבקשי מקלט למדינות שלישיות". חנין ציין כי "המהלך הזה מסכן חיים של בני אדם, כפי שאנחנו יודעים כבר מהניסיון שהצטבר בשנה האחרונה עם גירושים שכבר נעשו למדינות שלישיות. גירוש בכפייה למדינות שלישיות מנוגד לאמנות הבינלאומיות המקובלות, וחוקים דומים כבר נפסלו במדינות מערביות שניסו לחוקק אותם".
"מצער לראות שהממשלה ממשיכה באותו נתיב כוחני של התמודדות עם סוגיית מבקשי המקלט, נתיב שהוביל פעם אחר פעם למבוי סתום. הגיע הזמן לשינוי חד בגישה - להתחיל להתייחס למבקשי המקלט שכבר נמצאים כאן כבני אדם, וליצור עבורם פתרונות כל עוד הם לא יכולים לחזור לארצות מוצאם", הוסיף חנין. לדבריו, "במקום סיסמאות ריקות והתלהמות מסוכנת, צריך להציע פתרונות אמיתיים גם לשכונות דרום תל אביב והפריפריות שבהן מרוכזים כיום מבקשי המקלט, ולהתחיל במהלך אמיתי של שיקום השכונות הללו. במקביל יש להפסיק את ייבוא העובדים הזרים שהממשלה ממשיכה לקדם במלוא המרץ, ולאפשר לאנשים שכבר נמצאים כאן לעבוד כחוק".
בתוך כך, רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים שבה והזהירה לקראת חג הפסח את הציבור מפני העסקת עובדים זרים או תיירים במשק בית ללא היתר. "העסקת עובד זר או תייר בתחום משק הבית היא עבירה פלילית לכל דבר ועלולה לגרור הליך של פתיחת תיק נגד המעסיק, הטלת קנסות מנהליים או הגשת כתב אישום", נאמר בהודעה. ברשות הוסיפו והזכירו כי "בחוק למניעת הסתננות התשע"ה- 2014, שאושר לאחרונה, נקבע כי על מעסיקים שיעסיקו עובדים זרים שהם מסתננים והפרו את תנאי שהייתם בישראל (זומנו למרכז השהייה חולות ולא הגיעו, יצאו ממרכז השהייה ולא חזרו, לא חידשו את אשרת השהייה שלהם) יוטל קנס מנהלי מוגדל העומד על 10,000 ש"ח לעבירה ראשונה ו‑20,000 ש"ח לעבירה חוזרת".
מוות ב"מחסני הילדים"
חמישה מקרי מוות של תינוקות ופעוטות בתוך כחודש וחצי הביאו לידיעת הציבור הישראלי את אחת התוצאות הקשות של תופעת ההסתננות לישראל. כל התינוקות המדוברים מתו בשעה ששהו במה שמכונה בשפת אנשי המקצוע "בייבי סיטרים" או "מחסני ילדים" המיועדים לילדי מסתננים ועובדים זרים. מדובר למעשה במעונות יום מאולתרים, שבהם שוהים תינוקות בני שבועות ספורים ועד גיל שלוש בתת-תנאים, וכפי שמסתבר גם בסכנת חיים ממשית. עשרות ילדים שוהים בצפיפות רבה, כאשר כל מטפלת אחראית על כ‑25 עד 30 ילדים, פי ארבעה עד חמישה מהתקן המקביל המקובל במעונות יום מפוקחים לגילאים אלו.
המקרה האחרון אירע ביום שני השבוע ב"מחסן ילדים" שכזה בשכונת התקווה בדרום תל אביב. במקום, המופעל על ידי שני בני זוג, שוהים עשרות ילדים ללא כל פיקוח ובתנאים ירודים. אמו של תינוק בן ארבעה חודשים שהגיעה לקחת את בנה מהגן גילתה שהתינוק איננו מגיב. האם פינתה את התינוק באופן עצמאי לבית החולים, אולם שם לא נותר לרופאים אלא לקבוע את מותו. המשטרה פתחה בחקירה, חקרה את מפעילי המקום והוציאה צו לנתיחת גופת התינוק, שאמו טענה כי היה בריא. המשטרה מתכוונת להוציא גם צו סגירה מנהלי למקום, אולם צו כזה כשלעצמו לא יביא כמובן לחיסול התופעה הרחבה והבעייתית.
הסיבה לתופעה היא בעיקרה כלכלית. מדובר בהורים שעובדים שעות ארוכות לפרנסתם, ושכרם נמוך. מאחר שבמרבית המקרים ההורים חסרי מעמד בארץ, לא תמיד הם זוכים אפילו לזכויות הבסיסיות כמו שכר מינימום. בעקבות כך אין ביכולתם לשלם את הסכומים הנדרשים על מנת לממן מסגרת בסטנדרטים סבירים, שלפחות לא יסכנו את חייהם של הילדים. ההורים גם אינם זכאים, כפי שזכאים הורים לילדים ישראלים, לקבלת השתתפות ממשרד הכלכלה.
במשך השנים האחרונות הוסבה תשומת הלב הציבורית לנושא בכמה הזדמנויות, אולם בפועל לא נעשה דבר על מנת לפתור את הבעיה באופן מהותי. הרשויות, במידה שפעלו, עשו זאת באמצעות צווי סגירה למסגרות שתנאי התברואה בהן היו ירודים. עיריית תל אביב מצִדה כן ניסתה לסייע, והשתתפה במימון מסגרות ברמה נאותה לכמה מאות ילדים. אולם מסגרות אלו אינן מסוגלות לקלוט את הילדים הרבים המצויים במסגרות הפיראטיות.
ואולם, בעוד ארגוני הסיוע דורשים להקצות לנושא כסף, ולמעשה לממן על חשבון המדינה את המעונות לאותם ילדים, משרדי הממשלה נתונים בדילמה. מחד ברור לכולם כי המצב הקיים לא יכול להימשך, אולם מאידך הקצאת תקציב לצורך מימון מעונות נאותים יבוא בהכרח על חשבון הסיוע לאימהות ישראליות שזכאיות לסיוע כזה. לאחר שבמשך זמן רב נקטו משרדי הממשלה בטקטיקה של דחיית הפתרון, כעת, בעקבות רצף מקרי המוות, ייאלצו ככל הנראה בממשלה לקבל החלטה בסוגיה.
מהמועצה לשלום הילד נמסר בעקבות המקרים כי "תמותת הילדים החפים מכל פשע ב'מחסני הילדים' כבר הפכה להיות מגיפה, ועדיין מדינת ישראל על שלל משרדיה שותקת, משותקת, מתנערת ומפנה את גבה. מדינה שמרשה להחזיק ילדים, יהיה מעמדם אשר יהיה, בתנאים מחפירים שלא ראויים לבעלי חיים, שלא לדבר על בני אדם, היא מדינה עם קלון שלא ראויה לבוא במשפחת העמים".