ספרי הילדים נחלקים לשלוש קטגוריות:

הסוג הראשון הוא של אותם המספרים סיפור או משל ידוע ומחדשים באיורים או בחרוזים, כמו על שלמה המלך, הלל הזקן או האוצר מתחת לגשר.

בסוג השני נמצאים הספרים על בעלי חיים שונים, לפי חשקו של המחבר, שעוזבים את הבית כדי לחפש בית אחר או אמא אחרת, אך לבסוף חוזרים הביתה כי אין כמו הבית.

הסוג השלישי הוא הסוג שמאגד בתוכו ספרים עם מסרים חברתיים: לקבל את העולה מאתיופיה/הילד הפגוע/הילד הנמוך/השמן/השלימו בעצמכם.

אלא שהפעם מדובר בספר מסוג שונה. הספר הוא "חברים במתנה" ובשער הספר מוצבים בתוך קופסא שלל ילדים שאינם המיינסטרים של חברת הילדים הישראלית.

כשעיינתי בספר גיליתי שמוסקוביץ דווקא הצליח להפתיע. במקום שהילד המתנשא והמוצלח יפגע בכולם, דווקא הילדים מחרימים אותו ועושים לו "בית ספר".

בסוף כמובן כולם מגיעים למסיבת יום ההולדת שלו, (אפילו הילד הממושקף. לא ייאמן שבימינו, שמשקפיים הם צו האופנה, הילד הממושקף נחשב לחריג. אבל זו באמת הערה במאמר מוסגר, לתשומת לב הסופר).

ולבסוף, קיבל נעם הגבוה, הכדורסלן המוצלח, מתנה ששימחה אותו במיוחד. הוא קיבל חברים במתנה. ואת ספרו חותם מוסקוביץ באמירה נוקבת, המכוונת דווקא להורים ולמורים: "חברות אינה חלק מתכנית הלימודים, אך אם ילדינו לא למדו חברות מה היא, אזי הם לא למדו דבר בבית הספר".