המשפטנים הבכירים, עורכי הדין ורד כהן ורענן בר און, קובעים במאמר מפורט כי בית המשפט טעה כאשר איפשר את קיומו של כנס 'עדי ה' ברעננה, בניגוד לבקשת העירייה לאשר לה שלא לקיימו. לדבריהם חופש הפולחן מסתיים ברגע בו הפעילות מקבלת מאפיינים מיסיונריים.

עמדתם של עורכי הדין כהן ובר און מקבלת משנה חשיבות לקראת האירוע הנוצרי המתוכנן להתקיים בעוד ימים אחדים בירושלים.

עורכי הדין מזכירים כי הכינוס הוביל להפגנת מחאה והוציא אלפים מתושבי רעננה מבתיהם לתפילה המונית. זאת, לאחר שביהמ"ש לעניינים מנהליים חייב את עיריית רעננה לעמוד בהתחייבותה כלפי עמותת המצפה לישראל בע"מ, המייצגת את קהילת "עדי ה'", להעמיד לרשותה אולם המצוי בבעלות העירייה.

"עיריית רעננה פנתה לביהמ"ש העליון וטענה שהעמותה היא כת מיסיונרית משיחית, אשר חבריה עוסקים בניסיונות להעביר יהודים על דתם. עוד טענה העירייה, שקיומו של הכנס פוגע פגיעה קשה ברגשותיהם של תושבי העיר ובסדר הציבורי", מזכירים השניים במאמרם ומוסיפים כי "ביהמ"ש העליון דחה את עמדת העירייה וקבע, שיש לאפשר את קיום הכינוס, שביטולו יגרום לעמותה להוצאות כספיות משמעותיות ולעוגמת נפש. עוד נקבע, שחובתה של רשות מקומית לנהוג בשוויון בהקצאת שטח ציבורי לצרכים דתיים, ואין היא יכולה להנחות עצמה בהתאם להסתייגות מאופייה הדתי של הפעילות".

כאמור, החלטת בית המשפט מעוררת את השאלה העתיקה: היכן עובר הגבול שלאחריו תאסור מדינה נאורה ודמוקרטית את חופש הדת והפולחן?

במענה לשאלה קובעים כהן ובר און כי "דומה כי ההתנגדות מתחילה היכן שמסתיימת פעילות דתית גרידא ומתחילה פעילות מיסיונרית. מרבית הציבור אדיש לפעילותו של מיעוט דתי, המבצע כנסים וטקסים לחברים בו, בינם לבין עצמם. יחד עם זאת, הפגיעה ברגשות הציבור מתעוררת במלוא עוזה, כאשר יש חשש לפעילות מסיונרית. במיוחד כאשר מדובר
בפעילות מסיונרית שמופנית כלפי מי המוגדר כ"גולגולת דקה". מקרים בהם קיים ניצול של גיל צעיר או מצוקה נפשית או כלכלית על מנת להמיר את דתו של המנוצל".

השניים מעירים כי "זו הסיבה שבעבר כן מנע בית המשפט את פעולת עמותת "המצפה לישראל", למרות טענותיה להפלייתה לרעה".

"בית המשפט קבע, כי זכות העמותה לחופש דת נסוגה מפני זכויות הקטינים, וכי שידול קטין להמיר את דתו מהווה עבירה פלילית", כותבים השניים ומעירים כי "אומנם חופש הביטוי, הדת והפולחן הם מנשמת אפה של הדמוקרטיה, ואולם כאשר עסקינן בפעילות מסיונרית, לרבות העברת ילדים על דתם, החברה הדמוקרטית רשאית וחייבת גם להגן על עצמה".

"לעניין קטינים חזרו וקבעו בתי המשפט למשפחה, כי החופש של אדם להמיר את דתו מוגבל בכל הנוגע לקטינים, בשל יכולתם המוגבלת של קטינים להפנים ולהשוות בין הדתות המתחרות, ויש לאפשר התערבות של המדינה כדי להגן על מי שאינו מסוגל להגן על עצמו. לעניות דעתנו, יש להחיל קביעות אלה לא רק על קטינים, אלא על מכלול השכבות החלשות באוכלוסיה, אשר עלולות ליפול קורבן לניצול מצוקתם הכלכלית, הנפשית או אחרת, על אף היותם בגירים. התנגדות לפעילות מיסיון, הדוגל בניצור יהודים, בקרב אוכלוסיה יהודית – הינה לגיטימית מאין כמוה", דברי בר און וכהן.

כאמור, דבריהם אלה של השניים מקבלים משנה תוקף בימים בהם מתנהל בעיריית ירושלים מאבק פנימי לקראת קיום אירוע נוצרי אליו מוזמנים בכירי המיסיונרים מהעולם כולו בחג השבועות הקרוב. אירוע זה, כזכור, צפוי להתקיים במתקן הארנה, מתקן עירוני ובמועצת העיר תובעים למנוע את המהלך בתואנה משפטית לפיה המרת דת היא פעולה אסורה בחוק ועל כן לא ניתן לאפשר את קיומה במתקן השייך לעירייה. בעירייה עצמה הבהירו כי הסוגיה נמצאת בבדיקת הייעוץ המשפטי.