יו"ר עמידר, עו"ד ד"ר יצחק לקס
יו"ר עמידר, עו"ד ד"ר יצחק לקסצילום: מירי צחי

גילוי נאות: לא ממש צריך: שם המשפחה של המרואיין והמראיינת זהה רק במקרה.

התחלה: תמוז תשכ"ה, בני ברק. המשפחה בת השש נפשות, הוא הצעיר שבהן, התגוררה בדירת שניים וחצי חדרים. "אחי ואני ישנו בסלון. בכל בוקר היינו מקפלים את כלי המיטה והחדר חזר להיות סלון".

היסטוריה חיה: אמו הייתה שמונה חודשים באושוויץ, השתתפה בצעדת המוות, עלתה על אניית מעפילים שנפער בה חור ואז עלתה על אנייה נוספת שנתפסה והוגלתה לקפריסין. האב, מעפיל אף הוא, הועלה על 'פאטריה' – אוניית גירוש בריטית. ההגנה הצליחה לפוצץ את הספינה כדי למנוע את הגירוש, והאב, שנכלא בבטן האונייה, ניצל ברגע האחרון בזכות בריטי שפתח לו את הדלת.

דור שני: היו אלמנטים כאלה בבית. אוכל לא נזרק בשום מצב, ותמיד נוצל לשימושים חוזרים, וגם "עד היום, כשאני חוזר מחו"ל, לא משנה באיזו שעה, אני מתקשר לאמי בת ה‑90. אחרת היא לא הולכת לישון". אבל לקח השואה נלקח בעיקר להתגברות על מהמורות החיים. "זה בא לידי ביטוי בחינוך ובאופי של הילדים. בכל מצב אמרנו: 'אנחנו יכולים להתמודד עם זה'".

לימודים: היסודי נלמד ב'מעלות' בבני ברק, מה שכלל הליכה ברגל של חצי שעה לכל כיוון. באותה תקופה הוא הוכתר כאלוף גוש דן בריצת 300 מטר. מי שהטביע חותם היה המורה נחמיה יצחקי "שנתן את כל כולו". אחד המשפטים המצויים בפיו היה "תשמרו על הכבוד העצמי שלכם".

חטיבה: מכינה בגבעת שמואל. "הייתי תלמיד רציני אז. ידעתי כ‑300 משניות בעל פה". בהמשך הוא למד בנתיב מאיר והיה רציני בכל מה שקשור למעשי משובה. אביו נאלץ להתייצב מדי פעם בישיבה כדי לבקש שבנו יושאר במוסד. חוץ מזה זו זכורה כתקופת טיולים, "לא היה נחל במדבר יהודה שלא טיילנו בו. בעיקר בסנפלינג".

תנועת נוער: בני עקיבא, חניך ומדריך ב"סניף ענק של אלף חניכים. כשהיינו צועדים עם לפידים במוצאי שבת ארגון, מרחק של שני קילומטרים, התנועה הייתה נעצרת". בחופש הגדול "היינו שם כל יום כל היום". אחד החברים הקרובים בשבט היה ש"י תובל ז"ל, "פשוט חבר, שאנחנו מעריכים את פעילותו המדהימה ומבכים את אובדנו". בסניף הוא גם הכיר את לאה.

לאה: פיזיותרפיסטית, הייתה חניכה שלו, "אבל אז לא ראיתי בה את אשתי". הקליק התרחש  כשהוא, כהסדרניק בשיעור ד', טייל עם חניכיו ביהודיה, והראה להם איך קופצים מהצוק אל המים. "החניכים היססו והיא קפצה. אמרתי: זהו זה". מיד אחרי סיום הישיבה הם נישאו.

הברכה: שישה ילדים. הגדולה מתחתנת בעוד כמה שבועות, בוגרת אגרונומיה בפקולטה לחקלאות, מנהלת את משק הביצים בגבעות עולם. השנייה לומדת ריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, התאומים, אבישי ויונתן לומדים בשיעור ב' בבית אל ובאלון מורה בהתאמה. החמישית, שמיניסטית בצפירה, והשישי לומד בכיתה ח' במכינה בגבעת שמואל.

ישיבת הר עציון: כבר במפגש-ריאיון עם הרב ליכטנשטיין הוא הבין שזה המקום שלו, "הייתה בחינה בגמרא וברמב"ם וגם שיחה על הוויות העולם". ויש הערכה רבה לשני ראשי הישיבה, "הרב ליכטנשטיין בעמקות בלימוד ובסידור הדברים, אני רואה איך זה בנה אותי לכל החיים"; והרב עמיטל "בגישה החמה והאמירה 'וחי בהם'. לדעת לשלב הוויות אביי ורבא בחיים".

צבא: טנקיסט. בשירות השני הוא התחיל קורס קצינים, נפצע באימונים ועבר שיקום. "לימים עשיתי השלמה וסיימתי כקצין".

חיי סטודנטים: החלו כזוג נשוי, שהתגורר בדירת חדר וחצי בבני ברק. "מיד אחרי התפילה הייתי הולך לנקות חדרי מדרגות, מתקלח, נוסע על אופניים ללמד בבית ספר מוהליבר ומשם לאוניברסיטה". חצי יום עשה במכון הגבוה לתורה ואת החצי השני בפקולטה למשפטים. באותה תקופה היה פעיל באגודת הסטודנטים, וגם ערך את העיתון 'בת קול'.

אקדמיה: פרט לתואר במשפטים היו גם תואר שני במנהל עסקים מבר אילן ותואר שלישי בכלכלה מחו"ל. עד היום הוא מרצה במחלקה לניהול בבר אילן.

סטאז': אצל עו"ד בן ציון אליאש ואחר כך אצל עוד כמה. עו"ד יצחק מנדה, שגם אצלו עבר, לימד אותו לקח חשוב. "בפעם הראשונה שכתבתי סיכומים בתיק, הייתי בטוח שיצרתי יצירת אמנות. כשהגשתי לו את 13 העמודים, הוא עבר על כולם בעט אדום ואז אמר לי: 'עכשיו אלמד אותך איך כותבים סיכום'". בהמשך הוא היה שכיר לתקופה קצרה, ואז פתח משרד משותף עם עו"ד אורי מי זהב. שותפות שהאריכה שנים.

ריבוי עורכי דין: "יש לי חלק בזה", מכיוון שהיה מנכ"ל של מכללת שערי משפט. אבל הוא חושב שלתופעה הזאת יש פנים שליליים רבים. "זה יוצר זילות של המקצוע, חוסר קולגיאליות וחוסר עמקות בטיעונים מול השופטים".

עשייה ציבורית: בעיצומו של העיסוק בעריכת דין, הוא עבר לנהל את תביעות החבויות של 'מנורה', "וכך התקרבתי לממד הניהולי". מכאן הדרך לעשייה ציבורית הייתה קצרה. הוא היה יו"ר הדירקטוריון של 'כימניר שירותי תעופה' שהייתה בקשיים גדולים, "יחד עם דירקטוריון והנהלה חדשים החברה שוקמה". אחר כך הוא היה דירקטור במספר חברות ובהן בחברת החשמל.

חברת החשמל: "להיות דירקטור בחברה גדולה זה אומר שאתה בלב לבה של העשייה. אתה מתמודד עם סוגיות ניהוליות מורכבות, עם משברים חמורים, כמו זה שאין גז או איך מספקים חשמל לתושבי המדינה". הוא רואה בזה אחריות גדולה, "ואני קורא לאנשים להיות שותפים בעשייה הזאת". בהמשך, כאמור, היה מנכ"ל של שערי משפט, ואז של מרכז שלם.

מרכז שלם: "התחיל את דרכו כמכון מחקר שמביא תפיסה של לימודים הומניים רחבים". המכון ביקש להוות משקל שכנגד למכון הישראלי לדמוקרטיה. "הצטרפתי כמנכ"ל והמטרה שלי הייתה לייצב אותו פיננסית ולהפוך אותו לגוף אקדמי". המטרה הושגה וגם נקנו ידידים כמו בוגי יעלון ונתן שרנסקי שהיו קשורים למכון.

מכבי שלנו: הוא הצטרף להנהלה של 'מכבי שירותי בריאות', בתחילה כחבר ועדת הביקורת שלה ובהמשך כיו"ר קרן מכבי, שהיא מעין חברת האחזקות שלה. הגוף מחזיק שורה של חברות עסקיות ומשכיר מבנים רבים, מפעיל את 'מכבי טבעי' והוא אף הקים ומשמש יו"ר של 'מכבי דנט'.

עשייה חברתית: "קרן מכבי מסייעת לאנשים שאינם יכולים לרכוש תרופות, נוער מכבי מתנדב בבתי אבות עם קשישים, והחברה אף נותנת למעלה ממיליון שקלים מילגה ללימודים פרא-רפואיים". גולת הכותרת מבחינתו הוא פרויקט 'רוח חמימה' שלוקח ניצולי שואה ליום כיף. עד היום השתתפו בו קרוב ל‑30 אלף ניצולים, בשיתוף 'אשל' והמשרד לאזרחים ותיקים.

כסף קונה בריאות: "הרפואה הבסיסית בישראל היא מהטובות בעולם" ו"בתוספת תשלום לא גדולה ניתן לרכוש את הביטוחים המשלימים שמוסיפים בצורה משמעותית". הוא מודה בכך ש"מוטלת עלינו החובה לגשר בין הפערים בבריאות ואנחנו מנסים לפעול ככל שניתן לעשות זאת".

עמידר: היום הוא יו"ר הדירקטוריון של חברת הדיור הציבורי של המדינה. תפקיד ש"נחת עלי די בהפתעה". המטרה שלו היא לשנות את החברה שמחזיקה 43 אלף דירות, כך שלא תעסוק רק בדיור ציבורי, אלא גם ב"יזמות עסקית בראייה חברתית". בדירקטוריון החדש יש אנשים "מצוינים, שהם מנהלי חברות בראייה חברתית". וגם ההנהלה חדשה ובה אנשים ש"עזבו את הסקטור הפרטי ובאו בגלל האתגר הלאומי".

האתגר הלאומי: הראייה היא לא רק הגדלת ההיצע לזכאי הדיור הציבורי, אלא הגדלת היצע הדירות בישראל בכלל. החברה אף דואגת לרמה נאותה של מגורים, והקצתה 80 מיליון שקלים מתוך רווחיה לצורך העמקת הטיפול בדירות, "כך שבתוך שלוש שנים לא תהיה דירה שלא תהיה ראויה למגורי אדם".

הרוח: חוץ מהצד הפיזי, "אנחנו רואים זכות לגעת באנשים שגרים בדירות האלה". ולכן הם מקימים מרכזים קהילתיים בתוך השכונות. "שיפצנו מקלטים, הכנסנו מחשבים והפכנו אותו למועדון, כך שבבוקר הוא נותן מענה לגימלאים ולמובטלים, אחר הצהריים לילדים ובערב לנוער, במקום שישוטטו ברחובות". יש היום שישה מרכזים כאלה ועוד כמה בדרך.

התור: לא פחות מ‑2,500 משפחות ממתינות לקבל דיור ציבורי. בשנה וחצי הבאות החברה עומדת לרכוש עוד 1,000 דירות ופועלת בתחום תמ"א 38 ופינוי-בינוי כדי להגדיל את ההיצע. "רוב הדירות יימכרו החוצה, גם כדי לממן את הפרויקט, אבל גם כדי שלא לייצר שכונות מצוקה. הייתי רוצה שצעירים אידיאליסטיים ירכשו אותן". הרעיון הוא להגדיל את העשייה החברתית מתוך הקופה של החברה "ולא להיות תלויים בתקציב המוגבל של המדינה".

לעולם ישלש אדם: זמנו מחולק שליש לעשייה עסקית לביתו, שליש לעשייה הציבורית ושליש לעשייה התנדבותית שבמסגרתה הוא דירקטור ב'מסע' ויו"ר ועדת החינוך שלהם, חבר בהנהלת 'גשר' ובוועדת העזבונות של המדינה, נמנה על חבר הנאמנים של הסוכנות היהודית ועוד.

מסלול: "התכנון הפשוט היה להיות העורך דין הכי טוב שיש". אבל הוא נהנה מאוד מהעשייה שלו כיום.

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב: קימה בשש-שבע לתפילה. אחר כך הלימוד היומי של 'ותן חלקנו'. קפה ועוגה ועיתוני הבוקר, הזדמנות לסמס לכאלה שכתבו עליהם. "לפעמים זו מילת עידוד ולפעמים פירגון". אחר כך מגיע תורן של פגישות הבוקר או נסיעה לעבודה.

מוזיקה: עברית. בעיקר שטיינים: אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.

שבת: "מרגוע לנפש". השבתות המוגדרות כיפיות הן אלה שבהן כל הילדים מגיעים הביתה, ויש הקפדה שזה יקרה פעם בחודש. "בשבתות כאלה, בניגוד למה שקורה בשבתות אחרות, חברים של הילדים לא מגיעים". ואז יש ישיבה ארוכה סביב שולחן שבת, כשכל אחד חולק עם אחרים את עולמו וחוויותיו. במשך 18 שנה, ועד לפני שנה, נתן מדי שבת שיעור פרשת שבוע לילדים, "בשיא השתתפו בו 150 ילדים".

אוכל: "ביתי". הפייבוריט הוא כבד עם פירה וגם מרק עוף.

אחזקת הבית: אם כבר מרק עוף, אז זה התיק שלו ותרומתו הצנועה להכנות לשבת. בבית, הוא מבצע את התיקונים.

עתים לתורה: מלבד הלימוד היומי יש לימוד בשבת עם הילדים וגם בלי, ספרי מחשבה והגות.

מפחיד: "הקצנה, אובדן דרך, מוסר וערכים. כשאנשים לוקחים קו קיצוני הדבר פוגע בקבלת ההחלטות שלהם, ביכולת החשיבה ובמסוגלות לחיות עם אחרים".

דמות מופת: הרמב"ם. "איש הגות, איש מחשבה ותורה וכתיבה פנומנלי", ומצד שני "רופא מנהיג ופילוסוף. השילוב האידיאלי בין תורה ומדע, בין הוויות אביי ורבא להוויות העולם הזה".

פנאי: טיולים, בעיקר בחופשות, קריאה וגם ספורט שפעם היה יותר אינטנסיבי (אי אפשר לא לשחק כדורסל כשאתה מטר ותשעים), והיום מתמצה בהליכה כמעט יומית עם הרעיה.

משאלה: "לחזור לבית המדרש". זכורה לו לטובה שנה ג' בישיבת ההסדר שבה היה כל כולו שקוע בלימוד ובהגות, מרחף בעולמות עליונים. "היא הותירה בי מתיקות".

כשתהיה גדול: התמונה המצטיירת היא שלו ושל רעייתו יושבים בסלון ביתם כשסביבם ילדיהם ונכדיהם, "וראה בנים לבניך שלום על ישראל".

[email protected]