תיקים שטיפלה בהם ייבדקו שוב. רות דוד
תיקים שטיפלה בהם ייבדקו שוב. רות דודצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

חברת הכנסת איילת שקד בת מזל. קשה לחשוב על עיתוי טוב יותר לחשיפת היקפה של פרשת רונאל פישר מבחינת שרת המשפטים המיועדת.

אמנם קבלת הפנים התקשורתית הייתה צפויה. כמו גם קריאות קרב עלומות שם של בכירים במערכת המשפט. אך דמותה של פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר רות דוד, תרחף לפחות בתקופה הקרובה מעל כל טענה שתנסה להציג את הניסיונות לנער את מערכת המשפט כמלחמת החשוכים בבני האור.

זאת אינה הפעם הראשונה שרות דוד עולה לכותרות שלא בטובתה. עוד לפני חשיפת החשדות לשחיתות חמורה בפרשת פישר, הפכה דוד לסמל ליהירותה של הפרקליטות ולחוסר הסובלנות שלה לכל ביקורת נגדה. יחד עם פרקליטה בכירה אחרת, אריאלה סגל-אנטלר ז"ל, היא הייתה אחראית להעלמת עובדת האזנות סתר שעל פי החוק דבר קיומן היה צריך להגיע לידיעתם של פרקליטיו של השר לשעבר חיים רמון. ההאזנות התגלו במקרה, ומבקר המדינה דאז, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, נדרש לעניין וקבע כי השתיים לקו ברשלנות חמורה. הוא אף רמז כי דוד התרשלה בבחינת כתב האישום כולו בטרם חתמה עליו. דוד וסגל-אנטלר עתרו לבג"ץ נגד דו"ח המבקר, אך נדחו. ובמשרד המשפטים, בו לא הורגלו לתבוע מחיר מאנשיהם שכשלו, נאלצו למנות את מי שהיה אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מייק בלאס, כדי שיבחן האם יש לגבות מחיר כלשהו מהשתיים. בלאס, בשר מבשרה של המערכת, קבע כמובן שלא. כהונתה של רות דוד הוארכה דווקא על ידי פרקליט המדינה דאז משה לדור, בחודש וחצי, ובימים אלו נבדקים בשבע עיניים תיקים שנחתמו על ידה בתקופה זו. לדור אף רצה להאריך את כהונתה של דוד בשנה נוספת, ומי יודע כמה חשדות נוספים לשחיתות היו עוד צריכים להיבדק אם ההארכה הייתה יוצאת לפועל. למרות המחאות הרמות, בסופו של יום התמנתה תחת דוד סגל-אנטלר לפרקליטת המחוז. במשרד המשפטים הוכיחו אז פעם נוספת שאפילו מבקר המדינה וביקורת ציבורית אינם מסוגלים לגרום להם לקחת אחריות על מחדלים.

עדויות של פרקליטים במחוז דן על ההתנהלות הבעייתית מאוד של דוד מתחילות לצוץ. במשרד המשפטים שוקלים עתה את היקף הבדיקה שעליהם לעשות בתיקים שעליהם חתמה דוד (מדובר באלפים). וגם אם מדגישים שם כל הזמן כי מדובר במקרה יוצא דופן, נראה כי המשך המאבק של הפרקליטות בנציבת הביקורת החדשה על מערכת התביעה, השופטת הילה גרסטל, הולך והופך לבעייתי. כזכור, פרקליטי המדינה שרויים מזה שבועות ארוכים בסכסוך עבודה בשל הקמת הנציבות, זו שלו הייתה קיימת לפני תשע שנים בעת פרשת רמון, ייתכן שהייתה עוצרת בזמן את דוד ומעלליה.

המונופול של היועץ

אבל לא פרקליטות המדינה היא האתגר הגדול של השרה החדשה. גם לא בית המשפט העליון. לשכלול הפרקליטות לא נדרש אלא עיגון סמכויותיה של הנציבה גרסטל בחוק. והגבלתו של בג"ץ לא תתאפשר ככל הנראה בחקיקה בקדנציה של הקואליציה הנוכחית. האתגר החשוב של שקד הוא טיפול דחוף במשרד היועץ המשפטי לממשלה, שהולך והופך לריבון בפועל של מדינת ישראל. דוגמאות רבות מופיעות כאן מעת לעת, אך פרשת חוק ההונאה בכשרות היא תמרור אזהרה נוסף לדמוקרטיה הישראלית.

נזכיר כי בג"ץ שהוגש על ידי התנועה הרפורמית ביקש שבניגוד לחוק, בתי עסק יוכלו לפרסם כי הם כשרים (או שמרכולתם כשרה), גם אם לא קיבלו לכך את האישור הנדרש מהרבנות הראשית. במשרד המשפטים לא היו מתקשים לעמוד מול העתירה בבג"ץ, מכיוון ש"המונופול של הרבנות על הכשרות" לא שונה מהמונופול של גופים ממשלתיים אחרים על תחומי אחריותם, כמו זה של משרד הבריאות על אישור התרופות או על הסמכת פסיכולוגים. אבל ליועמ"ש יש סדר יום אידאולוגי משלו, והוא החליט לעקר את חוק הכנסת ולאפשר לכל אחד להיות כשר כרצונו. השבוע הוא גם אסר על הרבנות הראשית לשכור פרקליט פרטי שייצג את עמדתה בבג"ץ. כי ליועמ"ש, כך מסתבר, דווקא יש מונופול על הייצוג המשפטי.

סמוטריץ' עולה להתקפה

חבר הכנסת הטרי של הבית היהודי עו"ד בצלאל סמוטריץ' עולה להתקפה. סמוטריץ' ייסד לפני כתשע שנים את עמותת 'רגבים' (שאז נקראה 'הקרן לשמירת אדמות הלאום'). הימים היו ראשית ימי ממשלת אולמרט, ורדיפת מפעל ההתיישבות התנהלה בכל עוז. דו"ח המאחזים חובר במשרד המשפטים בהזמנתו של אריק שרון על ידי אשת השמאל הקיצוני טליה ששון שנה קודם לכן. המערכת כולה התגייסה לאכיפה דרקונית מפלה של חוקי תכנון ובנייה על היהודים ביו"ש. הכול נעשה בשם שלטון החוק, ובגיבוי תקשורתי רחב. כולם ניסו להתגונן, אך סמוטריץ' בחר דווקא לתקוף. 'רגבים' החלה לדרוש מהמערכת להפעיל את חוקי התכנון והבנייה גם על המגזר הערבי, בין השאר בשרשרת ארוכה של עתירות לבג"ץ. בשנת 2010 הוא הימם את המערכת כאשר פרסם מחקר מפורט שהשווה בין היחס שמקבלות עתירות השמאל לאכיפת חוקי התכנון והבנייה נגד יהודים, לזה שמקבלות עתירות דומות מימין לאכיפת החוקים על המגזר הערבי. סמוטריץ' השכיל אז להעמיד במרכז המחקר נתונים טכניים, כמו למשל לוחות הזמנים שקבעו שופטי העליון לטיפול בעתירות, ולהוכיח כי בית המשפט נוקט קו פוליטי בוטה. המתקפה הישירה של סמוטריץ' אילצה את בית המשפט העליון לרכך באופן משמעותי את היחס הנוקשה להתיישבות היהודית.

לפני חודש וחצי הוא הושבע כחבר כנסת, והשבוע פתח במערכה נוספת מול מערכת המשפט. הפעם בתחום הכפייה החילונית. בהצעת חוק חדשה הוא מבקש לתקן את "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים". סמוטריץ' מבקש לקבוע כי כל עוד לא מדובר במוסד ממלכתי, או בשירות ציבורי חיוני שאין לו חלופה, ניתן יהיה למנוע מאדם שירות כדי שלא תהיה פגיעה באמונתו הדתית של בעל העסק. או בשל רצונו של זה "שלא לפגוע באמונתו הדתית של חלק מן הציבור המבקש ליהנות מהספקת מוצר או שירות ציבורי".

קשה להפריז במשמעויות הצעת החוק של סמוטריץ'. נזכיר למשל את התיק שנחתם בשנה שעברה בבית המשפט המחוזי בירושלים, שאשרר את פסיקתו של בית משפט השלום בעיר. האחרון פסק פיצוי של 60 אלף שקלים לזוג לסביות שאולם האירועים של מושב יד השמונה סירב לערוך להן מסיבת נישואין. אנשי המושב השיתופי, שנוסד בראשית שנות השבעים על ידי פינים אוהדי ישראל, הסבירו בבית המשפט כי מסיבת נישואין שכזו נחשבת לתועבה בהשקפת העולם הנוצרית אוונגליסטית של חברי המושב. אך בתי המשפט קבעו כי אנשי המושב היו חייבים לקיים את האירוע למרות אמונתם הדתית. 

תביעה ייצוגית בהיקף של למעלה מ‑100 מיליון שקלים שמנהלים ארגוני נשים נגד רדיו 'קול ברמה' מבוססת גם היא על אותו החוק. התחנה החרדית למודת קרבות אל מול הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה בשל סירובה להשמיע נשים בשידוריה, והיא ספגה בשל כך לא מעט קנסות. אך התביעה שהוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים תמוטט אותה אם תתקבל בסופו של דבר. אפשר כמובן להתקומם מול המדיניות של התחנה החרדית. אך חשוב להבין כי כל עיקרון ההפרדה בין המינים של העולם היהודי (והעולם הדתי והמסורתי בכלל) חשוף היום להתקפה משפטית בחסותו של החוק.

סערה במכון להסרת שערות

ובמעבר חד ממשכן הכנסת אל מכון הסרת שיער בלייזר, אך עדיין באותו הנושא: חוק איסור הפליה במוצרים ובשירותים. לבית המשפט הוגשה תביעה של אדם נגד מכון כזה בטענה כי שם סירבו לטפל בו כאשר גילו שהוא חולה איידס. האיש הגיע למרפאה והתבקש למלא שאלון מקדים, כדי לבדוק את התאמתו לטיפול המוצע. הוא מילא את השאלון ולא סימן במקום המיועד את עובדת מחלתו על אף סעיף מפורש שעסק בה. הוא הקליט עובדת מקצועית במקום שראיינה אותו כשהיא קובעת שהוא כשיר לטיפול, וביקש לקבל חוות דעת מעובדות נוספת. ורק אחרי שגם השנייה הוקלטה, הוא חשף את היותו חולה HIV. אז נקרא למקום הרופא האחראי והסביר לו שלא יוכל לקבל את הטיפול ללא היערכות מוקדמת של המקום, ומבלי שיביא קודם אישור רפואי כי הוא כשיר לעבור את הטיפול. האיש לא פנה אל הרופא המטפל כדי לקבל את האישור המבוקש, אלא דווקא לבית המשפט כדי לקבל פיצויים. אלא שבפסק הדין קבעה השופטת כי התנהלותו של האיש מעוררת חשד כי מלכתחילה לא הגיע כדי לקבל טיפול אלא פיצוי. בין השאר נסמכה השופטת על העובדה שבין הריאיון במכון ובין הגשת התביעה בבית המשפט עברו רק ארבעה שבועות, מתוכן שבועיים פגרה של המערכת המשפטית. היא חייבה את התובע בשכר טרחה ובהוצאות משפט של 15 אלף שקלים.