ביממה האחרונה נודע על החלטה שהתקבלה בחיל השריון בצה''ל ולפיה חיילות לא תהיינה טנקיסטיות. זאת בתום ניסוי מקיף שבוצע והכריע כי מבנה גופן של נשים אינו מתאים לפעילות הנדרשת מטנקיסט.
בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס אל"מ במיל רז שגיא, מחבר הספר 'נלחמות בצה"ל' ומי שחקר במשך שנים ארוכות את השלכות שילובן של נשים במערך הלחימה המבצעי, להחלטה שלדבריו כלל אינה חדשה אלא זהה כמעט לחלוטין להחלטה שהתקבלה כבר לפני כמה שנים.
לטעמו של אל"מ שגיא עצם הצורך לצאת ולקיים ניסוי נוסף ולהגיע שוב לאותן המסקנות והתובנות נובע מהלחץ הפמיניסטי האדיר המופעל על הצבא לשנות את סדרי העדיפויות שבו ולהכפיף את הצורך המבצעי לדרישה השוויונית, "זה בא לידי ביטוי בפגיעה בלוחמות שלא מסיימות את המסלול, ומי שמסיימות מסיימות נכות", הוא קובע נחרצות.
לדבריו "הדבר נבדק ב-2001 על ידי קצין שריון ראשי באותם ימים, אביגדור קליין, שעשה עבודה מקיפה וכבר אז סיכם שנשים לא יכולות להיות טנקיסטיות. הסיבות לכך הן אותן סיבות שמוזכרות כעת - טנק נבנה למבנה גוף גברי, בין אם אוהבים זאת ובין אם לא. צריך להיות גבוה יותר כדי להיות נהג או חזק יותר כדי להרים פגזים, בעיקר כשמדובר בסדרות של פגזים וכשצריך לפגוע".
"אבל כל זה בשוליים", אומר שגיא. "צוות טנק הוא יחידה לכידה, וחיבור של נשים וגברים תחת אש מעולם לא נבדק. לא הייתי לוקח את הסיכון ועושה ניסוי בצה"ל. צוות טנק הוא צוות גברי וזה צריך להישאר כך, הן מבחינה פיזיולוגית והן מבחינת הלכידות".
שגיא מדגיש בדבריו כי מסקנותיו של קליין לא הסתכמו בהמלצה בלבד, אלא התקבלה החלטה שאושרה על ידי מפקד זרוע היבשה באותם ימים, וכך פורסם כבר אז. עוד הוא מעיר כי היה ניסיון לשלב נשים כמכונאיות טנקים והסמיכו שש חיילות לתפקיד זה, אך שחררו אותן בקול ענות חלושה אחרי כמה חודשים כי המשימות הפיזיולוגיות אינן תואמות את יכולותיהן.
למרות ההחלטה שהתקבלה בראשית שנות האלפיים הלחץ לשילוב בנות במערכי הלחימה גבר ושוב בוצע ניסוי ב-2009 ושוב הגיעו לאותן מסקנות, והנה שוב, גם השנה אנו מדווחים על ניסוי דומה ומסקנות דומות. "למרות שלא השתנה משקל הפגזים, לא השתנה הטנק, לא האויב, לא שדה הקרב ולא הנשים. מה שהשתנה זה רק הלחץ הבלתי פוסק של ארגוני נשים לשלב נשים.
"לא ברור איזו תפיסה פמיניסטית זו שרואה את צה"ל כגוף לקידום השוויון ולא כגוף מבצעי שהוא היחיד העומד בינינו למבקשי רעתנו. במסגרת האג'נדה הזו נפגעות בעיקר הטובות בנשים שמתנדבות ומאמינות לשקר הזה ששילוב נשים טוב לביטחון מדינת ישראל", מחדד אל"מ שגיא.
בדבריו מעיר ומעריך שגיא כי "זו לא הפעם האחרונה שנדבר על נשים טנקיסטיות. בעוד 3-5 שנים תהיה שוב בדיקה שגם אותה ייאלצו את צה"ל לבצע. אולי הן מחכות שאולי מישהו ישכח ויחתום על החלטה מטופשת של שילוב נשים כלוחמות בשריון".
בהמשך הדברים נשאל שגיא מדוע לא ידוע ולא מפורסם על מקרים בהם חיילות תובעות את צה"ל על פגיעה גופנית בהן לאחר ששולבו בתפקידי לחימה, בעיקר לאחר שמחקרים בעולם הראו שהדבר צפוי לפגוע בהן באורח קשה.
שגיא משיב ואומר כי "משנת 2007 אני כותב מדי חצי שנה מכתב לצה"ל ובו אני מבקש נתונים על חומרת וכמות הפגיעות אצל לוחמות בצבא. הם מתעלמים או לעיתים נדירות משיבים תשובה לאקונית. עקפתי את צה"ל ופניתי למשרד הביטחון והתברר שנשים תובעות את הצבא פי 13 יותר מגברים, למרות שהן לא בשריון לא בצנחנים ולא בהנדסה ויש מעט מאוד טייסות".
שגיא משוכנע שהתביעות הללו לא מגיעות לתקשורת ולכותרות במגמה מכוונת, למרות שיש להכפיל את יחס התביעות בין הבנים לבנות מאחר ומספר הבנות הלוחמות הוא שלושה אחוז ממספר הבנים.
"אחוז הבנות עולה כי המוטיבציה גבוהה. בנות ישראל הן ציוניות ומוכנות לעשות הכי הרבה, אבל הבעיה היא שמרמים אותם והגוף בוגד בהן תוך כדי המסלולים הללו שלא הותאמו ליכולות שלהן ואם הותאמו אז נפגעה המבצעיות".
שגיא סבור כי מאחורי הדרישה לשילוב הבנות במערך הלוחם עומדת שאיפה זרה לחלוטין והיא השאיפה להשפעה בשדה המדיני. "הן רוצות שמתפקידים קרביים יהיו אלופות ורמטכ"ליות כדי להשפיע בעתיד על השדה המדיני ואז להביא שלום בעולם".
מהשיחה עם שגיא עולות שתי תהיות מרכזיות – האחת היא כיצד קורה שקצינים עזי רוח ובעלי אומץ לב ויכולות הקרבה חוששים לעמוד מול לחציהם של גופים פמיניסטיים ולהציב בפניהם את העמדה האחרת, והתהייה השנייה היא כיצד זה טרם קם גוף פמיניסטי שבשם הפמיניזם יתבע שלא לאפשר את שילוב הבנות במערך הלוחם, על מנת שלא לגרום להן פגיעות גופניות ארוכות טווח.