בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של הרבנים שנפגעו ממיצג שהועלה בשנת 2010 במכללת שנקר וסכום הפיצוי שיקבלו יעלה מ-180 שקלים ל-5000 שקלים כל אחד.
בשיחה עם ערוץ 7 מספר בא כוחם של הרבנים, עורך הדין אבי הר זהב, על ההחלטה ומזכיר את תמצית האירוע שהחל בתערוכת סיום של סטודנטים במכללת שנקר ובמסגרתה הועלה מיצג המתאר את מה ש"עלול לקרות כאן בעוד עשר שנים", לטעמו של הסטונדט המציג.
חלק מהמיצג הראה לוח מודעות ובו מספר כרזות בהם נראים שמותיהם של רבנים שלכאורה חותמים על קריאה למעשי אלימות עד כדי רצח כלפי פלשתינים וכופרים. עוד נזכיר כי בתערוכה הוצג הימין הישראלי כקורא למלחמת אחים, כמשתלט על ערי ישראל, כמבצע פיגועי תופת ובהם עשרות הרוגים, וככזה שראשיו ורבניו קוראים למאבק אלים נגד כל מה שהוא אינו הוא.
עורך הדין הר זהב הגיש תביעה לבית המשפט בשמם של 12 מכארבעים הרבנים, כולם מרבני יו"ש, ששמותיהם הופיעו בכרוז. בית המשפט הורה לסטודנט לשנות את השמות וזה שינה רק את שמותיהם הפרטיים והותיר את שמות המשפחה. גם בכך לא הסתפק בית המשפט וקבע כי הרבנים מוכרים יותר בשמות המשפחה שלהם ופחות בשמותיהם הפרטיים ולכן אין בהחלפת השם הפרטי כדי להסיר את הכתם המוטח בהם בכרזות הללו.
בהמשך ביצע הסטודנט, יוסי אבן קמה שמו, שינוי נוסף ושינה גם את שמות המשפחה, אך גם כאן כשל ובחר, ככל הנראה מבלי משים, בשמות רבנים אחרים.
בית משפט השלום שלא קיבל את ההסברים של המכללה והסטודנט הורה לפצות את כל אחד מהרבנים הנפגעים שתבעו בסכום של 180 שקלים, אך "סברנו שזה לעג לרש", מספר הר זהב שהגיש ערעור לבית המשפט המחוזי על קלות העונש. בשנקר בחרו שלא לערער מצידם והוחלט בהסכמה על פיצוי של כ-5000 שקלים לכל תובע.
הר זהב מעיר כי במהלך דיוני בית המשפט לא הצליחו המכללה והסטודנט להסביר כיצד זה קורה שדווקא שמותיהם של רבנים מרבני בנימין הם שנבחרו להתנוסס על הכרזה. כמו כן לא הצליחו להסביר מדוע בכרזה אחרת שבה נכתב כי עיריית תל אביב מתאבלת על נפילת בניה בהפגנת הימין מופיעים כהרוגים קצינים בדרגות שונות, אך כאלה ששמותיהם בדויים, בעוד כשהיה מדובר בכרזת הרבנים לא מצא הסטודנט לנכון לבדות שמות שאינם במציאות. הסטודנט טען שלא הכיר רבנים ולכן בחר את השמות הללו, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט.
עוד מספר הר זהב כי במהלך הדיונים נטען על ידי המכללה והסטודנט כי תביעתו אינה אלא פגיעה בחופש הביטוי, אך במענה השיב הוא כי אינו מייצג התנגדות לעצם הכרזה או תוכנה, אלא לשרבוב השמות. "חופש הביטוי לא היה נפגע אם אלו היו שמות בדויים", כלשונו.