בהרצאה מיוחדת שנשא בשמורת 'עוז וגאו"ן' שמעל גוש עציון, הציג עורך הדין אליקים העצני, ממקימי גוש אמונים, את תרומתו המכרעת והקריטית של הרב משה לוינגר לחידוש ההתיישבות ביו"ש, בהיבט ההיסטורי-חברתי הכולל, במרוצת עשרות השנים האחרונות.

בראשית דבריו הביע עו"ד העצני תמיהה על המציאות בה כחמישים שנה לאחר ראשית ההתיישבות עדיין התקשורת הישראלית רואה בהתיישבות היהודית ביהודה ושומרון תופעה שיש לבלום אותה.

לטעמו אל מול מציאות הסברתית ותקשורתית כזו היה נצרך דווקא אדם כדוגמת הרב לוינגר, על אף ובזכות המחוספסות שבו, על מנת לחולל את השינוי הדרמטי במפת ההתיישבות היהודית ביו"ש.

העצני מתאר את המציאות בה החלה כפירה ישראלית פנימית של דור הפלמ"ח בחובת ההתיישבות עד כדי הצבת מירכאות סביב המילה התיישבות, מציאות בה העולם כבר אינו מקבל שרטוט גבולות חדשים לאחר עיצובן של אירופה וארה"ב, מציאות בה רעיון הלאומיות ההולך ונמוג בעולם כולו.

במציאות זו של טשטוש הלאומיות בעולם הופיע עם ישראל באמירה נחרצת ולפיה הוא נותר בייחודו ללא טשטוש וללא עירפול. האמירה האחרת הזו, קובע העצני, מובילה את העם היהודי לעימות עם העולם ועם אותם גורמים בתוכו התובעים להיות עם ככל העמים. מתח זה שבין הגישות הגיע לשיא לאחר מלחמת ששת הימים.

"מה עושים כשזו המציאות בעולם, וכשההשגחה העליונה, או הגורל, שולחת לנו מתנה שייחלנו לה כל כך הרבה שנים? את כל המקומות שבהם התרחשה הסאגה התנ"כית?", שואל העצני ועובר לספר על ימי המפגש שלו עם הרב לוינגר ועל הסיבה שבשלה דווקא הוא זכה להיקרא 'אבי ההתיישבות':

המציאות שבה החל הרב לוינגר לפעול הייתה מציאות בה 'הכול אסור', לא רק בחברון אלא גם בכפר עציון כאשר הממשלה ובה אנשי המפד"ל התנגדו לחזרה אל הכפר. במציאות שכזו מתחילה התארגנות אזרחית הפועלת מתוך אמת פנימית, מתוך מצפון טהור ונכונות לשלם מחיר למען האמת הזו. התפיסה העקרונית המובילה את הפעילים היא ההבנה שחוק המונע מעם ישראל להתחבר לציון הוא חוק בלתי חוקי ויש להיאבק בו. כך החלה ההיערכות לעלייה בלתי חוקית לכפר עציון.

גישה זו, מסביר העצני, הביאה את הרב לוינגר לפעילותו, לא מתוך גישה אנרכיסטית אלא מתוך לויאליות וכבוד לממלכה ונציגיה. מתוך גישה זו פעל כאשר אינו נכון להתפשר על קדושת ארץ ישראל ועל הכבוד היהודי, בעוד על כבודו שלו ויתר ומחל לחלוטין.

"במקרים של פגיעה בארץ ישראל ובכבוד עם ישראל היה יוצא ממנו אדם אחר, אדם שמסוגל להוציא שאגה שמרעידה קירות. כך היה בוויכוחים בינינו וכך גם בדיבור מול בעלי השררה. אדם שקט ומנומס התגלה לפתע כאדם אחר. לי הוא מזכיר נביא קדמון, שכאשר מדובר בנושא שליחותו הוא עומד מול המלך והממסד כצוק איתן ומדבר בשם כוח גדול ממנו. ופחדו ממנו. לא היה בזה משחק כפי שהיום מלמדים אנשי היחצ"נות את הפוליטיקאים. זה היה בו פנימה".

מכאן עבר העצני לספר על ימי ראשית ההתיישבות בגוש עציון ובחברון, שלטעמו אם היו הדברים תלויים בממשלות ישראל הייתה נשארת 'יודנריין' כפי שהייתה מאז פרעות תרפ"ט, אז חוסלה הקהילה היהודית בטבח שוד וביזה של ערביי העיר.

"טראומת הטבח ההוא הייתה כזו שאיש מהמשפחות המפוארות שהיו בחברון לא חזר אליה. היה צורך להקים הכול מחדש", הוא אומר ומתאר כיצד בימים בהם האחראי על האזור, משה דיין, היה בטיפול רפואי לאחר שכמעט ונקבר בחפירות ארכיאולוגיות פרטיות שביצע, נודע על כניסתם בחג הפסח של יהודים להתיישבות בחברון. "המעשה הזה היה בלתי חוקי והוביל אותו הרב לוינגר. הממשלה הועמדה בפני עובדות".

העצני מדגיש כי לנוכח הלחצים הבינלאומיים שבפניהם התכופפה ממשלת ישראל של אותם ימים לא היה מתקדם דבר בהתיישבות אילולי התעורר הלחץ הפנימי בהובלתו של הרב לוינגר. "ללא ההתעוררות מלמטה לא היה קורה דבר. ההזדמנות ההיסטורית של חזרת עם ישראל לגרעין וללב הייתה מוחמצת, וההזדמנות הבאה הייתה מגיעה בעוד אלפיים שנה. זה היה עובר וחולף. הלחץ מלמטה מצא אצל כל אחד הד, ובסדק הזה נכנס הרב לוינגר".

בהמשך דבריו מתאר העצני את המאבק לחזרה אל בית העלמין היהודי העתיק שבעיר, בית העלמין שלימים בו נטמן הרב לוינגר. בשעתו דחה הרב את כוונת הממשלה להקים בית קברות חדש ליהודי העיר והודיע כי בית העלמין היחיד שישמש את יהודי העיר הוא בית העלמין שמוכר גם בפי הערבים כבית העלמין היהודי. העצני מתאר את המאבק על שחרורה של מערת המכפלה והחזרת הנוכחות היהודית בה, שלא כתיירים כפי שתכנן משה דיין.

"הרב לוינגר אמר 'לא יקום ולא יהיה'. אז מה עושים? מקיימים ברית מילה במקום", מספר העצני ומתאר גם חתונות שבהן הסתננו החתן והכלה אל המערה עד לרגע שבו התמקמו באחד האולמות שבמערה, פשטו את המעילים והתגלו במחלצותיהם. כשהגיע המושל הצבאי תבעו ממנו שלא להפריע לטקס.

ברוח זו הגיעו למערה נשים לאמירת תהילים, בחורי ישיבה הגיעו להתפלל בגלים חוזרים, והכול במעין מלחמת התשה מול כוחות הצבא, בניצוחו ובהנהגתו של הרב לוינגר ש"הוביל את המרי האזרחי הזה, עד שהגענו למעמד כמעט שווה במערה, מעמד שמאפשר חיים בכבוד".

על התינוק הראשון שנימול במערת המכפלה ולאחר חודשים אחדים נפטר, בנו של הצייר ברוך נחשון ורעייתו שרה, מספר העצני כיצד גונבה השמועה לאנשי הממשל הצבאי על כוונת הרב לוינגר לקבור אותו בבית העלמין העתיק, וגם בכך לקבוע עובדות בשטח. הגיעו אנשי הממשל לרבני קרית ארבע וטענו בפניהם שידוע כי אין מוציאים מת מירושלים לקבורה במקום אחר. בכך חשבו למנוע את תכניתו של הרב לוינגר, אך גמרות נפתחו ונלמדו יחד, ובהן נכתב שאכן אין מוציאים מירושלים אלא לחברון בלבד, ואכן כך היה.

"הצבא ניסה לבלום את הגעת הרכב ובו התינוק כשהציב משאית לאורכה של הדרך. הרב לוינגר הורה להוציא את גופת התינוק אל רחובה של חברון יחד עם אביו ואמו, וכך לאחר יום שלם בו הייתה הדרך חסומה וערביי חברון מתקשים להאמין שיהודים מונעים קבורת תינוק יהודי בבית עלמין יהודי, התירה הממשלה את הקבורה בבית העלמין העתיק של חברון. "היהודים קוברים היום ונוכחים היום בבית העלמין מכוח אותה הפרת חוק אזרחית של הרב לוינגר. מכוחה הגיעה נוכחות הנשיא ומשמר הכבוד אל בית העלמין הזה. זה בא מלמטה, ממעמקי ההיסטוריה וממעמקי הלבות של העם הפשוט, בהובלת האסכולה של הרב קוק ובראשות הרב לוינגר".

כך, ממשיך ומספר העצני, היה גם בהסתננות אל בית הדסה, שאלמלא הכניסה אליו גורלה של חברון עלול היה להיות כשאר הערים ביהודה ושומרון שבהן אין כניסה ליהודים. לאור סירובה של הממשלה להשיב לחברון את הנוכחות היהודית נותרה האפשרות להיות שומרי חוק ולהותיר את חברון ריקה מיהודים, או לפעול.

בניצוחו של הרב לוינגר וביישומה של רעייתו, הרבנית מרים, בחרו נשות קריית ארבע באפשרות השנייה. וכך, אל הבית שננטש עשרות שנים קודם לכן והיה זרוע עזובה ועכברושים, נכנסו הנשים וילדיהן, ובמשך שנה חיו בו בתוך מצור צבאי שהכנסת אוכל לבניין התאפשרה רק בזכות הטענה המנצחת 'לארמיה השלישית אפשרתם להכניס אוכל, איך תוכלו למנוע הכנסת מזון לנשים שבבית הדסה...?'.

הכניסה הרשמית לבית הדסה התאפשרה בהוראת בגין לאחר רצח ששת הבחורים שהיו שותפים לאירוע קבלת שבת שהתקיים בכניסה למבנה הנצור.

עוד מוסיף העצני ומספר על המהלכים שהובילו לבנייתו מחדש, תוך מאבקים פוליטיים ומעשיים, של בית הכנסת 'אברהם אבינו' שבעיר.

"אלו דברים שאף דור לא חלם לזכות להם, אבל הם לא היו קורים אלמלא הייתה עולה הקריאה מלמטה, ומי שהוביל זאת היה הרב לוינגר ועוד לא דיברנו על שביתתו חודשים מול מחנה דהיישה. הוא הקים את תנועת נחלה והוא שעמד מאחורי ההפגנה הגדולה לפני הבחירות האחרונות, ההפגנה שסובבה את כל מצב הרוח הלאומי ומנעה את האסון של עליית השמאל לשלטון. גם בימיו האחרונים הוא השפיע והנהיג".

הרצאתו של עורך הדין העצני התקיימה לזכרו של הרב לוינגר זצ"ל במסגרת מהפעילות הרציפה שמקיימת תנועת 'נשים בירוק' בשמורת 'עוז וגאו"ן', השמורה ששוקמה והכשרה כאתר קיימפינג לזכר שלושת הנערים שבימים אלה מצוין מלאת שנה לחטיפתם בידי חוליית מחבלים עשרות מטרים מהשמורה.