כבר בשלב מוקדם למדי אפשר להבחין באחד הסימנים הראשונים המבשרים על צניעות, כאשר תינוקת בת שישה חודשים מתחילה להסתיר את עצמה מפני אנשים שאינה מכירה או שאינה רואה תכופות.
כשתינוקת בגיל הזה נמצאת בזרועותייך, ומתקרב אליכן אדם זר או מישהו שילדתך לא ראתה זמן מה, היא תפנה את פניה הצִדה ותטמין את ראשה בצווארך, משל הדבר יגרום לכך שהאדם הזה ייעלם.
בגיל שנתיים מחאה זו נגד האדם הזר הופכת לביישנות. ילדתך לא תענה כאשר זר ישאל אותה אפילו שאלה פשוטה כמו "מה שמך?" או "בת כמה את?". היא תסיט את עיניה הצדה ואף עלולה להסתתר מאחורי חצאיתך. בדומה לכך יש ילדים בגיל הגן שמסרבים לדבר עם הגננת או עם מבוגרים אחראים אחרים.
בשל השפעתה הרבה של התרבות המודרנית, אנו נוטים לחשוב שחברתיות ופתיחות הן תכונות שיש להעריך, לעודד ואפילו ללמד את הילדים. מאחר שהפכנו זאת לנורמה, אנו חושבים שזה דבר נורמלי ואילו ילד שמגלה ביישנות הוא סיבה לדאגה.
אולם ביישנות והיסוס להתחבר באינטראקציה חברתית למי שאינם מוכרים לנו הם דברים נורמליים. במדרש תהלים כתוב: "שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים... ביישנים מנין? דכתיב 'ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו', מכאן אמרו: כל מי שאין לו בושת פנים, ברי לנו שלא עמדו אבותיו על הר סיני".
התנהגות ביישנית מוּנעת על ידי היקשרות בטוחה של הילד אל ההורים ואל מבוגרים אחרים שההורים מוסרים אותו לטיפולם. לפיכך הילדים יגיבו בביישנות למי שהם אינם מקושרים אליו, אולם אותם ילדים עצמם לא יהיו ביישניים עם מי שהם מקושרים אליו באורח יציב.
דינמיקה זו משרתת הן את הסמכות של המבוגרים האחראים לילד, והן את התפתחותן של תכונות אופי בריאות אצל הילד עצמו. כמו כן, כפונקציה של ההיקשרות, הילדה תרצה להיות כמו המבוגרים שהיא מקושרת אליהם בחוזקה, כולל הדרך שבה היא מתלבשת, מדברת ומתנהגת.
גם דינמיקות אחרות נכנסות כאן לפעולה. ככל שהילדה מפתחת יותר ויותר בגרות כך היא מתחילה להכיר את הרעיונות, הטעמים, ההעדפות והסגנון שלה-עצמה. היא מתנסה ברצון להיות אישיות משל עצמה, ולצאת אל העולם ולגלות את הביטוי העצמי שלה. היא מפתחת דרך חשיבה של "זה וגם זה", המאפשרת לה לשקול צדדים שונים של מצב או נושא. ייתכן שהיא תחווה מעין דיסוננס פנימי של רצון להתלבש בדרך שמבטאת את הסגנון העצמי שלה, ובאותה עת תרצה להימנע מלהציג עצמה בדרכים חצופות או מופרזות, לרבות בדיבור ובדרכי התנהגות לא צנועות.
ייתכן שהיא תרצה להיות כמו אחרים בקהילתה ולהיות מקובלת, אבל בה בעת גם להיות יחידה במינה. החלטותיה יכולות להיות מושפעות מאלמנטים שונים ורבים, ואף ייתכן שתשנה את דעתה פעמים אחדות. זה מה שאפיין את מסקנותיה של מאיה בשאלה כיצד להתלבש, שעה שהאלמנטים האלה מתערבבים יחדיו במוחה.
כאשר הורים ומורים מדברים עם הילדים על נושא הצניעות, הדרך הטובה ביותר לגשת לכך היא ליצור תחילה את ההֶקשר שבו אפשר לפתח דיאלוג, כלומר ליצור עם הילד יחסים בטוחים ומעוררי אמון. בהקשר הזה תוכלו לבדוק עם הילד או הילדה את האלמנטים הממתנים, כך שהם יוכלו לגלות את הכוונות, המחשבות והרגשות שלהם ביחס לאופן לבוש ודרכי התנהגות אחרות, ולנוע לעבר נטילת אחריות מורחבת.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן