היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין
היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטייןצילום: פלאש 90

חלק מדבריו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, בכנס הרצליה השבוע היו פשוט דמגוגיה.

הוא תיאר את דמוקרטיה כ"עריצות הרוב", כאילו על קביעה כזאת הוא נקרא להגן.

אך איש אינו חולק על כך שמשטר חופשי כרוך לא רק בבחירות דמוקרטיות, אלא גם בהגנה על זכויות יסוד שאף רשות אינה רשאית להפר אותן. היום, עשור לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, אנו זוכרים כי מערכת המשפט לא תמיד מילאה את חובתה בתחום זה.

וינשטיין טען כי מערכת המשפט והייעוץ המשפטי אינם קובעים מדיניות וסימן את מי שחולק על עמדתו כבעל דעות "פשטניות ובלתי מבוססות". רשימת המחזיקים בדעה שהממסד המשפטי ניכס לעצמו סמכויות לא לו בקביעת המדיניות הציבורית כוללת את פרופ' רות גביזון, פרופ' מנחם מאוטנר, פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' אברהם דיסקין, עמיתי בפורום קהלת.

פרופ' יואב דותן פרסם לאחרונה ספר שמתאר כיצד מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה פועלת כרשות מבצעת-זוטא של בית המשפט העליון ואוכפת את עמדות הממסד המשפטי, "פרקליטי שלטון החוק", על הממשלה. האם וינשטיין קרא את הספר? מלומדים אלו מעלים סוגיות ציבוריות כבדות משקל, ואדם רציני אינו יכול לבטל את דעותיהם בחצי משפט. אם הוא עושה כן, סימן שאינו רציני.

המשפטים המרכזיים בדבריו של ויינשטיין היו:

"בעיני (גורמים מסוימים) חל טשטוש סמכויות בין הרשויות, ויש למצוא נוסחה חדשה לאיזון ביניהן. אני חולק לחלוטין על דברים אלה".

"דברים אלה" הם עמדת שרת המשפטים איילת שקד.

יהודה וינשטיין הוא עובד מדינה. עובדי מדינה עובדים אצל נבחרי הציבור. במשרד המשפטים שכחו את זה מזמן, אבל זה לא הפסיק להיות נכון.

ודוק: האחריות של עובד מדינה היא לומר את האמת כפי שהוא מבין אותה, בלי מורא. לומר, או לכתוב - אך באופן חסוי, ישירות לנבחר הציבור. אסור לו לחלוק בפומבי על בעל הסמכות המופקד עליו. ולאחר שהביע את עמדתו הנחרצת בחדרי חדרים, אם לא הצליח לשכנע את נבחרי הציבור, עליו לבצע את מדיניותם או להניח את המפתחות וללכת. מי שאינו פועל כך מפר את החובה שחלה עליו כעובד ציבור ויש לסיים את תפקידו לאלתר.

ד"ר יצחק קליין הוא ראש המחלקה למחקרי מדיניות בפורום קהלת