שיעור בענווה. 'והנה הבית מואר'
שיעור בענווה. 'והנה הבית מואר'צבי זלבסקי

 'והנה הבית מואר'

 צבי זלבסקי

בין בעלי המקצוע שנמצאים היום בסכנת הכחדה, כמו עגלונים, שענים, יצרני מכונות כתיבה ועוד, נמצאים גם המלחינים, שלא לדבר על התמלילנים.

בשם הביטוי האישי, המימוש העצמי או סתם בלי סיבה מוצהרת, אנו מוקפים היום ביוצרים שעושים בעצמם את כל העבודה. כותבים בעצמם, מלחינים בעצמם, שרים בעצמם ולפעמים גם מנגנים בעצמם. זמר ששר יפה אינו יכול להשאיר את כתיבת הלחן לאנשים אחרים, גם אם הם מתמחים בהלחנה והוא לא. בעידן כזה, טוב שיש בינינו גם מוזיקאים מהדור הקודם. צבי זלבסקי הוא אחד מהם.

זלבסקי, מוזיקאי ותיק בעל רפרטואר עשיר, הוא בדיוק ההפך מהאופנה הרווחת של הכותבים והמלחינים לעצמם: הכישרון שלו מתבטא הן בכתיבה, הן בהלחנה והן בביצוע, כפי שאפשר לשמוע בתשעת אלבומיו הקודמים, אך בכל זאת באלבום הנוכחי הוא בחר להתמקד בתווים. רק שני שירים הם פרי עטו, וגם מקולו אפשר ליהנות בשני שירים בלבד. את הביצוע של יתר השירים הוא השאיר לאחרים, ביניהם בנו נתנאל ובתו הדסה (כאן המקום לציין: שתי רצועות כוללות שירת אישה, כקול שני בלבד) והאורחים הנכבדים אילן דמרי ויצחק מאיר. בגיל שישים, עם שלושים שנות יצירה ועשרה אלבומים, זלבסקי נעשה רק יותר ויותר ענו ונחבא אל הכלים. כלי הנגינה, כמובן.

חוץ משיעור בענווה, 'והנה הבית מואר' הוא גם יצירה מוזיקלית נפלאה. לחנים יפים, מקוריים, חלקם מאתגרים. מ"מאת השם", למשל, שיר משובח בכיכובו של אילן דמרי, עבדכם נהנה אף על פי שהוא עדיין אינו מצליח לזמזם את השיר בעצמו. המילים נאות ומקוריות לא פחות: את חלקן כאמור כתב זלבסקי בעצמו, כולל שיר זיכרון לבניה שראל הי"ד שנהרג ב'צוק איתן'. את שאר השירים שאינם מהמקורות כתבו ש"י עגנון, אמיר גלבוע, זלדה ויונדב קפלון יבדל"א. כמנהגו באלבומים הקודמים, זלבסקי ממשיך להשקיע בשירי משוררים ועושה זאת בהצלחה. אולי אילו גלבוע וזלדה היו כותבים היום, זה היה לאלבומים של זלבסקי.