דומינו ההרס בישובי יהודה ושומרון נמשך ועל פי החלטת בג"ץ על המדינה להשיב בתוך תשעים יום באשר למעמדם החוקי של 17 מבנים בדרך האבות שבין חברון לקריית ארבע.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יו"ר ארגון 'בצלמו', יהודה פואה, הקובע כי מאחורי דרישתו של בג"ץ עומדת גזענות פשוטה כלפי יהודים.
בראשית הדברים מציין פואה כי אמנם אין עדיין החלטה להריסת המבנים אלא רק הוראה למדינה להגיב בתוך שלושה חודשים לעתירת 'שלום עכשיו', אבל לפי פסיקת העבר בעפרה, עמונה, גבעת האולפנה ומקומות נוספים ביהודה ושומרון מתברר ש"זו גזענות", כלשונו.
את דבריו מסביר פואה כשהוא מציין כי בהכרעתו בג"ץ אינו בוחן את העובדות המשפטיות והנתונים המלמדים למי שייכת הקרקע "אלא על כך שאלו יהודים או ערבים". עוד מוסיף פואה ומבהיר כי כאשר מדברים על קרקע פרטית נראה לכאורה שהטענה ברורה וניצחת ולא ניתן להתמודד איתה, אך בחינה של הפסיקה עצמה מגלה כי בג"ץ עצמו קובע שהוא אינו יודע אם הקרקע שייכת ליהודים או לערבים, ועם זאת הוא מורה לבצע הרס של המבנים.
פואה קובע כי אמנם אין תפקידו של בג"ץ לבחון נתונים ועובדות אלא להציג עמדה מהותית מוסרית, אך עם זאת "כאשר מישהו מגיע לעשות צדק צריך לברר את הנתונים. לא ניתן לדרוש הרס בית של מישהו בלי לברר את בעלות הקרקע. שיבדוק בית המשפט למי הקרקע ולא יקבע באופן שרירותי שזו קרקע פלשתינאית".
עוד מזכיר בדבריו פואה כי תקדימים של בית המשפט מלמדים כי במקרים אחרים, כאשר לא היה מדובר ביהודים מול פלשתינים, בית המשפט ידע לדרוש ולבצע בירור מעמיק אודות בעלות הקרקע. אחת הדוגמאות היא עתירתו של משה זר נגד בניית הישוב ברקן על קרקע שלו. במקרה זה בא בית משפט ואמר שלא ניתן לבצע הרס שכן המקום הוא מרכז חייהם של משפחות ולכן יש להסתפק בפיצוי לזר ולא לבצע הרס.
"שרשרת פסיקות של מגרון, גבעת האולפנה, עפרה וכנראה גם בבית אל מלמדת שהם טוענים 'קרקע פרטית' בלי לדעת של מי היא. לא ניתן להרוס כשמדובר בתום לב. במקרים כאלה מפצים", אומר פואה וקובע כי מדובר בנורמה משפטית החלה בארץ כולה. "בכל הארץ זה החוק. אני מתגורר בבניין בעפולה שגלש שלושה מטרים מתחומו ואיש אינו חושב להרוס כי יודעים שהוא נבנה בתום לב ולכן לכל היותר מפצים, אבל ישובים שלמים נמחקים בהוראת בג"ץ. אין למהלך כזה אח ורע. זו רדיפת מתיישבים באופן דרקוני".
פואה מוסיף ומעיר כי בהכרעתו לא מוצא בג"ץ לנכון לקבל ולשמוע את עמדת המתיישבים עצמם, אלא לכל היותר לשמוע נציגות כוללת של כולם, בניגוד למקרים שהתושבים הם ערבים. "המתיישבים אפילו לא צד בעתירה. לא בדקו מי גר שם ומה יש לו לומר", הוא אומר ומציג השוואה מפסק הדין בסוגיית הרס ביתו של המחבל המתנקש ביהודה גליק, שם היה דיון על כל אחד ואחד מבאי ביתו של המתנקש ונבחן מה מעשיו, עד כמה הוא מתגורר במבנה, האם תומך בירי וכו'. "שם בודקים כל אחד, אבל במקרה של המתיישבים לא מסתכלים מי הם, כאילו הם לא קשורים ואין להם זכויות אדם. בג"ץ רודף חלשים, מתעמר בהם ולא שומע את קולם. בעפרה כל הטענות נשמעו ביחד ולא כל דייר ודייר בפני עצמו, ובית המשפט דחה את הכול ביחד. זו אפליה גזענית והצחנה עולה מעלה מעלה. מצער שהאמירות הללו לא נשמעות מאף אחד כי כולם חוששים מבג"ץ השולט בכל, מה הוא יעשה לנו ואיך יפגע בנו, אבל מי שיקרא את הפסקים יראה את הדברים שחור על גבי לבן".