עתירת מראה לזו של 'הבית הפתוח'. עו"ד איתמר בן-גביר
עתירת מראה לזו של 'הבית הפתוח'. עו"ד איתמר בן-גבירצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

זכות הראשונים על "עתירות המראה" שהוגשו לבג"ץ שמורה ככל הנראה לאיתמר בן גביר, שנים לפני שהפך לעורך דין.

ב‑2007 אילצו שופטי בג"ץ את עיריית ירושלים ומשטרת ישראל לקיים מצעד גאווה גדול במרכז ירושלים, בעקבות עתירה שהגיש 'הבית הפתוח'. השופטים לא התרשמו מהטענה שהמצעד עלול להצית את רחובות העיר ולהביא להתנגשויות אלימות, והטעימו כי לא ייתכן שאיומים באלימות ישללו בסופו של יום את חופש התנועה ואת חופש הביטוי.

כעבור כמה חודשים ביקשו פעילי הימין בן-גביר וברוך מרזל מצעד גאווה משלהם, עם דגלי ישראל, בעיבורה של אום אל-פאחם. המשטרה כמובן דחתה את בקשתם לערוך את המצעד בנימוק שהדבר יביא למהומות. בן גביר מיהר לבית המשפט העליון והגיש עתירה. זו הייתה זהה כמעט מילה במילה לעתירת 'הבית הפתוח'. הוחלפו בה בעיקר זהות הצועדים, זהות המתנגדים ומקום הצעדה.

עתירת המראה עשתה את שלה. השופטים, שלא יכלו להתכחש להצהרתם שהדיו עוד טרם יבש עליה כי "איום באלימות לא יכול לאיין את חופש הביטוי וחופש התנועה", אילצו את המשטרה לשאת ולתת עם בן-גביר על קיום התהלוכה. עתירת המראה אמנם לא הובילה לתוצאת מראה – מספר המשתתפים הוגבל, המצעד לא הורשה לעבור בעיר אלא בסמוך לה, ובעיקר בסופו של דבר בוטל בשל "ידיעות מודיעיניות ממוקדות" כלשהן - אבל הלקח נלמד: שופטי בג"ץ מתקשים להעז פנים אל מול עתירות זהות במופגן, כשרק העותרים והנמענים אחרים.

את הפרקטיקה הזאת מיהר לאמץ מי שהיום מכהן כחבר כנסת מטעם הבית היהודי, בצלאל סמוטריץ', גם הוא עוד בטרם הפך לעורך דין. סמוטריץ' החל להגיש עתירות מראה לאלו שהגישה תנועת 'שלום עכשיו' נגד בנייה לא חוקית של יהודים ביהודה ושומרון. במקום תנועת השמאל, הייתה חתומה על העתירות תנועה חדשה שהקים סמוטריץ' ('התנועה לשמירת אדמות הלאום', שקיבלה מאז את השם הקליט יותר 'רגבים'). כמעט מילה במילה הועתקו מעתירות השמאל התלונה על אוזלת ידיהן של הרשויות ביהודה ושומרון כנגד בנייה לא חוקית. אלא שהמבנים שצוינו בה היו של התושבים הערבים באזור.

אכיפה יעילה של הבנייה הלא חוקית של ערבים ביו"ש לא הצליח סמוטריץ' להשיג באמצעות עתירות המראה (ההצלחות של 'רגבים' בתוך הקו הירוק מרשימות יותר), אבל יחס שופטי בג"ץ לעתירות 'שלום עכשיו' נגד בנייה בלתי חוקית במאחזים היהודיים הפך לצדקני הרבה פחות ומתון יותר. רווח משני של העתירות של סמוטריץ' היו הדו"חות ההשוואתיים שעתירות המראה אפשרו. הראשון מביניהם פורסם ב‑2010 והדגים את היחס המפלה של בית המשפט העליון בין הטיפול בעתירות שמאל לטיפול בעתירות ימין בנושא בנייה בלתי חוקית ביו"ש. האחרון פורסם לפני כשבועיים תחת השם "הכל מדיד". גם בדו"ח הזה הצליחו 'רגבים' לכמת ולעמת כמה נתונים מעניינים. כמו למשל ההבדל בזמן הממוצע שנותנים השופטים למדינה להשיב לעתירות שמאל (25 ימים) ולעתירות ימין (88 ימים), או הבדל בין מספר הימים שארגוני השמאל נאלצים להמתין עד לדיון הראשון בעתירתם (177 ימים) ובין התקופה שממתינים לכך ארגוני הימין (389).

חלק נוסף ומעניין לדו"ח האחרון היה 'מדד האיזון' שפרסמה התנועה – מדד המשקלל מספר פרמטרים ונותן ציון שנתי ליחס שקיבלו עתירות שמאל מול עתירות הימין. במדד הזה לשנת 2013 זכה היחס לעתירות השמאל לציון 65, בעוד היחס לעתירות הימין זכה לניקוד צנוע הרבה יותר – 17. אך מעקב אחר המדד לאורך שנים מגלה כי ב‑2011 זכו עתירות הימין רק ל‑8 נקודות, ושנה לפני פרסום הדו"ח המשווה הראשון של 'רגבים' הציון המשוקלל היה 0, אל מול 61 לעתירות השמאל. גם כאן התגלה כי המראה שמציבים מול מערכת המשפט אמנם לא מחסלת את ההטיה הפוליטית שלה, אבל בהחלט משפרת את המצב.

הלו"ז של היועץ

באות המראה האפקטיבית של השבוע זוכים ביושר אנשי התנועה למשילות ולדמוקרטיה. הם אינם פועלים בגזרת בית המשפט העליון, אלא דווקא מול לשכת היועץ המשפטי לממשלה. והם העמידו השבוע בפניו מראה מביכה במיוחד.

ראשית הפרשה בשנת 2009. אז פנתה העמותה לחופש המידע, מיסודו של העיתונאי רביב דרוקר, אל כמה משרדי ממשלה וביקשה לקבל לידיה את יומני הפגישות של שרי הממשלה. הפנייה נעשתה על פי חוק חופש המידע. בתחילה ניסו המשרדים להתעלם מהבקשה. מאוחר יותר העניין עבר לעיונו של היועץ המשפטי לממשלה, שהיה אז מני מזוז. הממשלה התנגדה לבקשה בטענה כי פרסום היומנים לציבור עלול לפגוע במקרים רבים בביטחון המדינה, בפרטיותם של השרים וביכולתם לקיים פגישות פוליטיות (דמיינו למשל מה היה מתרחש במערכת הפוליטית, לו היה נודע שראש הממשלה מקיים מגעים אינטנסיביים עם אחד מראשי מפלגות האופוזיציה). גם שירות הביטחון הכללי התנגד, בטענה שעצם פרסום היומנים מגלה את דפוס ההתנהלות של הלשכות ובכך חושף אותן לפגיעה של גורמים עוינים.

אבל בלשכת היועץ המשפטי לממשלה החליטו ששקיפות היא מעל הכול. ולמרות התנגדות השב"כ הורו ללשכות השרים לשתף פעולה. היועץ קבע אז כי הלשכות רשאיות לכסות בצבע שחור את כל הפגישות שחשיפתן עלולה לפגוע בביטחון המדינה או בפרטיות השרים, וגם את אלו הנוגעים להתנהלות הפוליטית. כל השאר צריך להימסר לעיון הציבור.

לאחר ההחלטה שבה התנועה לחופש המידע ופנתה ל‑27 משרדי ממשלה בעניין. חלקם נענו מהר. אחרים היו סרבנים יותר. אך מעל כולם התהפכה חרב ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה. רוב היומנים נמסרו בסופו של דבר, ומהן שלתה העיתונות לא מעט פנינים בחודשים האחרונים.

יהודה עמרני, יו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה, חשב שהיועץ המשפטי יהיה נאה דורש ונאה מקיים. הוא פנה אל משרד המשפטים בבקשה על פי חוק חופש המידע וביקש לקבל את יומן הפגישות של היועץ המשפטי לממשלה ושל ששת המשנים שלו לשנת 2014. העיון באותם יומנים עשוי להיות מאיר עיניים לא פחות מעיון ביומנם של השרים. שכן העוצמה שרכשו וינשטיין וששת המשנים שלו דומה יותר לעוצמה של ראש הממשלה עצמו, וגדולה הרבה יותר מזו הנתונה לשר או למשרד ממשלתי כלשהו.

היועץ המשפטי לממשלה סירב. "הפריטים הרגישים העלולים להימצא במידע מעין זה, מצריכים מעבר קפדני על יומנם של היועץ המשפטי לממשלה והמשנים לו, תוך עריכת השינויים הנדרשים, וכן לאור העובדה כי בטיפול בבקשה מעורבים גורמים בכירים, לרבות היועץ המשפטי לממשלה", נכתב במענה לבקשתו של עמרני, ולכן נדחה בעילה של "הקצאת משאבים בלתי סבירה" המופיעה בחוק חופש המידע. הקצאת המשאבים במשרד ראש הממשלה או במשרד הביטחון למחיקת הפגישות הפוגעות בביטחון המדינה או בצנעת הפרט הייתה נראית בזמנו לאנשי היועץ סבירה ביותר. מכל מקום, הסכימו בלשכת היועץ המשפטי להעביר את היומנים של תקופה מצומצמת, שלושה חודשים, אבל בתמורה לאגרה של 2,010 שקלים. במשרדי הממשלה דרשו תמורת אותו מידע עשרות שקלים בלבד.

המלצה קובעת

פרשת היומנים לא הייתה המבוכה היחידה שגרמה לאחרונה התנועה למשילות ודמוקרטיה בלשכתו של היועץ המשפטי. דווקא בנושא שכמעט אינו נתון במחלוקת ובעל פרופיל תקשורתי נמוך במיוחד, העזו אנשי התנועה, וממש כמו הילדה בשמלה האדומה עם שתי צמות שאלו: למה?

לפני שבועיים ויותר הוציא משרד המשפטים הודעה לתקשורת לפיה "היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מאמץ את מסקנות הצוות שבחן את ענף נותני שירותי מטבע והגורמים פליליים הפועלים בתוכו". עוד נמסר בהודעה ש"בתום דיון שקיים היועץ המשפטי לממשלה עם כלל הגורמים הרלוונטיים, קבע היועץ כי הגברת האכיפה נגד גורמים עבריינים בענף נותני שירותי מטבע תיעשה על ידי צוות אכיפה משולב שיעסוק בתחום זה. תורחבנה סמכויות האכיפה של רשות המסים והיא תהיה הגורם האמון על פעולות האכיפה הנתונות לאגף שוק ההון במשרד האוצר, בתחום נותני שירותי המטבע. עוד החליט היועץ כי יוקם רגולטור ייעודי חדש אשר יפקח על כל אותם גורמים המספקים שירותים פיננסיים שלא היו מפוקחים עד היום" (ההדגשות אינן במקור).

בתנועה למשילות קראו והתפלאו, שהרי בהחלטת הממשלה מהשנה שעברה נקבע שהסדרת שוק נותני שירותי המטבע תיעשה על ידי שרת המשפטים בתיאום עם משרד האוצר. והם שאלו למה היועץ מחליט על הקמת רגולטורים חדשים, על חלוקת העבודה במשרד האוצר ועל הרחבת סמכויות האכיפה של רשות המסים, כאשר הממשלה החליטה שהסמכות בעניין נתונה לשרת המשפטים. בעקבות הפנייה של התנועה למשילות שאלנו גם אנחנו האם שרת המשפטים הסמיכה את היועץ המשפטי לממשלה להחליט על העניין במקומה.

בתשובה נמסר ממשרד המשפטים כי הצוות שבחן את העניין הוקם בהתייעצות עם שר האוצר. וגם כי חלק מהנושאים הקשורים לפרשנות החוק הקיים נמצאים תחת סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה. אך לגופם של דברים הדגישו כי אכן "עמדת היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה היא המלצה לדרג המחליט". אנחנו חיפשנו בטקסט שלמעלה את המילה "ממליץ" ותחתיה גילינו רק "קובע", "מאמץ" ו"החליט". אבל סוף טוב הכול טוב. והגה השלטון נמצא, לפחות בנושא זה, בידי הדרג הפוליטי.