אודי ליאון: אבל מי יקבע?

האם לשרי התרבות והחינוך צריכה להיות סמכות החלטה לגבי תמיכה ממשלתית ביצירות תרבות שנויות במחלוקת?

נעמה בן חיים , ח' בתמוז תשע"ה

אודי ליאון: אבל מי יקבע?-ערוץ 7
מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי בזכיינית קשת, ערוץ 2
אודי ליאון

ראשית, ברור שיש לצאת למלחמה נגד הזיהום הסביבתי של חלקים ניכרים מהתרבות שאנו חיים בה, שמזהם את בריאותנו הנפשית והרוחנית.

 כבר הזהיר הרב זצ"ל שלמרות שהאמנות היא חיונית, ש"כל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז בעומק הנפש, שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו", עדיין ישנן יצירות "שקבורתם היא ביעורם, להם מתוקנת היתד שעל אוזנינו לחפור ולכסות ואוי לו למי שמשתמש... למען הרבות באשה".

הטענה הקלישאית המערבית שהאמן אינו אחראי לנזקים הנגרמים על ידי יצירתו לא רק פסולה מבחינה מוסרית, אלא היא גם שקרית (כמו למשל פסילת יצירה המעודדת פדופיליה).

הבעיה היא כיצד נבחין בין החיוני למאוס. לכאורה, "ניתי ספר ונחזי" ונלך בדרך ההלכה. אלא שבסוגייתנו לא עסקינן ביחיד המפעיל את היתד שעל אוזנו אלא במדינה: האם להתיר ולממן את אותה באשה. יש להבהיר שלא מדובר רק בפגיעה בצדקת המדינה, אלא בעיקר בזוהמות מסוכנות יותר שעוברות על איסורי עריות ושפיכות דמים.

וכאן מגיעים לשאלה המרכזית: מי קובע את הראוי והפסול. האם פוליטיקאי מפלגתי מקרי וזמני, לאו דווקא ממפלגת השלטון, יכול לשמש משגיח הכשרות התרבותי?

לדעתי, מינוי כזה פסול מעיקרו. לא רק כי נדרש "דיין מומחה" (כמו בדיני הכשרות) שאין בין פסיקתו לדעת הרוב דבר, אלא בגלל סכנת המלכות – החשודה בניצול כוחה לרעה. מה ימנע מאחאב הרשע לרדוף את נביאי השם המתריעים בשער? מה ימנע משר שמאלני לבטל תקציב לתרבות יהודית בנימוק שהיא מיסיונרית?

כמה התקוממנו כשהשמאל הצבוע דרש לפטר את הרבנים שפסקו שאין להשכיר דירות לערבים, באותה טענה של חופש המימון (לרבנים יש חופש דיבור, אבל אסור למדינה לממן אותם).

אז מה כן עושים? זהו דיון רחב ועמוק. ואכמ"ל. 

אודי ליאון

מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי ותרבותי בזכיינית קשת, ערוץ 2