השכנה שלנו רודפת חסד. כל חייה היא חלמה שהחסד יהיה נר לרגליה וישרה בביתה. מבוקר ועד לילה היא עסוקה בפרויקט ושמו חסד.
היא נושמת חסד, אוכלת חסד ולקינוח עושה חסד. "הבית שלי", כך היא מספרת לכולם, "הוא העתק מושלם לביתו של אברהם אבינו".
"אימא שלי היא אישה מבוגרת, אולי אפשר בכל זאת לשמור על שקט בין שתיים לארבע?" מתחננת שכנה אחת. אבל השכנה רודפת החסד מסבירה לה בעיניים נוצצות מחסד שאי אפשר. היא לא יכולה לסגור את הדלת בפני נשות החסד הצדקניות, שעולות ויורדות במדרגות בכל שעות היום ומביאות לה שקי בגדים, כדי שתוכל להמשיך בפרויקט החסד החדש שלה: חלוקת בגדים מיד שנייה.
כבר מזמן הבנו שיד שנייה הוא השם השני של הבניין שלנו. בכניסה מונח לו שולחן מלא עובש ומערכת מגירות מעץ מלא, נדנדה שידעה ימים טובים יותר וכמה זוגות אופניים מחלידים. "אנשים טובים נותנים לי לחלק ואין לי איפה להניח את הכול. זה חסד. תאמינו לי, שכנים יקרים, אתם חלק מתעשיית חסד שלמה".
בשעות הצהריים החמות עולה מביתה קול רעש אדיר. עשרות ילדים הוזמנו לביתה, "חסד להורים". היא מרביצה בהם תורה, מידות ומעשים טובים, וגם ים של ממתקים. והשכנים דורכים על שאריות המסטיק הדביקות שנותרו זכר לחסד על מדרגות הבניין.
"עוד פעם היא עושה חסד", נאנח השכן מול עשרות ארגזי עגבניות, חלקן רקובות, שמאות זבובים חגים מעליהם. "אוי, סליחה. קיבלתי תרומה. אכין שקשוקה ענקית לחלק לנדכאי ישראל. תגידו, יש לכם במקרה סיר גדול?". השכן הנדהם ואשתו מיהרו להנהן בראשם ולהיכנס לביתם. וכן, הם השאילו לה סיר גדול, וריח השקשוקה נישא עוד ימים רבים ברחבי הבניין.
כשהיא מתנדבת לערוך שמחה בשביל משפחה נזקקת, היא מנדבת אותנו בין אם אנחנו רוצים ובין אם לא. אפשר לשים במקרר? אולי תכיני לי סיר אורז, אני קורסת תחת המטלות? ומה איתך, את מכינה עוגה בחמש דקות. אולי תקדישי חמש עשרה דקות ויהיו לי שלוש עוגות לקידוש של כהן?
"אולי הגיע הזמן לבקש מהשכנה לעשות איתנו חסד?" נאנחה השכנה מהקומה העליונה. "כן, נכון, שתפסיק לעשות חסד!" ענתה השכנה מלמטה, וגם לי התחשק מדי פעם לעצור ולהצטרף לקריאה.
אחרי יום נוסף של חסדים, כמעט מצאתי את עצמי מסתערת על אשת החסד ומרביצה בה תורה חדשה. אלא שאז שמעתי שיחה שהתנהלה בין הילדים שלי.
"יעלי, תביאי לי את משחת השיניים מחדר האמבטיה, אני עייפה ואין לי כוח לזוז", שירה ביקשה טובה מיעלי.
"גם לי אין כוח", היא ענתה לה. "בעצם, אני כן אלך להביא לך. כשאני רואה כמה חסדים עושה השכנה שלנו, אני חושבת שצריך ללמוד ממנה חסד", והיא קמה וניגשה לחדר האמבטיה הגדול כדי להביא לאחותה משחת שיניים. וכמו לתת גושפנקה נוספת לדבר, שמעתי את בני הבכור מציע לחבר חלש להכין אותו למבחן.
"אימא, את יודעת, אני צריך הרבה כוחות נפש כדי ללמוד עם אוריאל. אבל כשאני רואה כמה חסדים השכנה שלנו עושה מדי יום, מדי שבוע, אני שואל את עצמי: ומה עם החסדים שלי? גם אני חייב לעשות חסד. כולנו חייבים לעשות חסדים. הנה, מצאתי את הדרך לעשות חסד בדרכי שלי". ועם חיוך על הפנים הוא נכנס לחדרו, מותיר אותי המומה.
ונזכרתי פתאום ביוּטה. אישה ערירית, בודדה ובעיקר משוגעת. כן, היא הייתה משוגעת לפי כל הכללים. מדי פעם הייתה מתפרצת בשאגות, זורקת חפצים, וכולם היו מתחבאים ממנה, מלבד אימא שלי.
אימא שלי הייתה מזמינה אותה, ככה, ולא פחדה ממנה בכלל. "בואי, מתוקה, את זקוקה לארוחה חמה", היא פתחה לה את הדלת, ובתוך שניות ראינו איך המשוגעת נרגעה. אימא הייתה מגישה לה ארוחה חמה ומהבילה ומדברת איתה מילים חמות, וגם מבקשת מאיתנו הילדים להתייחס אליה.
אני עוד זוכרת כיצד החברות שלי שאלו אותי בתדהמה איך אני לא מפחדת מיוטה המשוגעת, שכולם שמרו ממנה מרחק.
גם לאחר שנישאתי דאגתי לבקר את יוטה ולתת לה מדי חג מתנה ודרישת שלום מהמשפחה. וכשנולדו ילדיי דאגתי לשתף אותה, והיא הוזמנה לכל שמחה משפחתית. וגם אם היו לה מדי פעם התפרצויות כעס, לא נבהלתי. להפך, ידעתי להרגיע אותה, להגיש לה שתייה חמה ואוכל שגרם לה לחייך.
ולמה נזכרתי ביוטה? כי הבנתי שגם אם אנשים גורמים לנו בדפוסי ההתנהגות שלהם לתגובות דחייה, אנחנו לא מבינים איזה רושם עצום הם עושים דווקא על הילדים שלנו. ואם נתנהג בהתאם ונדע להגיב נכון, הרווח גדול מן ההפסד.
מסתבר שהשכנה שלנו באמת עושה עמנו חסד.
כלל ראשון בתורת החינוך:
ניגש יהודי אל רבו ושאל אותו: רבי, תן לי ברכה. רוצה אני שילדיי יגדלו להיות תלמידי חכמים ויראי שמים, שארווה מהם נחת.
ענה לו הרב: העצה שלי היא שלא תבזבז את זמנך בבקשת ברכות. לך, שב ולמד, עבוד את הבורא ותשמש דוגמה חיה לילדיך.
פורסם לראשונה בפנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן