אזרחי ישראל נשמו אתמול (שני) בשעות הצהריים לרווחה כאשר התברר להם שלא תפרוץ שביתה כללית במשק ביום רביעי.
אולם, מי שלא היו שותפים לחגיגה, ולתחושה החיובית שנשבה ממסיבת העיתונאים המשותפת שערכו שר האוצר ויו"ר ההסתדרות הם עובדי הקבלן עצמם, שהתוצאות שהביאה ההסתדרות במאבק שנוהל כביכול לטובתם היו דלות מאוד.
סך כל העובדים שיקלטו על פי ההסכם במערכת הציבורית הוא 15 אלף בלבד. תנאיהם של עובדים נוספים ישופרו, אך הם לא יקלטו במערכת הציבורית כעובדים מן המניין.
בין העובדים שיקלטו בהדרגה בשירות הציבורי יהיו כ-5,000 עובדים במקצועות פרה-רפואיים בבתי החולים, המועסקים כיום על ידי "קרנות מחקר", וכ-5,000 סייעות בגני הילדים המועסקות כיום על ידי הרשויות המקומיות.
גם דרישתה של ההסתדרות לבטל את תופעת "מורי הקבלן", לא התקבלה. קבוצה אחת מבין מורים אלו, מורי "קרן קרב", תזכה אמנם לשיפור משמעותי בתנאי ההעסקה, אולם גם מורים אלו לא יועסקו על ידי המדינה. בין התנאים להם יזכו מורי "קרן קרב" ניתן למנות את המעבר להעסקה במשך 12 חודשים בשנה, ואת הרחבת הזכויות הסוציאליות להן הם זכאים. יתר מורי הקבלן לא יזכו אפילו להישג זה.
אולם, הכישלון הבולט ביותר של ההסתדרות במו"מ הנוכחי הוא נושא קליטתם של עובדי "כתף אל כתף". מדובר בעובדים המועסקים במשרדי ממשלה וגופים ציבוריים באמצעות קבלנים, בתפקידים דומים, לעיתים זהים, לתפקידים אותם מבצעים עובדי מדינה. פעמים רבות מתבצעת העבודה באותו חדר ממש, אולם חלק מהעובדים הם עובדי מדינה וחלקם עובדי קבלן. האוצר וההסתדרות סיכמו אמנם על הקמת צוות שיעסוק בנושא זה, אולם ברור כי מה שלא עוגן בהסכם המחייב לא יקרה בסיבוב הזה.
נכונותה של ההסתדרות להסתפק בהישגים הללו חייבת לעורר שאלות, הן אודות האינטרס האמיתי שעמד מאחורי יציאתה של ההסתדרות למאבק הנוכחי, והן בנוגע לעצם יומרתה של ההסתדרות להיאבק למען עובדי הקבלן. ציבור עובדי הקבלן יהיה חייב לשאול את עצמו האם הסולידריות של ההסתדרות איננה למעשה בגדר חיבוק דוב.