הסרט מתעד את שעתו האחרונה של בית הכנסת הגדול בנווה דקלים, אליו נכנסו כאלף נערות בתפילה ובזעקה לביטול גזירת הגירוש.

צרור שהחל מלווה את תושבי גוש קטיף כשנה לפני העקירה, נטש בשעות הללו את תפקידו העיתונאי וכפי שהוא עצמו אמר בפס הקול של הסרט ליבו יצא אל הבנות המתפללות בכיסופים שכאלה.

"לא ראיתי אירוע מהסוג הזה מעולם", אמר צרור בראיון לערוץ 7 לפני מספר שנים. ''ראיתי תפילות קורעות לב, אך במקבצים קטנים יותר. לא העליתי על הדעת, שנה לפני ההתנתקות, שבסופו של דבר אגיע לרמת חיבור רגשי כל כך משמעותי עם התושבים".