מרכז העיר ירושלים
מרכז העיר ירושליםצילום: סופי גורדון, פלאש 90

מיד לאחר תשעה באב נפתחת אצל שומרי ההלכה והמסורת תקופת הטיולים האמיתית לאחר ימי בין המצרים על מגבלותיהם, ועם תקופת הטיולים נפתחת גם תקופת הסכנות האורבות לבני הנוער במוקדי הטיולים השונים. על הסכנות וההתמודדות איתן שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם הראל חצרוני, מקים הזולה של חצרוני, פרוייקט ה-OU ישראל.

בראשית דבריו מציין חצרוני כי לעם ישראל ניתנו כוחות רבים שנועדו לסחוב את העולם כולו אל הקב"ה "אבל לצערנו לפעמים הכוחות הולכים למקומות לא נכונים. יש מציאות שאנשים רוצים לעשות חיים, והרבה פעמים דווקא אז מגיעים אל המוות ועושים את הדברים הכי לא נכונים לגבי החיים.

''צריך לכוון אותם לעשת חיים אמיתיים, עם גבולות ועם צמיחה בריאה וטובה ולא תמיד, לצערינו, המרחב שיש בעולם נותן להם את זה. יש הרבה פיתויים שהם היפך החיים - סמים, אלכוהול, זנות ומציאויות קשות ופיתויים שנראים מפתים מבחוץ ובסוף הם תוקעים אותנו עם ארס שקשה להתפטר ממנו".

האם את התובנה הפשוטה והבהירה הזו בני הנוער לא מבינים עד שהם לא מתנסים ונפגעים? "יש שכל ויש רגש. לצערינו כשהרגש עובד השכל טובע. כל אחד מבין בצורה השכלית את כל מה שאמרתי, כמו שכל מעשן רואה את האזהרות של משרד הבריאות על הקופסה. הטעינו לו את האזהרה הזו למידע הבסיסי שלו אבל לצערינו כשהרגש לא בנוי בצורה טובה ולא באיזון אמיתי הוא סוחב למקומות שאינם בריאים, כך בסיגריות, כך בסמים, כך במרחב שבין בנים לבנות.

''בשכל אני יודע את האמת אבל כפי שהתורה אומרת לנו שהעיקר הוא הלב והקב"ה רוצה את הלב. הלב הוא שמושך למקומות לא טובים. בלי לדעת איך להשליט את השכל על הרגש אדם ייפול למקומות שאליהם השכל מושך אותו".

איך בפועל מייצרים אצל בני הנוער את היכולת להשליט שכל על רגש? חצרוני מספר מנסיונו האישי: "בזולה אנחנו עובדים עם שכל אבל פונים אל הרגש. ראשית, אנחנו מקבלים אותם איך שהם, באהבה ללא תנאים. זו גם האמת. הקב"ה אוהב כל יהודי גם אם הוא עושה את העבירות החמורות ביותר שבתורה.

''אחר כך הוא יעשה לו 'נו-נו-נו' אבל לפני ה'נו-נו-נו' יש אהבה. מקבלים אותם עם העגילים והפרסינגים והסמים, מקבלים אותם באמירה חדה שמקבלים אתכם ללא תנאי".

והם, בני הנוער, לא חשים שמקבלים אותם כעת באהבה כדי לשנות אותם? חצרוני משיב: "מטומטמים הם לא. הם יודעים שאני אוהב אותם והם יודעים שאני מאוד רוצה לשנות אותם, אבל אני לא מקבל על מנת לשנות אותם. שוב - האהבה היא ללא תנאים.

''אם יבוא אדם לזולה ולא ישתנה וישאר במרבץ שלו, מבחינתי אלך איתו שלושים וארבעים שנה. מובן שברור לי שאם אקבל אותו ללא תנאי ולא על מנת להשתנות כי הוא אח שלי ובן שלי ללא להשתנות, אני מאמין שזה עצמו יביא אצלו את הרצון להשתנות".

"אני מדייק שוב, מובן שאעשה הכול כדי לשנות את המצב למקום הבריא ולהביא אותם לחוף מבטחים, אבל לא בגלל זה אני אוהב אותם. אני אוהב אותם כי הם אחים שלי, בשר מבשרי והם חלק מעם ישראל, חלק אלוה ממעל, וכל הרע הוא חיצוני. 'רשע' זה גם ראשית תיבות ריבונו של עולם. גם ברשע טמון ריבונו של עולם. השאלה היא אם אני יודע לזהות את זה או לא".

ומה לגבי יחסם של ההורים שרוצים לראות תוצאות, לראות את הבנים והבנות שבים אליהם מתוקנים וקצת מתקשים לקבל את האהבה נטולת הדרישות הזו? "ההורים רוצים שהבן שלהם ישתנה. הרבה פעמים הרצון לשנות את הילדים ולהביא אותם למקום אמיתי לא נעשה תמיד בצורה חכמה. ברור שאנחנו צודקים, אבל צריך לעבוד בחכמה, ולעבוד בחכמה זה אומר שלפעמים לבן אין את הכלים להכיל את הרצון שלי לשנות, וכשם שמצווה לומר דבר נשמע מצווה שלא לומר דבר שלא נשמע. אז ראשית השלב הראשון הוא להאמין בבן ובבת שלי בטוב שבהם ולא משנה כמה כיסויים יש מעל הטוב הזה".

"זה מתחיל באמונה שלי בהם ללא תנאים. מהי אמונה? אמונה היא לא כאשר אני רואה שהבן שלי הוא צדיק. זו לא אמונה. אמונה היא דווקא כשאני לא רואה, כשאני מאמין שלמרות כל הכיסוי החיצוני השלילי הוא טוב, קדוש וטהור, ואני מאמין שהטוב הזה ינצח את הרע החיצוני וישיל את הקליפה הזו.

''את זה לא תמיד קל להורים לעשות, כי מדובר בילדים שלהם. הרבה יותר קל להורים לראות את הטוב בילדים של אחרים מאשר בילדים שלהם כי הילדים הם אלו שהשקענו בהם ונתנו להם ובסוף הם יורקים בדרך הזו. זה מאוד קשה להיכנס ואז הרגש נכנס וכשהרגש נכנס קשה לפעול, אבל זה אפשרי".

"הדברים מתחילים בכך שההורים יאמינו באמונה שלמה שלא משנה מה הילדים יעשו הם חלק אלוה ממעל, וככאלה הם תמיד טובים. על גבי זה יש כיסויים, אבל לאמונה בטהרה שלהם יש כוח להסיר את הכיסויים ולתת להם את הכוח ואת המוכנות לשמוע. ללא התנאי הזה של אהבה ואמונה הם גם לא יסכימו להקשיב.

''אדם לא מוכן להקשיב למי שלא מאמין בו. זה טבעי וזה צריך להיות אמיתי ולא מס שפתיים שבו רק אומר שאני מאמין בבן שלי ובאמת אני לא שם. הם ירגישו את זה. אם אני מאמין באמת, ולא עם סטופר כי חינוך זה לא עם שטופר, זה יקרה ותיפתח דרך שתוביל את הנער והנערה למקומם האמיתי".

לאור העקרונות הללו של אמונה בנערים ובנערות נשאל חצרוני כיצד נכון להוריד את הדברים לחיי המעשה. הורים רבים תוהים אם לאפשר לבן או הבת המבקשים לצאת לטיול כזה או אחר, במקום בעייתי כזה או אחר, עם חברים כאלה ואחרים, ובכך אולי לבטא אמון ואמונה בהם ובכוחם לעמוד בפני פיתויים, אך עם זאת לחשוף אותם לסיכונים נוספים על אלה הקיימים.

חצרוני מתייחס לדבריו ומבהיר כי אמנם קיימת סכנה אך צריך לבחון אותה אל מול האלטרנטיבה. "האלטרנטיבה היא שאם נאמר לילד שהוא לא נוסע והוא כבר בן 16, זה כבר לא כמו לפני שלושים שנה שאז האב היה מסתכל במבט קשה והיה מיישר את הבן, היום ילד בן 9 אומר להורים שלו 'מי שם עליכם בכלל? חפשו את החברים שלכם בסיבוב', כשזו הרוח ולצערנו חבר'ה בגיל 11 עם סמים ולא שמים על העולם.

''אם נאמר לנער שהוא לא נוסע ייתכן ויהיה משחק כוחות ואולי אנצח, אבל האם בגלל זה הוא יתעלה במידותיו ויתגבר על יצר הרע שלו כי יש לי הורים דואגים? זה לא מה שיקרה. הוא יפתח אנטי, וביום שבו הוא יהיה חזק מספיק הוא יפרוץ ויברח. כך שלא עשינו כלום. זה יהיה ניצחון זמני אבל בתוכו תתפתח נקודת אנטי שבסוף תתפרץ".

"לעומת זאת אם נפעל מתוך אמונה בילד שלי, ומתוך כך אני פותח מרחב של דיבור שבו אני יכול לדבר גם על הסכנות ועל הפיתויים ואז אולי אגלה שכדאי לשמוע ממנו למה הוא רוצה ללכת למרות הסכנות שידועות לו. אולי יש בו כאב כלשהו, אולי נגלה נקודות פנימיות לא פתורות ונמצא דרכים לעזור לו. אולי במקום להילחם בו נקשיב לו ונמצא את הדרך לעזור לו".

"אם לי ברור שאגיד לבן שלי שלא ילך למקומות מסוכנים והוא במקום של הקשבה בוודאי שאגיד לו, כי זו מצווה להגיד דבר הנשמע, אבל אם הוא לא יסכים לקבל אז מצווה שלא להגיד. לכן צריך להיות איתו במקום של האמונה, וברור שאם הוא יילך עם האמונה שלי לחוף דוגית או מקום אחר בכינרת מתוך תחושה שההורים מאמינים וסומכים עליו, אז הכוחות שלו להתגבר על דברים שליליים יהיו הרבה יותר חזקים מאשר אם ילך לשם עם הרבה אנטי ועם רצון לעשות דווקא, ואז גרמנו לו את היכולת ליפול בצורה מהירה יותר", אומר חצרוני ומוסיף כי "אם נהיה במציאות של מלחמה ההורים ייחשבו לאויב, ובאויב נוקמים, וכך בחוף דוגית כשהילד יראה סמים הוא ירצה לעשות דווקא ולמרוד. כך שכאשר מנענו ממנו נתנו לו אנרגיה לעשות את הדבר השלילי.

''לעומת זאת אם באנו מנקודה של אמונה, יתכן והוא יפול, אבל הוא יידע שמה שהוא עושה הוא לא הדבר הנכון וכשלא יהיה לו האנטי הוא ירצה לצאת מזה מהר יותר, ואולי הוא גם ויבוא ויספר לנו ויאפשר לנו לפעול כי יש תקשורת טובה. כך היה גם אצלי עם הבן שלי", מספר חצרוני מניסיונו האישי-משפחתי. "מי שחושב שהילדים שלי הלכו עם התלם שישכח מזה...".

"מהרגע שהאמנתי בבן שלי באמת, זה עשה לי רוגע. גם כשהוא יצא למקומות גרועים הייתי רגוע כי הייתי באמונה שגם אם הוא ייפול הוא יחזור. אף אחד לא יכול לחתום חוזה שלא יקרה לבן שלו או לו עצמו כלום. שבע ייפול צדיק וקם. צדיק הוא מי שנופל אבל קם. לכולנו יהיו נפילות והשאלה היא אם אנחנו במקום שבו אנחנו על מצע רך יותר ועם יכולת לקום או שהנפילה תהיה מתוך נקמה ותחושת מרד וזה תלוי בנקודת המבט שלנו, ההורים".

באשר לאמירות החוזרות ונשנות לפיהן הורים לא מודעים כלל ועיקר למקומות בהם נמצאים ילדיהם, אומר חצרוני כי הדברים תלויים בעבודה הפרטית של כל הורה והורה מול ילדיו. "כשהם במקום של אמונה המרחב יהיה פתוח יותר, בלי אמונה הם יידעו פחות על הילדים. זה תלוי בעבודה פנימית שלנו כהורים".

"בסופו של דבר חינוך ילדים זה קודם כל לדעת לחנך את עצמנו, לא ממקום של 'אנחנו דפוקים' אלא לעבוד על הנקודה הפנימית של היכולת שלי להאמין ולקבל את הבן שלי עם החסרונות שלו, וזה מתחיל בקבלת עצמי עם החסרונות שלי".

"לי ברור שהורים שהתחילו מהלך, ולא כנס אלא מתוך עבודה פנימית של קבלת החסרונות והערכת עצמם למרות החסרונות, ואז הבינו שהבנים אמנם לא חוזרים מיד בתשובה, אבל כשעובדים על האמונה והילד נהיה נגיש לי יותר, הוא מדבר איתי על עוד ועוד דברים עמוקים שבמרחב החיים שלו, ואז הוא עושה את המהלך הפרטי שלו. אין פתרונות פלא, אלא הכול בחירה, עבודה והשקעה בדרך אל המקום העמוק של הכרה בערך הילדים שלנו ושל התקשורת בינינו".

לסיום מוסיף חצרוני ומזכיר את דבריהם של חז"ל על ילדיו של משה רבנו שלא הלכו בדרכו ונכדו הפך לכוהן עבודה זרה. "זה לא מוריד מערכו של משה רבנו, אבל האמירה היא שהתורה לא עוברת בירושה. יש לילדים שלי בחירה ולא ניתן למנוע מהם את הבחירה ואם אני אאמין בהם אני אשפיע עליהם לבחור בטוב".