חתן פרס ישראל, המשורר ארז ביטון, מספר בראיון לערוץ 7 על ילדותו במעברה והמעבר לבית חינוך עיוורים, על היום שבו איבד את מואר עינוי ועל המפלט שבשירה.
ביטון חוזר איתנו אל ילדותו, "כשעלינו לארץ מאלג'ריה מהעיר אוראן שם נולדתי, היינו שנה במעברה ואחרי השנה עברנו לעיר לוד והתיישבנו בבתים ריקים של ערבים שעזבו את בתיהם לפעמים אפילו עם סירים על הפרימוסים, שכונה נטושה מהמלחמה, שם אירעה הפציעה, בגיל 11 מצאנו פצצה ליד הבית בעיר לוד, שהייתה עיר עולים, וכך אני התעוורתי ונפצעתי קשה גם ביד שמאל".
הוא מספר על הדילמה שעמדה בפני הוריו "היו צריכים להחליט מה עושים איתי האם להישאר במשפחה גדולה עם קשיי פרנסה עצומים עם הורים שלא ידעו את השפה ולא הייתה להם עבודה ולא היה להם מקצוע מתאים פה בארץ? ועשו טוב כשהעבירו אותי לבית חינוך עיוורים בירושלים שם אני למדתי במסגרת דתית-מסורתית והתחלתי לעבור תהליך של חינוך מערבי ישראלי".
אחרי הלימוד בבית חינוך עיוורים המשיך ללימודים בתיכון בסמינר ליפשיץ, " למדתי בסמינר הדתי סיימתי תיכון ולמדתי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה ותואר שני בפסיכולוגיה שיקומית עבדתי קרוב לעשרים שנה במחלקות סוציאליות בבית חולים לחולי נפש ובמקביל כתבתי כל הזמן שירה ופרסמתי בכתבי עת, רבעונים ועיתונים".
בשירה שלו הוא נתן ביטוי למשבר העלייה, "משבר ההגירה של ההורים שלי ושל אנשים מזרחיים שהיגרו והיה להם קשה במיוחד להיקלט בארץ. נכון שגם עולים שבאו מארצות אחרות גם להם היה קשה ואני תמיד אמרתי שזו זכות של כל אחד שעבר תהליך כואב לתת ביטוי לכאב הזה ואני נתתי ביטוי למשבר ולשבר שעבר על הוריי אבא שהיה דתי וכשעלה לארץ ראה פתאום שירושלים של מטה היא לא ירושלים של מעלה בניגוד לחלומותיו ואני כתבתי באיזה שהוא מקום:
אבא אבא
הטיחו טלית בפניך
ואיפה אתה
ואיפה ארץ ישראל".
הוא ממשיך איתנו אל המשך יצירתו, "אחר כך נתתי ביטוי דמויות שונות בעיר לוד בפואמה שלי ' בית הקברות בלוד' ולימים כתבתי גם שירים אחרים שירי אהבה שירי עיוורון ובספר 'נופים חבושי עיניים', הספר האחרון שיצא, נתתי ביטוי לחווית העיוורון כמשל כאפשרות לחיבור או יחסיי גומלין בין עיוורון לבין אנשים רואים כתבתי למשל שיר אהבה לאישתי קצר מאד ואומר כך :
שמחת עיני בנוף היפה הזה
היא שממלאת את חלל עיני
וכשאנחנו נפרדים
חלל עיני לבד
שמחת עינייך לבד".
"אני לא מגדיר את עצמי כאיש ימין וגם לא כאיש שמאל אני לא מזוהה פוליטי", הוא מבהיר אך אומר באופן חד משמעי, "אני מזוהה עם אהבת ארץ ישראל ואהבת עם ישראל. אני ציוני בכל רמ"ח איברי, אבל אני לא נוקט עמדות פוליטיות מובהקות כי באמת אין לי תשובות. אני מקנא באלה שיש להם תשובות אבסולוטיות מוכנות".
ביחס להשראה לכתיבת שירים הוא מסביר, "מוזה זה רגע של חסד שבו יש מפגש של חוויה חריפה מאד פנימית אם זו אהבה, פרידה או חלילה מוות של קרוב משפחה אם זה שמחה גדולה למשל יש לי שיר של ארבע שורות שכתבתי לבת שלי לפני שהיא נולדה כתבתי לה כך :
בואי בשלום ובחג
הצטרפי לשמחת המשחק
כי בבואך יצמחו חדרים
והבית ירחב
"יש לי שירים על הילדים שלי על אשתי על המשפחה על עצמי, ולשמחתי השירים האלה מתקבלים מאוד יפה בציבורית הספרותית והכללית".
"לא כל אחד יכול להיות משורר כמו שלא כל אחד יכול להיות מוסיקאי", הוא פוסק בנחרצות, "יש צורך בכישרון ייחודי עם רגישות מיוחדת לשפה המשורר עושה אהבה עם השפה השפה היא סוג של מאהבת צריך לשחק בשפה ללוש את השפה ולפתח את השפה למשוך אותה לכיוון ימין לכיוון שמאל פלסטלינה לצור צורוצ בשפה ואז יוצאים שירים אמיתיים יותר ובעלי יותר משמעות".