בית הדין הרבני
בית הדין הרבניצילום: פלאש 90

לא נעים לדבר על גירושין. לא נעים אפילו לשמוע את המילה הזו... אבל לעיתים אין ברירה. אין מנוס מלגעת בנושא הפרידה.

מי שחווה גירושין, או שליווה אנשים שעברו גירושין, יודע כמה זה לא קל. כמה כאב וקושי מלווים בדרך הזו. כאב לזוג, כאב לילדים, כאב לסובבים. אף אחד לא מתחתן בכדי להתגרש. כולנו מתחתנים מתוך תקווה גדולה - שהקשר והמשפחה החדשה שעומדת להיבנות- יצליחו. אך כשזה לא מצליח... זה קשה מאוד.

***

אך האמת היא, שבאתי לדבר אתכם, על הרגע שלפני. על השנה, או השנתיים, על השבועות והחודשים הללו, שלפני ההחלטה הגורלית. לא פעם אני פוגשת זוגות שמגיעים לדלת הרבנות, ופתאום נזכרים. נזכרים שכדאי להשקיע. שזוגיות לא נבנית בלי מאמץ. שמתעוררים ומבינים שצריך לקבל הדרכה, לעשות שינוי בגישה, או ללכת ליעוץ.

לפעמים זה רק אחד מבני הזוג שמתעורר, והשני נדמה היה שכבר מזמן ניסה לעורר. לפני זמן מה, אמר לי בעל, נשוי כבר 18 שנה, שאשתו פתחה תיק גירושין ברבנות: "אני אלחם בכל הכוח! אני לא אוותר עליה..". ותוך כדי שיח שאלתי אותו: "איפה הייתה המלחמה שלך עליה ב- 18 שנים שעברו?", והוא ענה בכאב: "לא חשבתי שהמצב עד כדי כך גרוע, ושצריך להילחם על משהו. זה לא שהיה קל, אבל לא חשבתי שנתגרש".

אף אדם לא באמת חושב, שהמריבה, הוויכוח או המתח הנוכחי, הוא זה שיביא אותנו לגירושין. ואכן לרוב זה לא כך. אלא כאשר מדובר על מטענים שליליים שהולכים ונערמים לאורך שנים, על מריבה, ועל ויכוח סוער, על 'פיצוץ', היעלבויות, ועוד ועוד... האמון מדרדר, הקרבה מתפוגגת, והסיכוי לפרידה גובר.

כך שאמנם המילה "להילחם", היא אולי מילה לא מדויקת בהקשר שלנו, אבל היא בהחלט ממחישה את ההבנה. את ההבנה שכל השקעה בזוגיות - היא ניצחון. וכל הזנחה (למשל, לתת למתח להיסחב שבועות וחודשים) - היא הפסד.

לא כדאי לנו לחכות לרגע שבו אחד מהצדדים יישבר ויגיד: "די!! רוצה רק גט!!". המטרה היא להיות ערניים, מתמידים ומשקיעים, לאורך כל הדרך. לא לחכות לחרב החדה שתונח על צווארנו... אלא לנסות וליצור "ניצחונות" זוגיות רבים, של פיוס, התקרבות, של הבנה, חוויה טובה, של צחוק ושיחה נעימה.

איומים וגירושין

פעמים רבות מדי, אני שומעת זוגות שאיומים כמו: "אני אתגרש ממך!" או "נמאס לי, אני הולך לרבנות!", נאמרים בניהם תדיר. זה יכול להיות בעקבות מריבה, אי הבנה, או סתם בעקבות ציפייה שהתנפצה.

אלא שאנו צריכים להבין דבר עיקרי וחשוב. היסוד לחיי זוגיות הוא תחושת הביטחון והיציבות. כשאנו מאיימים בגירושין, אנו מוזילים את הקשר שלנו. אנו שומטים את הבסיס של החיבור. מערערים על היציבות. יתרה מכך, המוטיבציה והרצון להשקיע האחד בשני, נובעים מתוך תחושת היציבות הזו, מתוך העובדה, שבטוב וברע- אנחנו יחד. וכשבן או בת הזוג מערערים שוב ושוב את התחושה הזו, החשק להשקיע יורד. הפחד מגירושין גובר, והכוח להעניק מבפנים פוחת.

עם כל הקושי, מוכרחים להימנע מאיומים זה כלפי זה, בגירושין. לא כדאי להכניס את האנרגיה הזו לבית בכלל. ואם יש מקרה קיצון שאכן נדמה שזו הברירה היחידה, אז אפשר לדבר על זה. לפתוח בכנות. אך לא כאיום שבשגרה.

לפעמים צריך להתגרש...

ולאחר כל מה שכתבתי קודם, חשוב גם לומר, שישנם מקרים, קיצוניים אמנם, שלעיתים באמת אין מנוס, אלא להתגרש. בעיקר במצבים בהם יש בעיות וקשיים חמורים, מקרים בהם עשינו כל השתדלות אפשרית, ובייחוד כאשר אין רצון או מוכנות לעשות שינוי כלשהו.

ועם כל זאת, צריך לזכור עובדה מעניינת וכואבת. רוב מקרי הגירושין אינם בגלל מצבי קיצון חמורים. רובם של המקרים נובעים מהזנחה ארוכת שנים... מקשיי תקשורת שלא טופלו בזמן. ממריבה ועוד אחת, שלא קיבלו יחס. מאי הסכמה, מחוסר הבנה, מפגיעה ומאכזבות, שטאטאנו לאורך הדרך ולא עצרנו לבקש הדרכה. הכוונה. שינוי. לא עצרנו "להילחם", ולהתמודד בזמן.

לסיכום, ועל אף שזה כל כך ידוע, חשוב לזכור ולהזכיר שוב ושוב- זוגיות צריכה טיפוח מתמיד. מחוות הדדית של אהבה ותשומת לב. ליבון של סוגיות שעולות. זמן איכות (וזמן בכלל), להיפגש, לשוחח, לצחוק, להתקרב. אל תוותרו על הטוב המשותף. על תצברו מטענים...

ההפך מכך, מכיוון שאין ספק שאף אחד לא רוצה לעבור את ייסורי הגירושין, כדאי שנתרחק כמה שיותר משם. נפרגן, נשקיע, נשמח, וכמובן נודה על הטוב שזכינו.

בהצלחה רבה,

ורק דברים טובים.

אודליה מימון (MA) מטפלת זוגית ואישית, מנהלת מרכז "אוצרות פנימיים"- מודעות, זוגיות, חינוך ומשפחה. מנחת סדנאות ומרצה. לתגובות:  [email protected]