התגובות למפגש עם עולם המיסטיקה נעות על סקאלה רחבה בין רתיעה ופחד למשיכה והתעניינות.

תמיד יהיו אלה שידפדפו בעיתון להורוסקופ, יחשבו התאמה בין שמות ויתבוננו עמוקות בכף ידם, לעומת אלה שיבטלו זאת בתואנה שמדובר בתעתוע. גם בשטח האפור שבין הקצוות יימצאו ספקנים (מי אמר?), מדענים (אבל זה מוכח!) וכאלה שסתם חוששים (קבלה מעשית? בררר), או פשוט מעדיפים לחיות ללא כל ניסיון להתערב בתכניות. הכתבה שלפניכם מנסה לעשות קצת סדר בעולם המסתורי הזה, להבין איך הוא עובד ולברר איך הוא נוגע בנו. רב הנסתר על הגלוי.

בחזרה לעתיד

אחד מענפי המיסטיקה הוא חיזוי העתיד. בהיותנו בני תמותה אנו מוגבלים ביכולת לדעת מה יקרה עוד שתי דקות, ולכן מתבקש שנתאמץ כדי להתגבר על המכשול. ניסיונות כאלה נעשו מאז ומעולם - כבר בתורה ישנה אזהרה מפני מגידי עתידות למיניהם, ובכך מסופקת לנו עדות היסטורית על קיומם. אמנם לא כל הדרכים לראות את העתיד זכו לעתיד מזהיר, רבות מהן כבר נכחדו, אולם האמונה שחיזוי העתיד אפשרי עדיין חיה ובועטת.בהיותנו בני תמותה אנו מוגבלים ביכולת לדעת מה יקרה עוד שתי דקות, ולכן מתבקש שנתאמץ כדי להתגבר על המכשול.

שיטה נפוצה לראיית העתיד, שהתפתחה בעולם העתיק ושורדת יפה עד היום, היא ניתוח מהלך הכוכבים, או במילה אחת: אסטרולוגיה. זהו תחום שהתקיים כבר בימי התנ"ך, אבל התפתח והשתכלל בעיקר ביוון העתיקה. הרעיון הכללי: לכוכבים יש השפעה על העולם, כולל עלינו, ולכן אם ננתח את מיקומם – נוכל לדעת גם את העתיד שלנו. מלאכת הניתוח די מורכבת והיא מתייחסת למערכות הכוכבים "שנים עשר המזלות" המסודרות בצורות שונות, לכוכבי הלכת שבמערכת השמש וגם לשמש ולירח. לכל מפגש של כוכב לכת עם "מזל" יש משמעות אחרת לגבינו, ובעיקר לגבי מי שנולד כשאותו מזל היה סמוך לשמש. למשל, כניסה של מאדים למזל עקרב מלמדת על הצלחה בקריירה של בני מזל עקרב; אם נגה נכנס למזל שור, ילידי אותו מזל יזכו לשיפור בחיי הזוגיות.

האסטרולוגיה דורשת הרבה חשיבה וגם ידע ובקיאות במפת השמים, לכן אפשר להתייחס אליה כסוג של מדע. האם באמת יש לה יסוד? גדולי ישראל העריכו את חכמת האסטרולוגיה - היו שהאמינו כי לגרמי השמים יש השפעה ממשית על המציאות ורבים מהראשונים כתבו על הכוחות וההשפעה של הכוכבים. מאידך, טענו חז"ל שעם ישראל משוחרר מהשפעתה ("אין מזל לישראל"). ומה עם המדענים? בימי הביניים, תקופה די מפותחת מבחינה שכלית, התייחסו אליה אנשי המדע ברצינות גמורה. אך היום, כשהמדע יודע הרבה יותר על היקום, האסטרולוגיה נתפסת בעיניו כאמונה תפלה. במפתיע, התפיסה המדעית הזאת אינה מפריעה לכל עיתון שמכבד את עצמו להקדיש מקום להורוסקופ. כנראה הציבור ממשיך לתת בו אמון.

שאר השיטות הרווחות היום לחזות את העתיד פועלות אחרת. הן אינן מחפשות גורמים חיצוניים שיש להם השפעה על עתיד האדם, אלא טוענות שהעתיד כבר כאן. כדוגמה ניקח את הקריאה בקפה. זה עשוי להישמע מופרך - אנחנו יודעים מה זה קפה, חלקנו נפגשים אִתו על בסיס יומיומי, ומעולם לא ראינו בו סימנים שמעידים על העתיד. אפילו הנבואה שאחרי שנשתה קפה נהיה ערניים לא תמיד עובדת. אולם לקריאה בקפה יש היגיון פנימי: עתידו של האדם צפון בנשמה שלו. מכאן והלאה, כל שנותר הוא להיפגש עם מעמקי הנשמה – ואת זה עושים בעזרת לגימה ממשקה: כשאדם שותה, הנשמה שלו מתחברת אל המשקה ומותירה סימנים בספל. מי שיודע לפענח את הסימנים, יכול לחזות את עתידו של השותה. אז למה דווקא קפה, אתם שואלים? אין סיבה, זה פשוט משקה שהולך טוב במזרח התיכון. באזורים אחרים עושים את אותו הדבר עם תה ואפילו יין.

עיקרון דומה עומד גם מאחורי הקריאה בכף היד. הרעיון הוא שכל מה שקשור לאדם מוטבע בגופו, מתכונותיו ועד גורלו. הקווים השונים שבכף היד משקפים את מה שעתיד לקרות לו, את תוחלת חייו, ועוד. גם הנומרולוגיה עובדת כך: היא מוצאת את השער לעתיד במספרים בסיסיים בחיי האדם (ערך מספרי של שמו, תאריך לידה וכדומה). לכל מספר יש משמעות אחרת, והערך המספרי של האדם מלמד על אישיותו. גם שיטה זו מניחה שמאפייניו היסודיים של האדם משקפים כבר עכשיו את גורלו.

מיסטיקה ויהדות

כשמדברים על מיסטיקה, היהדות משחקת תפקיד כפול: מצד אחד נאבקת נגד המיסטיקה ומצד שני מיסטית בעצמה.

נתחיל מהמאבק. התורה אוסרת ענפי מיסטיקה רבים שהיו מקובלים בימי אבותינו, אבל לא מפורט בדיוק מה כלול באיסורים ומה לא. כמו כן, לא ברור האם לפי התורה מדובר בשקר, או  שישנם כוחות מיסטיים, אך עם ישראל נדרש להתרחק מהם. בשאלת האמת והשקר נחלקו כבר הראשונים: הרמב"ם טען שהכול בלוף אחד גדול, והרמב"ן וגדולים נוספים דווקא האמינו שקיימות בעולם יכולות על-טבעיות.

השאלה מה מותר ומה אסור מורכבת מעט יותר. הרב משולם האיתן, שעוסק ברפואה משלימה וחקר במשך שנים את נושא המיסטיקה והיהדות, מסביר: "יש שתי גישות בעניין: לפי הרמב"ם, כל דבר שיש לו הסבר הגיוני – יוצא מגדר מיסטיקה והופך לדבר מובן, גם אם לא מוכח מדעית. עם זה אין שום בעיה. לעומתו, הרשב"א כותב שאי אפשר לעשות את האבחנה הזאת, כי מי קובע מה מובן? הדברים הלא-מובנים של פעם מובנים היום, וגם מה שאדם אחד אינו מבין - אנשים אחרים מבינים. לכן אי אפשר לומר שכל מה שאני לא מבין הוא מיסטיקה. הוא מביא כדוגמה את המגנט, שבזמנו היה בלתי מובן. לכן הוא אומר, על פי הגמרא, שכל מה שנעשה לצורך רפואה – 'אין בו משום דרכי האמורי', גם אם אינו מובן".הדברים הלא-מובנים של פעם מובנים היום, וגם מה שאדם אחד אינו מבין - אנשים אחרים מבינים. לכן אי אפשר לומר שכל מה שאני לא מבין הוא מיסטיקה.

אם הולכים רק לפי מה שמובן – מי באמת קובע מה מובן?

"אפשרות אחת היא שהמדע קובע. גישה אחרת אומרת שאם משהו הצליח 'לעשות את העבודה' שלוש פעמים – אפשר להשתמש בו. מסופר על רב שכתב קמע בשבת כדי להציל חיי אדם, אותו אדם אכן ניצל אך רבנים אחרים החרימו אותו מפני שהוא כתב בשבת. המעשה הובא לפני החיד"א והוא פסק שאותו רב נהג כדין, משום שהרב והקמע הוכחו כמומחים. זה דיון לגבי שבת בלבד, אבל לגבי שימוש בקמע באופן כללי, ברור לגמרא שקמעות עובדים".

ומה לגבי שימוש במיסטיקה למטרות שאינן רפואה, כמו חיזוי עתידות?

"גישה קיצונית אחת היא 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך' – לא לעשות שום דבר. גם לא בדרכים הגיוניות, למשל סטטיסטיקה. מה אכפת לך מה יקרה בעתיד? תתפלל וזהו. הקצה השני הוא שרק הדברים שנכתבו בפירוש בתורה אסורים, וצריך ללמוד את ההגדרות שלהם: 'לא תנחשו' – להחליט לפי כלים שאין בהם היגיון, כמו חתול שחור. 'לא תעוננו' – להחליט לפי תאריכים וזמנים, כמו 13 בחודש, או אסטרולוגיה. 'דורש אל המתים' – הדברים ברורים. 'מכשף' – אדם שמשפיע על סדרי הטבע באמצעות כוחות על-טבעיים. חוץ מהם יש מעשים שהם בגדר עבודה זרה, ומעשים שנחשבים ל'דרכי האמורי' – לפי המהרי"ק ההגדרה היא דברים שהגויים עושים ואין להם הסבר, ולא רואים שהם פועלים. חוטים אדומים, למשל, אסורים משום דרכי האמורי. גם קריאה בקפה או בכוכבים יכולה להיכנס לגדרים של ניחוש".

הם דווקא טוענים שיש להם הסברים.

"הסברים על נשמות, רוחות וכדומה, כלומר שימוש בכל מיני כוחות, נחשבים לכישוף. חשוב לציין שבהרבה מעשים שנחשבים ל'דרכי האמורי' יש בעיות גדולות של חוסר צניעות. אנשים לא קולטים שהדברים נעשים לשם ניאוף".

ומה עם היהדות עצמה, האם בה קיימים רק תחומים הגיוניים? גם אם לא נגדיר כל אמונה בכוח עליון כמיסטיקה, החלק הנסתר של הדתות נראה כך. כשמדובר ביהדות, הכוונה בעיקר לקבלה, אף על פי שגם בגמרא ישנם ביטויים שנשמעים מיסטיים, כמו 'שדים' ו'רוח רעה', אבל יש מחלוקת בנוגע לפירושם.

למראית עין הקבלה בנויה כמו כל התורות המיסטיות, שמדברות על עולמות שאינם מתנהלים על פי ההיגיון האנושי. בפנימיותה - לקבלה יש היגיון פנימי והיא תורה מובנית ומסודרת מאוד. ההבדל העיקרי בין הקבלה ובין שאר ענפי המיסטיקה, הוא שלמעשה, תורת הנסתר מנהלת דו-שיח עם תורת הנגלה. היא איננה תלושה מהמציאות, אלא רואה את עצמה חלק מהתורה הנגלית, שמדריכה את החיים המציאותיים. הרמז והסוד באים על גבי הפשט, ואוי למי שישנה את הסדר.

הבדל שני קשור למושג שרבים משייכים אותו לתחום המיסטיקה: קבלה מעשית. תורת הקבלה המקורית, המיוסדת על ספר הזוהר, עוסקת בעיקר בהצגת העולמות העמוקים כפי שהם. היא איננה ספר הוראות למכשפים. עם זאת, התפתח גם זרם שמיישם את הקבלה, ומנסה לפעול בעזרתה באפיקים שעליהם דיברנו – ראיית העתיד ותקשורת עם נשמות או מלאכים. עיסוק זה קרוב יותר למיסטיקה המוכרת, אך מכל מקום הוא תופס מקום שולי ביחס לתורת הסוד התאורטית.

הסיבוב הקצר והבלתי-ממצה שלנו בעולם המיסטיקה הגיע לסיומו. הרבה תחומים נשארו מחוץ לכתבה, וגם תשובה סופית לשאלה מה מכל זה אמתי – לא תמצאו כאן. זה כנראה שייך באמת לתחום הלא-נודע.

רוצים עוד? הצטרפו עכשיו למנויי מקום בעולם- מגזין הנוער של עולם קטן