למרבה האירוניה, היה זה הרב קוק שגרם לי לסלידה ממוסד התיאטרון.
במשך אחת עשרה שנות לימודיי בישיבת מרכז הרב, התפללתי מדי יום בעקבות רבי נחוניה בן הקנה: "מודה אני לפניך... ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות", ומבאר הרב קוק: "דהיינו, קרקסאות ותיאטראות".
מאידך, לימוד כתבי הרב קוק הוא שגרם לי לדלג מעולם התורה אל עולם התיאטרון בתחושה שנשארתי באותו עולם, שהרי "צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם... הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו יתברך" (מוסר אביך, פרק ב סעיף ב).
שמונים שנה אחרי מותו, תורת הרב קוק נלמדת ומשפיעה בחוגים מתרחבים והולכים. מהי הדרך שהוא מתווה? אין מדובר בפלורליזם, אותה תורת סובלנות שעלולה לגרום לנשים להפגין למען שוויון זכויות לשוללי זכויות אלו מנשים, או למנהלת תיכון שפוכרת ידיה נוכח תלמידות שחוזרות בתשובה ואומרת: "היכן טעינו?! הרי חינכנו לפלורליזם...".
הרב קוק מילא את החיים בגודל ובעוצמה. תורתו מאפשרת ומתאמצת למצוא את המאחד שבכל שיטה, את נקודת האמת שיש בה המצטרפת לבניין גדול. לא הכול נכון, כי אם בכול יש נכון. עלינו להתבונן וללמוד כל תחום ואדם בדרכנו ולאמץ מהם נקודות חיים, בסינון תופעות לוואי שליליות. "וזוהי העבודה המיוחדת מעבודות הקשות שבמקדש, הקמיצה" (אורות התחיה יח).
כך למדתי גם אני לנתח ולהפריד בין העשייה העולמית הבימתית, המשקפת פעמים רבות את צדדיו השפלים של המין האנושי, לשפה הבימתית העשירה, המעוררת ויפת הביטוי. זיהיתי בציבור שאינו מוצא מרגוע לנפשו בכלי הביטוי המקובלים של כתיבה ודיבור, שאיפה לעסוק בעולם האמנות. כדברי הרב: "הספרות, הציור והחיטוב עומדים להוציא אל הפועל כל המושגים הרוחניים המוטבעים בעמקי הנפש האנושית. וכל זמן שחסר גם שרטוט אחד הגנוז במעמקי הנפש שלא יצא אל הפועל, עוד יש חובה על עבודת האמנות להוציאו" (הקדמת הרב קוק לשיר השירים).
תהליך היצירה מושפע עמוקות מכוונת היוצר. בזה, בדומה לקורבן, גם במשחק מחשבה עלולה לפסול. על כן בתהליך היצירה אנחנו מנסים ככל יכולתנו "להוציא שרטוט הגנוז במעמקי הנפש", ולא להיצמד לשיקולי הפקה צרים כגון הכנסות או פופוליזם.
גם אנחנו נדבקנו מהרב קוק באהבתו לייסוד שיטה. לא הבזקים בודדים של ווארטים ואמירות שנונות, אלא שיטה שלמה, גדולה ומקיפה שאותה אנו מנסים למצוא בזירת התיאטרון היהודי. על כן ייסדנו בית מדרש שמטרתו לחקור כיצד אפשר לתרגם תורה ליצירה ולהביאה אל הבמה בצורה ראויה ונכונה, ואנו בדרכנו הצנועה מנסים לגשש אחר סגנון יהודי בתיאטרון. היימצא?
חגי לובר
מנהל תיאטרון ובית ספר למשחק 'אספקלריא'