פרופ' ליאוניד אידלמן
פרופ' ליאוניד אידלמןצילום: עצמי

חוק ההזנה בכפייה המאפשר קבלת היתר משפטי למתן טיפול רפואי או הזנה בניגוד לרצונו של שובת רעב, מטיל למעשה אחריות על הרופאים לפעולה שנעשית חרף התנגדותו האקטיבית של האסיר-מטופל.

שינוי מהותי זה, הנמצא בבסיס ההצעה, עומד בסתירה ובניגוד לכללי האתיקה הרפואית המקובלים הן בישראל והן בעולם כולו.

הליך האכלה בכוח של שובתי רעב למרות התנגדותם טומן בחובו סכנה ממשית לבריאותם, והוא מנוגד לעקרונות העל של מניעת נזק (Non-Maleficence) ושל שמירה על האוטונומיה של המטופל על גופו, עקרונות שעליהם מושתת הקוד האתי של הרופאים.

האכלה בכפייה נאסרה בכללי האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), וכן בכללי האתיקה המקובלים בעולם, לרבות בהצהרת טוקיו (1975) ובהצהרת מלטה (1991) של ההסתדרות הרפואית העולמית, אשר מעגנות במפורש את האיסור להאכיל בכפייה שובתי רעב בניגוד לרצונם.

מדובר למעשה בחוק לא ריאלי, אשר אין בו כדי לסייע בפתרון אף בעיה. הוא יוצר אשליה כאילו באמצעותו ניתן יהיה למנוע נזק בריאותי בשובתי רעב – ולא היא. הרופאים בישראל לא ישלימו עם חוק שמעמיד אותם בחזית לא להם, הן כקבוצה והן כיחידים, בניגוד גמור לחובות המקצועיות והאתיות.

אדגיש כי הצעת החוק ירדה מסדר היום בכנסת ה‑19 לאור התנגדותנו העקבית והעזה, וכן בשל העובדה כי שביתת הרעב הגדולה שהתקיימה אשתקד, במקביל להליך החקיקה, הסתיימה מבלי שאף שובת רעב איבד את חייו או שניזוק באופן חמור לצמיתות.

במסגרת התמודדותנו המקצועית עם השביתה הקודמת, ערכה הר"י כנס בנושא טיפול באסירים או עצירים שובתי רעב, בהשתתפות יו"ר ומזכ"ל הר"י, ראש הלשכה לאתיקה, מנכ"ל משרד הבריאות דאז, קצין הרפואה של  שב"ס, נציגי משרד הבריאות, רופאים ומנהלים רפואיים בכירים, יו"רי איגודים מדעיים ונציגים מן הצלב האדום. בתום הכנס הגיעו המשתתפים להסכמה כי טיפול רפואי בכפייה, לרבות הזנה בכפייה, הוא אסור.

פרופ' ליאוניד אידלמן

יו"ר ההסתדרות הרפואית