מירי שליסל, עד לפני יומיים מפמ"ר תנ"ך במשרד החינוך תנהל תכנית חדשה ללימוד תנ"ך במוסדות נועם צביה. עם כניסתה לתפקיד החדש שוחחנו איתה על לימוד תנ"ך בפרט ועל חינוך מגזרי בכלל.
שליסל מספר כי עד כה התמקדה עבודתה בבניית תכנית לימודים שתסייע למורים בבחירת הנושאים הנלמדים, אך "כדי שתהיה עבודה ראויה בכיתה ונגיע לאהבת תורה המוקד הוא איך מלמדים, וזה תהליך מורכב יותר, וניסינו במשרד החינוך לעבוד על כך הרבה מאוד". בתפקידה החדש היא רואה כיעד את חיזוק אפיק זה ברשת נועם צביה, שלדבריה בחרה להשקיע משאבים ואנרגיות כדי להביא את התלמידים ללימוד ואהבת תורה.
שליסל מדגישה כי העבודה עם המורים באולפנות והישיבות תתמקד בשאלת החוויה האישית של התלמיד במהלך הלימוד. היא מזכירה כי הרב וייסמן הממשיך את דרכו של הרב אייזמן בהנהלת הרשת החליט להמשיך את המגמה שלא להתמקד רק בשאלת 'מה מלמדים' אלא ב'איך'. לשם כך, היא מספרת, אספו צוות של מורות מצוינות שבמרוצת שנות כהונתן ברשת צברו ניסיון וידע שאותו בכוונתן לחלוק עם ציבור המורים הצעירים יותר.
"אנחנו מקפידים שמי שיעביר את התכנית יהיו הבוגרות שמלמדות בפועל בצביה, כי הן מכירות את רוח הרשת ואופי התלמידים. חשובה כאן ההתאמה", היא אומרת ומציינת כי היא עצמה אינה תומכת ב"המצאת הגלגל מחדש" אלא בכך שגלגלים ישנים שהוכיחו את עצמם ימשיכו לעשות את עבודתם כפי שהיה עד כה.
בהמשך השיחה איתה נשאלה שליסל אם היא רואה הבדלים משמעותיים בעבודתה במשרד החינוך, מול בתי ספר רבים ומסגרות חינוך רבות, לבין התמקדותה כעת ברשת חינוך אחת המאופיינת בקווים מסוימים, על אף ההבדלים הפנימיים שיש בתוכה. שליסל אינה סבורה שיש הבדל גדול בין השניים. כמי שמצויה במערכת זה זמן רב היא קובעת כי מגוון דעות, תפיסות ומחשבות קיים בכל כיתה וכיתה ולמעשה בכל מפגש בין שני אנשים, כך שמורכבות המשימה שנטלה על עצמה היא אותה מורכבות למעט ההיקף.
סוגיה שלא ניתן להתעלם ממנה בציונות הדתית כאשר עוסקים בלימוד תנ"ך היא שאלת היחס לתפיסת 'תנ"ך בגובה העיניים', וגם לשליסל התייחסות לסוגיה. "זו הסוגיה החשובה שבה אנחנו עוסקים", היא אומרת וקובעת כי לא כל כך משנה באיזה גובה לומדים ובלבד שהתנ"ך יילמד מתוך גובה. "אסור להנמיך את לימוד התנ"ך, וכל אחד יחליט לאיזה גובה, גובה שמיים או גובה חז"ל, ובלבד שיהיה בגובה. אנחנו מושכים את התלמידים לגובה, ושלא יהיה ניתוק".
שליסל מוסיפה ואומרת כי על המורה להעניק לתלמידיו תחושה וביטחון בכך שאת כל שאלותיהם יוכלו לשאול בתוך הכיתה ולקבל מענה בתוך הכיתה ולא לחפש מענה ברחוב או באינטרנט. "מורה צריך לסייע להתמודד, להיות פתוח, שהוא יהיה זה ששואלים אותו את השאלות. מורים שונים יתנו תשובות שונות ולפעמים מותר להישאר עם השאלות ועם זאת עם האמונה ויראת השמים. השאלה חשובה, אבל לפעמים יש גם ידיעה שכך נאמר וזהו".
עוד נשאלה שליסל אודות ההפרדה באופי לימוד התנ"ך בין בתי ספר דתיים לכאלה שאינם דתיים. לדבריה היא אינה סבורה שהחינוך הציוני דתי מתבצר בתוך עצמו, אם כי לא ניתן להתכחש לקיומו של הבדל משמעותי בין פיקוח על הוראת תנ"ך במגזר הדתי לזה הכללי. "בבתי הספר החילוניים מלמדים תנ"ך כחלק ממורשת ישראל ואצלנו כדבר השם. זו לא סמנטיקה אלא הבדל שמים וארץ, הבדל לגבי האמירה לנפש האדם ומה שהדברים מחייבים אותו".
"מי שמגיע מנקודת מוצא שאינה של יראת שמים רואה את הדברים אחרת, ולכן צריך לפתח דרכי הוראה והתייחסות אחרות. יכול להיות קשר עם מורים חילוניים, אבל נקודת המוצא היא אחרת", היא אומרת ובאשר לבתי הספר המשותפים לדתיים וחילוניים היא אומרת כי אמנם אינה בקיאה במתרחש במסגרות אלה אך לטעמה קיימים הבדלים שיש לכבד אותם, וכשם שבבתי הספר הללו בשעת התפילה הכיתות מתחלקות לתפילה ולמפגש, כך יש להבין שלימוד התנ"ך מקבל הסתכלות שונה וגישה שונה בין שתי האוכלוסיות. "אנחנו צריכים להנחיל את תפיסת העולם של התנ"ך כמקור לעשייה והזדהות".