אדם ניגש לראשונה בחייו לדוכן פיס. הוא רואה את השלט הצבעוני המספר על הפרס הראשון בלוטו, כך וכך עשרות מיליוני שקלים. נוטל לידיו טופס, ממלא כמה טורים, תאריכי הלידה שלו, של האישה ושל הילדים. שולח את הטופס, משלם כמה שקלים, ועוזב את הדוכן כולו אחוז שרעפים.
בכך וכך שקלים אכסה את המשכנתא, בעוד כמה מאות אלפים אדאג לדיור מוגן לסבתא. במיליון או שניים אחתן את הילדים, וכמה מיליונים אשאיר לנכדים. שניים-שלושה מיליונים אחסוך לעת זקנה, ועוד מיליון או שניים אתרום לבית כנסת או לגינה.
המחשבות מציפות, ההתלבטויות לא נותנות מנוח, את אף אחד מבני המשפחה הוא לא רוצה לשכוח. מכונית חדשה כבר הגיע זמן לרכוש? את שכונת המגורים כדאי לנטוש? המיליונים זזים, השטרות עפים, וידידנו כולו נמצא בשחקים. עד שמגיע היום, והוא בדוכן מתייצב בדום. את הטופס מגיש למוכרן בבטח, ולמוצא פיו הוא ממתין במתח. תוך כמה שניות פסק הדין מכה, על הפתקית נכתב "טופס לא זוכה".
את החוויה הזאת, המוכרת לרבים מאוד, עברה בגרסה מעט שונה גם מדינת ישראל. חברת האנרגיה האיטלקית Eni הכריזה בתחילת השבוע כי גילתה שדה גז "סופר ענק" מול חופי מצרים. על פי הדיווח מדובר בשדה הגז הגדול ביותר שהתגלה אי פעם בים התיכון. בהודעת החברה נאמר כי זה "יכול להיות אחד הגילויים הגדולים של גז טבעי בעולם". לאחר שהשדה יפותח הוא יתפרש על פני שטח של 100 קמ"ר. גודל המאגר על פי החברה הוא 30 TCF (טריליון רגל מעוקב של גז). לשם השוואה, גודלו של מאגר לווייתן על פי ההערכות המקובלות עומד על 22 TCF.
במחי הכרזה אחת נגוזו חלומותיה של ישראל להפוך למעצמת אנרגיה אזורית. המחשבה שנהפוך באמצעות מאגר לווייתן לספקית העיקרית של אנרגיה למצרים, לירדן ולטורקיה נראית פתאום כמו פנטזיה מזרח-תיכונית. סביר הרבה יותר להניח שמדינות אלו ירכשו גז מצרי, וההכנסות מהתמלוגים ומהמיסים יגיעו בעיקר לקופתה המידלדלת של מצרים.
את עיקר המכה הכלכלית תספוג שותפות לווייתן, שבשלב זה כלל לא ברור אם תהיה היתכנות כלכלית לפיתוח שדה הגז שהיא מחזיקה בחזקה עליו. פיתוחו של לווייתן תלוי בחוזים משמעותיים לאספקת גז ממנו, ובלי חוזי עוגן כאלה פיתוח המאגר לא יהיה אפשרי. מדינת ישראל תהיה כמובן הנפגעת השנייה, מאחר שמרבית רווחי הגז אמורים היו להגיע למדינה בדמות מיסים ותמלוגים.
עם זאת, דווקא התעשייה הישראלית עשויה להרוויח במידת מה מהמצב החדש שנוצר. תחרות אזורית בשוק הגז עשויה להקהות הרבה מאוד מעוקצו של מונופול הגז שנוצר בישראל, ולמנוע השתוללות מחירים בעתיד.
הנתון המרתק מכולם הוא העובדה שגם אחרי התגלית החדשה, שני הצדדים לעימות בנושא מתווה הגז נותרו בעמדותיהם. מצדדי המתווה מסבירים מדוע דווקא כעת יש להאיץ את יישומו, ואילו מתנגדיו משוכנעים שזה הזמן לעצור הכול ולשנות את המתווה לחלוטין.
ובינתיים, בבייג'ין
שבוע המסחר הקודם בבורסה של תל אביב נסגר ביום חמישי האחרון בירידה של חמישה עד שישה אחוזים במדדים המובילים. יום חמישי אמנם היה יום של עליות שערים, וגם ביום ראשון השבוע עוד ראינו עליות, אבל כבר ביום שני חזרה מגמת הירידות, והמסכים חזרו להיות אדומים. גם ברחבי העולם הבורסות המרכזיות שבו לרדת, אחרי תיקון מסוים כלפי מעלה לקראת סוף השבוע, וכעת נראה שהמשבר בשוקי ההון עדיין רחוק מסיום.
בישראל נוסף עוד שמן רב למדורת ירידות השערים, לאחר שדווח על תגלית הגז במצרים. מדד הגז והנפט קרס ביום שני השבוע ב‑13 אחוזים. שיאנית הירידות הייתה חברת האנרגיה רציו, השותפה במאגר לווייתן, שמניותיה נפלו בכ‑23 אחוזים במחזור מסחר עצום של 128 מיליון שקל. איגרות החוב של רציו נפלו גם הן בשיעור של כ‑9 אחוזים. מניות קבוצת דלק, שבשליטת יצחק תשובה, אשר שותפה בכל מאגרי הגז בישראל, צנחו ב‑12 אחוזים במחזור עצום של כ-141 מיליון שקלים. בכך נמחקו 1.5 מיליארד שקלים משווי השוק של קבוצת דלק.
אולם למרות הסיפור הישראלי, שבוודאי מעניין מאוד אותנו, המקור של הירידות הוא במזרח הרחוק, בסין. בשלב זה עדיין לא ברור עומק המשבר בכלכלה הסינית. האם זו האטה טבעית שמתרחשת אחת לכמה שנים, או שמדובר במשבר של ממש שעלול להכניס את המשק הסיני לסחרור כלפי מטה. אם התרחיש השני יתממש, עלולה הכלכלה העולמית כולה להידרדר למשבר כדוגמת זה של 2008.
הבעיה שהולכת ונחשפת ככל שחולפים הימים היא הפער הגדול בין התרבות השלטונית במערב לזו שבסין. הכלכלה השנייה בעולם עברה במידה רבה להתנהג כמו משק קפיטליסטי, אך המשטר הסיני נותר טוטליטרי ונשלט בידי מפלגה קומוניסטית. כל קשר בין תורתם של מרקס, לנין ומאו לכלכלה הסינית הוא מקרי בהחלט, אולם הדיקטטורה המאפיינת משטר מרקסיסטי עדיין חיה ובועטת בסין ומעיבה במידה רבה על אמינות הדיווחים על המצב הכלכלי במדינה.
שלטונות סין פתחו בימים האחרונים במאמץ ללכוד "מפיצי שמועות", ש"מערערים את יציבות השוק". במקום להשקיע כספים ברכישת מניות על מנת לעודד את השוק, כפי שעשה בימים הראשונים למשבר, מתמקד כעת המשטר הסיני בחסימת מה שרואים שם כסיבות המשבר.
לאור זאת קשה לסמן את נקודת הזמן שהחל ממנה נוכל לדעת בבירור שהמשבר נמצא מאחורינו. בשלב זה יש להתמקד, כמו בכל תקופה תנודתית, בהתאמת תיק הנכסים הפיננסיים למצב השוק העדכני, ובהמתנה להתבהרות המצב.