תקנת הפרוזבול
בשלהי ימי בית המקדש השני רבו העניים שביקשו הלוואות והתקשו לפורען. וכנגד זה נמנעו העשירים מלתת לעניים הלוואות לפני השמיטה, מחשש שלא יחזירו אותן בזמן ויישמטו. לפיכך תיקן הלל הזקן שיעשו פרוזבול שיפקיע את שמיטת החובות, וכך יוכלו העשירים לעזור לעניים בהלוואות סמוך לשמיטה בלי לחשוש שיפסידו את כספם.
יסודו של הפרוזבול בדין התורה הקובע שחובות המסורים לידי בית הדין אינם נשמטים בשביעית. שנאמר: "ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך" (דברים טו, ג) - דווקא חובות שבידך תשמט, אבל חובות שביד בית דין אינם נשמטים. אלא שכדי להפקיע את חובת ההשמטה מדין תורה, היה המלווה צריך למסור את שטרות החוב שלו לבית הדין, ולהטריח את בית הדין לטפל בגביית החוב. ותיקן הלל הזקן שיסתפקו בכתיבת שטר פרוזבול, שבו המלווה מודיע שחובותיו מסורים לבית הדין, בלי שימסרם בפועל לבית הדין. ועל ידי כך יוכל המלווה מכוח בית הדין לגבות לאחר השמיטה את כל החובות שחייבים לו - כולל הלוואות שנתן בעל פה, בלי שטר. ואמנם בזמן שחובת השמיטה נוהגת מהתורה הפרוזבול אינו מועיל, הואיל ובפועל השטרות לא נמסרו לבית הדין. אולם מאז שבטל היובל קיום השמיטה הוא מדברי חכמים, ועל כן יכול היה הלל לתקן שכתיבת שטר הפרוזבול לבדה תועיל (פניני הלכה שביעית ו, ה, 7).
ביאור הצורך בתקנה במקום פתרונות אחרים
לכאורה יש לשאול לשם מה היה צריך לתקן פרוזבול, הרי הלכה היא שיכול המלווה להתנות עם הלווה שחוב זה שהוא נותן לו לא יושמט בסוף השמיטה, ועל ידי כך הוא מפקיע את ההלוואה מחובת השמיטה. כמו כן יכול המלווה לדרוש מהלווה משכון, ומכיוון שהמלווה קיבל משכון, נחשב החוב כגבוי והשמיטה לא חלה עליו.
אלא שפעמים רבות בעת מתן ההלוואה ישנה אופטימיות שהלווה יחזיר את החוב בזמן, ולא מתאים לבטא אז חשדנות כלפי אמינותו של הלווה ולהתנות איתו במפורש שחוב זה לא יושמט בשביעית, או לדרוש בעבורו משכון. ובמיוחד כאשר מדובר בסכומים שאינם גדולים. בנוסף לכך, אם כל אחד יצטרך להבטיח את חובותיו באופן אישי, לעשות על כך תנאי או לבקש משכון, יוכלו להתגלע ויכוחים האם אכן נעשה תנאי, והאם המשכון ניתן כמשכון או בהשאלה וכו'. אבל כאשר תיקן הלל שיעשו פרוזבול, כולם יזכרו לעשותו ולא יהיו יותר ויכוחים על תוקפם של החובות אחר השמיטה. בנוסף לכך, על ידי הפרוזבול נעשה זכר לשמיטת כספים, שיודעים שיש שמיטת כספים אלא שהפרוזבול מפקיע אותה (פניני הלכה שביעית ה, 7).
בנוסף לכך, יש סוברים שלכתחילה אין לעשות תנאי על החוב שלא תחול עליו השמיטה (ב"ח, חת"ס, מרן הרב קוק בעזרת כהן מב). אמנם לדעת רוב הפוסקים גם לכתחילה מותר לעשות תנאי על החוב, אלא שכדי למנוע אי נעימות וכן להציל את השוכחים מלעשות תנאי, תיקן הלל הזקן שבשטר הפרוזבול יקיימו את כל החובות שלא יישמטו בשביעית (פניני הלכה שם ו, 5).
משמעות שטר הפרוזבול
הפרוזבול הוא שטר שבו מוסר המלווה את כל חובותיו לבית הדין. יש מי שאומר ששטר הפרוזבול צריך להתקיים בפני בית הדין עצמו, היינו שהשטר יימסר בפועל לבית הדין, ויחתמו עליו הדיינים או שני עדים שראו שהחובות נמסרו לבית הדין. אבל לדעת רובם המכריע של הפוסקים אין צריך למסור את הפרוזבול לדיינים, אלא העיקר שהמלווה יכתוב בפרוזבול שהוא מוסר את חובותיו לבית הדין שבמקום פלוני, אפילו אם הם בעיר אחרת (שו"ע ורמ"א סז, כ‑כא).
זמן שמיטת כספים
כאשר החמה שוקעת ביום האחרון בשנה ושנת השמיטה נגמרת, גם ההלוואות נשמטות ופוקעות. שנאמר: "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה". לפיכך, עד סוף שנת השמיטה עוד יכול המלווה לתבוע את חובו, וכשתשקע החמה ביום האחרון של השנה השביעית, החובות נשמטים ואסור לתבוע אותם (רמב"ם ט, ד; שו"ע חו"מ סז, ל).
מה נשמט ומה לא
שביעית משמטת את כל סוגי ההלוואות, בין הלוואות קטנות ובין גדולות, בין אם נעשו על-פה ובין אם נכתבו בשטר. ואף אם נכתב בשטר שכל נכסי הלווה יהיו ערבים להחזרת החוב, בסוף השמיטה החוב נשמט. אמנם אם נכתב בשטר שפירעון החוב יהיה מקרקע מסוימת, אין השמיטה משמטת את החוב, מפני שהוא נחשב כגבוי ועומד מהקרקע שנקבעה לכך.
אבל כספים שמופקדים בבנק בתוכנית חיסכון או בקרן השתלמות או פנסיה אינם נחשבים כהלוואה אלא השקעה או פיקדון, ולכן אינם נשמטים. ואמנם יש מחמירים וחוששים שאולי גם השקעות אלה נחשבות כהלוואות, אולם אין הלכה כמותם. בכל אופן, גם מי שאינו זוכר שנתן הלוואה, נכון שיכתוב שטר פרוזבול, כי ייתכן שנתן הלוואה ושכח ממנה, וגם כדי לצאת ידי הפוסקים שחוששים שמא השקעות וחסכונות בכלל הלוואות. בנוסף לכך, יש בכתיבת הפרוזבול מעלה שעושים על ידו זכר לשביעית.
הפרוזבול מועיל לכל ההלוואות
אדם שנתן הלוואות רבות לאנשים שונים, די לו בפרוזבול אחד, שכן בפרוזבול אחד הוא מוסר את כל חובותיו לבית הדין.
הפרוזבול מועיל לכל ההלוואות שנתן המלווה עד זמן חתימת הפרוזבול, שעל ידי הפרוזבול הן נמסרות לבית הדין. אבל הלוואות שיינתנו לאחר חתימת הפרוזבול נשמטות בסוף השביעית.
לכן כותבים פרוזבול לקראת סוף שנת השמיטה. וכדי שלא לשכוח, רבים נוהגים לכתוב את הפרוזבול בערב ראש השנה יחד עם התרת נדרים.
בית הדין של הפרוזבול
יש אומרים שבית הדין שמוסרים לו את החובות צריך להיות של רבנים חשובים, מגדולי החכמים שבדור (רמב"ם ט, יז), ויש אומרים שאפשר למוסרם לכל שלושה רבנים (רמב"ן, רשב"א, רא"ש ורמ"א). למעשה, נכון למסור את החובות לבית דין חשוב שבאותו אזור, אבל אין צורך לדקדק שיהיה החשוב שבדור, מה עוד שאי אפשר לקבוע מי הוא בית הדין החשוב שבדור (עיין שו"ע סז, יח).
העדים
טוב שהעדים שחותמים על הפרוזבול יהיו כשרים לעדות ולא קרובים זה לזה. אולם מצד הדין אפשר לקיים את הפרוזבול גם על ידי עדים פסולים וקרובים, וכן על ידי נשים, הואיל וגביית החוב אינה נעשית מכוח העדים אלא מכוח זה שהמלווה מסר את הלוואותיו לבית הדין, וחתימת העדים אינה אלא לקיום הדבר.
מכיוון שאין בכתיבת הפרוזבול עשיית דין, אפשר לכתוב אותו בלילה. כמו כן אפשר לעשות שליח לכתיבת הפרוזבול.
עברה השביעית ובא המלווה לגבות את חובו ואמר: פרוזבול היה לי ואבד - מאמינים לו ויגבה את חובו (שו"ע סז, לג).
נשים
נשים חייבות כגברים בכל מצוות השביעית, ובכלל זה בשמיטת כספים. בני זוג שמנהלים חשבון משותף, יכול אחד מהם לחתום על פרוזבול בעבור חשבונם המשותף. ואם יש להם חשבונות נפרדים, צריך שמי שחותם על הפרוזבול יציין במפורש שהוא כולל גם את חשבונות בן או בת זוגו (עי' שו"ע סז, כה).
האם צריך להקפיד שיהיו הלווים בעלי קרקע
תיקנו חכמים שהפרוזבול יחול בתנאי שיש ללווה או לאשתו זכות בקרקע כלשהי, שעל ידה יש מקום לחוב להתחיל להיגבות כבר בעת כתיבת הפרוזבול (ר"ש). יש חוששים שאולי אין ללווה קרקע, ולשם כך בעת שחותמים על הפרוזבול, מקנה המלווה ללווים שאין להם קרקע משהו מהקרקע שברשותו. ויש שאף כתבו זאת בשטר הפרוזבול (מאמר מרדכי כג, יט).
אולם למעשה אין צריך לדקדק בזה, מפני שאין אדם שאין לו זכות בקרקע כלשהי, שכן גם מי ששוכר דירה או אף קיבל קרקע בהשאלה למקום מיטתו, נחשב כמי שיש לו קרקע. למשל, בן שיש לו מיטה בבית הוריו, וכן בחור ישיבה שיש לו מיטה קבועה (אפילו במיטת קומתיים), נחשב כמי שיש לו קרקע.
ורק אם אין ללווה שום קרקע, וגם לא קיבל רשות מאדם שיש לו קרקע להניח את מיטתו או חפציו בחלקו, צריך המלווה להקנות או להשאיל לו קרקע בשיעור כלשהו, ועל ידי כך הפרוזבול יחול (משנה י, ו; שו"ע סז, כב‑כה).
הידור במתן הלוואה בלא פרוזבול
יש מהדרים לתת הלוואה לחבר לאחר חתימת הפרוזבול וקובעים שזמן פירעונה יהיה לפני תום השנה השביעית, כדי לקיים בה את מצוות השמטת הכספים. וטוב שהחבר יבוא להחזיר את ההלוואה, כדי שהמלווה יקיים את השמיטה בפיו ויאמר לו: "משמט אני".
נוסח שטר פרוזבול
במצורף לגיליון זה אמור להיות שטר נוסח פרוזבול, וזה לשונו: אנו החתומים מטה מאשרים בזה כי בא לפנינו ....... ואמר לנו: היו עלי לעדים שהנני מוסר כל חוב שיש לי ולבני ביתי לבית הדין הרבני הגדול שבירושלים, הלא המה: הראשון לציון הרה"ג יצחק יוסף שליט"א, הרב הראשי לישראל הרה"ג דוד לאו שליט"א, חבר בית הדין הגדול בירושלים הרה"ג ציון אלגרבלי שליט"א, כדי שאוכל לגבות כל חוב שיש לי כל זמן שארצה. ועל זה באנו על החתום ביום ...... לחודש אלול תשע"ה למניין שאנו מונים לבריאת העולם. על החתום: ......
מי שאין לו נוסח מודפס, יכול להעתיק נוסח זה מכאן, וכמובן ימלא את הפרטים החסרים והתאריך ויחתים עליו עדים, ובכך יהיה לו שטר פרוזבול כשר.
לתגובות: [email protected]