1
מהלך מינויו של איש יהדות התורה יעקב ליצמן לשר בממשלה עובר בשקט יחסי, למרות שמדובר בהסרת מחיצה די קשיחה שהציבור החרדי הקפיד להציב עד כה בינו ובין מוסדות המדינה הציונית.
חרם של עשרות שנים שהטילה האידיאולוגיה החרדית על השותפות בממשלה נפח את נשמתו בלי ייסורים, קינות, גידופים וחרמות. בתקדים הזה של כניסת נציג היהדות החרדית-אשכנזית לממשלה יש פוטנציאל נפיצות. בזמנים אחרים המינוי הזה היה עלול לטלטל את הציבור החרדי ואת הפוליטיקה החרדית, לעורר מחלוקות קשות בין גדולי תורה וליצור פילוגים בין זרמים שונים. מדוע זה לא קרה הפעם?
2
אפשר לציין נסיבות מקלות שאִפשרו לשינוי הזה לעבור.
ראשית, מדובר בהחלטה שבאה מתוך אילוץ של צו בג"ץ ולא מתוך בחירה - אם כי אפשר היה כמובן להמשיך ולקדש את עקרון אי-השותפות בממשלה ולוותר על השליטה במשרד הבריאות. מסתבר שגם העובדה שליצמן הוא נציג הפלג החסידי הפכה את העניין לקל יותר. אילו השר המיועד היה נציג הליטאים, לא בטוח שזה היה מתקבל באותה קלות.
אפשר לייחס חלק מהעניין גם להתרופפות ההנהגה המאוחדת של הציבור החרדי. לאחר פטירתו של הרב אלישיב זצ"ל נותר הציבור הליטאי מפולג בתוך עצמו, כאשר הפלג בראשות הרב שמואל אויערבך אינו מקבל את מרותו של הרב שטיינמן. במצב כזה יש להניח שגם לאדמו"רים החסידיים קל יותר לקבל החלטות בעצמם, בלי צורך לקבל אישור מגדולי התורה הליטאים. הרב שטיינמן עצמו נחשב למנהיג ליטאי מתון בהשוואה לקודמיו, לכן אין להתפלא על כך שהוא לא ניסה למנוע את המינוי של ליצמן.
3
אבל מסתבר שיותר מכל דבר אחר, מה שאִפשר את המהלך הוא העובדה שהתנועה לעבר המציאות החדשה הזאת באה בהדרגה, צעד אחר צעד ולאורך שנים רבות.
היו בדרך כמה תחנות ביניים אידיאולוגיות, שאחת החשובות שבהן היא הקמתה והתבססותה של תנועת ש"ס כתנועה חרדית-ספרדית לגיטימית, שעוד מתחילת הדרך מינתה שרים מטעמה. שלב הדרגתי נוסף היה הפקדת ניהולם של משרדי ממשלה בידי סגני שרים מטעם יהדות התורה, שזכו למעמד של שר בפועל. מכאן כבר נותרה כברת דרך אידיאולוגית קצרה בלבד עד למינוי של שר חרדי-אשכנזי כאילוץ מכוח צו בג"ץ. הכשרת לבבות איטית והדרגתית במשך שנים ארוכות סיכלה את האפשרות התיאורטית של הכרזה על הפסק של בג"ץ כעל שעת שמד המחייבת למסור את הנפש ולא להיכנע לתכתיב של מערכת המשפט החילונית.
4
יש לא מעט אירוניה בעובדה שאת מינוי השר החרדי החדש חולל דווקא יאיר לפיד בעתירתו לבג"ץ.
בקדנציה הקודמת לפיד הפך את עצמו לאויב הגדול של הציבור החרדי בגלל הגזירות הקשות שהנחית על עולם הישיבות ועל כלכלת המשפחה החרדית. גם הפעם לפיד פעל בדרכי כפייה - אמנם בעקיפין, באמצעות שופטי בג"ץ. אבל בניגוד לניסיונו הקודם להפוך במחי-יד את חברת הלומדים לחברת המתגייסים והעובדים, הפעם השינוי היה מינורי והגיע לאחר שכבר הוכשרה הקרקע לקבל אותו, ולכן השינוי הזה גם יישאר. כדאי שלפיד ילמד את הלקח מההצלחה שלו, כמו גם מהניסיונות הקודמים שנכשלו. מגמות שינוי ופתיחות בחברה החרדית מתרחשות קמעא קמעא, כדרכה של חברה שמרנית. מי שיבקש לדחוק את הקץ ולהביא לשינוי במהירות ובכפייה, דרכו לא תצלח.
5
לדוברי הציונות הדתית שמתבטאים בנושא מומלץ לקדם את מינוי השר החרדי החדש בברכה ובתקווה ולא בלעג ובהתנשאות. המחלוקת ההיסטורית בין הציונות הדתית לציבור החרדי בעניין היחס לציבור החילוני הולכת ונעלמת. בשנות המדינה הראשונות הציבור החרדי סירב לנרמל את יחסיו עם החילונים עד שהללו יסדירו את יחסיהם עם אביהם שבשמיים לשביעות רצונו. בחלוף השנים הגישה הזאת הולכת ומשתנה. הפחד מפני השפעת האידיאולוגיה החילונית פחת, ועם התרחבות תופעת החזרה בתשובה הפך כל חילוני לחרדי בפוטנציה.
החילונים של היום כבר אינם אותם חלוצים צעירים וחצופים שמרדו בדת אבותיהם אלא כאלה שלא זכו לקבל חינוך דתי, ולכן גם חוסר המחויבות שלהם לתורה ומצוות מתקבל יותר בסלחנות. מציאות החיים המשותפת במדינה, בעתות שגרה ובעתות צרה, מחייבת שיתופי פעולה שבאופן טבעי מפילים חומות של עוינות וניכור. והרי אפילו החזון איש כתב שאת החילונים של היום יש לקרב בעבותות אהבה.
הציבור החרדי לא יכריז מחר בבוקר שמדינת ישראל היא ראשית צמיחת גאולתנו. אבל הוא הולך ומעמיק את השתלבותו במדינה, הופך יותר ויותר חלק ממנה, הולך ומאמץ עמדות שבעבר היו סלע מחלוקת בינו ובין הציונות הדתית כגון הכרה בחשיבות הרבנות הראשית ותמיכה בחיזוק מעמדה. התהליכים הללו, ביחד עם אילוצים כלכליים, מובילים לשינוי הדרגתי גם בהשתלבות הציבור החרדי בכלכלה, בתחושת האחריות הלאומית, ולבסוף גם בצבא. גישה דורסנית וניסיונות כפייה רק יסיגו אותם לאחור.
6
יש מי שיטענו שעדיין כל מהלכיו של הציבור החרדי ונבחריו נועדו לקדם את האינטרסים שלו בלבד. ברור שיש בציבור החרדי גישות כאלה, אבל לזכותו של ליצמן ייאמר שהתנהלותו מקרינה אכפתיות אמיתית למצבה של מערכת הבריאות, מעבר לאינטרסים המגזריים של הציבור החרדי. זאת ועוד: ייתכן שליצמן דואג קודם כול לבוחריו, וזה לגיטימי. כשנבחרים חרדים דואגים למשל למשפחות ברוכות ילדים הם אולי חושבים קודם כול על הציבור שלהם, אבל מתוצאות מעשיהם נהנה הציבור בכללותו. בכל פעם שאני יוצא ממרפאת שיניים לאחר תשלום סמלי על טיפול שיניים לילדים שבעבר עלה מאות שקלים, אני מברך את ליצמן על יוזמתו הברוכה שמסייעת לא רק למשפחה החרדית. כאשר ליצמן מבטיח לקצר תורים בדרך לבדיקות חיוניות, ההבטחות שלו מעוררות אמון. ביקורי הפתע שהוא עורך בבתי חולים ברחבי הארץ יוצרים תחושה שבראש משרד הבריאות עומד אדם שבאמת מתעניין במערכת הזאת, ולא מישהו שמחפש את התפקיד הבא.
7
משר הבריאות לשרת המשפטים: איילת שקד יצאה למאבק משפטי צודק וחשוב נגד תופעת הפוליגמיה, אשר רווחת בקרב הבדואים בישראל למרות שהיא אסורה על פי החוק. במסגרת המאבק הזה צריך לפעול להרחבת איסור הפוליגמיה כך שהוא יחול גם על אישה שנייה שאינה נשואה באופן רשמי, אלא מתקיימת איתה מערכת יחסים של ידועה בציבור. בקרב הבדואים מדובר במנהג נפוץ: מתגרשים באופן פיקטיבי מן האישה הראשונה כדי לשאת אישה שנייה, אבל ממשיכים לחיות במקביל גם עם האישה הראשונה.
גם במגזר היהודי, אין שום היגיון וצדק בכך שאדם מנוע מלשאת אישה שנייה על אשתו, אבל יכול להחזיק יחסי זוגיות עם אישה שנייה כידועה בציבור, בלי שייחשב למפר חוק ויהיה חשוף לסנקציות פליליות. איסור הפוליגמיה צריך למנוע כל מצב שבו לאדם אחד יש שתי נשים, בין אם שתיהן נשואות לו באופן רשמי ובין אם האחת היא אשתו והשנייה ידועתו.
לתגובות: [email protected]