האם גרוניס עמד בציפיות של מי שטרח שיוכל להיות נשיא בית המשפט העליון? תלוי מה היו הציפיות
האם גרוניס עמד בציפיות של מי שטרח שיוכל להיות נשיא בית המשפט העליון? תלוי מה היו הציפיותצילום: פלאש 90

1. ביום חמישי, כ"ד בטבת, ישב השופט בדימוס אשר דן גרוניס בפעם האחרונה על כסא נשיא בית המשפט העליון. בטקס חגיגי, בו נכחו כל בכירי עולם המשפט הישראלי, נפרד גרוניס מבית המשפט העליון וממערכת המשפט כולה.

גרוניס הודה באותו יום לשרי המשפטים יעקב נאמן וציפי לבני איתם עבד, למנהל בתי המשפט, למוריו ורבותיו בבית המשפט ולחבריו לכס השיפוט. גרוניס לא שכח כמובן להודות תודה נרגשת גם לבני משפחתו, רעייתו, שלושת ילדיו, חתנו ונכדיו.

אולם, אדם אחד, שנדמה שגרוניס חב לו חובה גדולה במיוחד, נשכח באותו יום. אדם אחד שלולא הוא גרוניס כלל לא היה מגיע לכס נשיא בית המשפט העליון, חבר הכנסת לשעבר יעקב כ"ץ (כצל'ה).

2. גרוניס, נזכיר, כלל לא אמור היה להגיע לכהונה הרמה. 'חוק הקדנציות' שחוקק ביוזמת שר המשפטים לשעבר, פרופסור דניאל פרידמן, וקצב את הקדנציות של נשיאי בתי המשפט השונים, קבע גם תקופת מינימום לכהונה כנשיא, שנים שנים.אדם אחד, שנדמה שגרוניס חב לו חובה גדולה במיוחד, נשכח באותו יום. חבר הכנסת לשעבר יעקב כ"ץ (כצל'ה)

נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, דורית ביניש, הגיעה לגיל 70, הגיל שבו היא אמורה לפרוש, שבועות ספורים אחרי שלגרוניס מלאו 67. התוצאה היתה שלגרוניס חסרו כמה שבועות כדי למלא את מכסת שלוש שנות הכהונה המינימליות, ועל כן לא יכול היה להתמנות לנשיא בית המשפט העליון.

ביניש, אגב, יכולה היתה לפתור את העניין בקלות, כפי שעשה במקרה דומה נשיא בית הדין הארצי לעבודה, סטיב אדלר. אדלר, שידע שאם לא יקדים את פרישתו בכמה שבועות לא תוכל השופטת נילי ארד להחליפו, דאג להקדים את פרישתו ולאפשר את המינוי. אולם, חברתה של ארד, השופטת ביניש, לא רצתה לנהוג בצעד דומה, ככל הנראה עקב ידידותה עם השופטת מרים נאור, מי שאמורה להתמנות במקומה על פי החוק הקודם.

​3. מי שבסופו של דבר הביא את גרוניס לכס נשיא העליון היה, כפי שכבר ציינו, חבר הכנסת לשעבר יעקב כ"ץ (כצל'ה) שיזם את התיקון לחוק שזכה לכינוי 'חוק גרוניס'. כצל'ה, שרצה לשבור את רצף הנשיאים חניכי 'אסכולת ברק', הצליח, בתמיכת שר המשפטים דאז יעקב נאמן, לבטל את תקופת המינימום לכהונה כנשיא בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.

מתוקף מסורת ה'סניוריטי', הקובעת כי השופט הותיק ביותר מתמנה לנשיא בית המשפט העליון, מונה לתפקיד גם גרוניס, זאת למרות המתקפות הקשות על חקיקת החוק מקרב גורמים בשמאל וכאלו המקורבים למערכת המשפט. (אגב, לפי אותה 'מסורת סניוריטי', צפוי להתמנות בשנת 2028 נשיא מתנחל לבית המשפט העליון, השופט נעם סולברג).

4. האם גרוניס עמד בציפיות של מי שטרח כל כך לדאוג שיוכל להיות נשיא בית המשפט העליון? תלוי מה היו הציפיות.

מי שציפה לשמרנות משפטית, קיבל את מבוקשו באופן חלקי. הקדנציה של השופט גרוניס התאפיינה בנטייה של בית המשפט העליון למעט בפסילת חוקים של הכנסת. חריג בולט לכך היה החוק למניעת הסתננות (שבוטל פעמיים בקדנציה של גרוניס ופעם שלישית בקדנציה של מחליפתו, השופטת מרים נאור).

עם זאת, כפי שהעיר בצדק שר המשפטים לשעבר פרופסור דניאל פרידמן, גרוניס לא חלק על העיקרון לפיו בית המשפט העליון רשאי לבצע ביקורת שיפוטית רחבה על חקיקת הכנסת. גרוניס דבק בעיקרון לפיו הביקורת על החקיקה היא בסמכותו של בית המשפט העליון, ושינה רק את מידת ההתערבות בחקיקת הכנסת.

גם כאשר עמדות המדינה החלו להשתנות, ופרקליטות המדינה סיפקה לו לא פעם 'סולמות' שעל גביהם ניתן לרדת מהעץ, התעקש גרוניס על מתן פסקי דין להריסה
בנוסף, גרוניס עצמו הציג אמנם קו שמרני בנושא ביטול חקיקה, אך מצא את עצמו בנושאים אלו לא פעם בדעת מיעוט. הסיטואציה שבה גרוניס מצא את עצמו במיעוט התרחשה לא מעט פעמים, עד כדי כך שגרוניס הקדיש לה פסקה שלמה בנאום הפרידה שלו.

5. אולם, בעוד בגזרת השמרנות המשפטית סיפק גרוניס את הסחורה לפחות באופן חלקי, בדבר אחד אין ספק, גרוניס לא נטה חסד לימין שהביא אותו למשרה הרמה. בשורה של פסקי דין, על רובם חתם באופן אישי, הורה גרוניס על הריסת בתים, מאחזים ושכונות ביהודה ושומרון.

גם כאשר עמדות המדינה החלו להשתנות, ופרקליטות המדינה סיפקה לו לא פעם 'סולמות' שעל גביהם אפשר לרדת מהעץ, התעקש גרוניס על מתן פסקי דין להריסה. ההתעקשות הזו אף התגברה לקראת תום כהונתו של גרוניס, כאשר הוא ניסה, כך נראה, 'לנקות שולחן' משורה של עתירות בנושאים הללו.

המורשת שהשאיר גרוניס במובנים הללו, הכוללת למשל הגדרה של שטח 'תפיסה צבאית' כ'קרקע פרטית' (פסק דין שניתן בתמיכה שערורייתית של השופט רובינשטיין ובאופן מפתיע דווקא נגד דעתה החולקת של הנשיאה דהיום מרים נאור), עלולה לגרום נזקים לא פשוטים גם בשנים הבאות.