פרישתו של פירון אינה החטא, היא העונש. שי פירון עם מחליפו, אלעזר שטרן
פרישתו של פירון אינה החטא, היא העונש. שי פירון עם מחליפו, אלעזר שטרןצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שני חברי כנסת מהאופוזיציה, שרון גל והרב שי פירון, התפטרו וחזרו לחייהם הקודמים, האחד בתחום התקשורת והאחר בחינוך.

ההתפטרות הכפולה, שהגיעה אחרי תקופת כהונה קצרה במיוחד בכנסת הנוכחית, עוררה תרעומת ציבורית וטענות על זלזול במעמד הכנסת. אבל בעצם, אם נרחיק מעט את נקודת המבט, נגלה שפרישתם של פירון וגל אינה החטא אלא העונש. זהו המחיר שאנחנו משלמים על עידן הידוענים בפוליטיקה הישראלית, עידן שבו כוכב מדיה אחד קופץ על העגלה המקרטעת של ישראל ביתנו, וכוכב מדיה אחר מקים מפלגה של אנטי-פוליטיקאים בשם יש עתיד. בעולם שבו מפלגות בכירות מציעות שריונים ברשימותיהן לספורטאים, לדוגמניות ולמגישי טלוויזיה. אין פלא שתפקיד הח"כ לא זוכה למעמד של עבודה ארוכת טווח.

גם החיבה לידוענים היא עונש יותר מאשר חטא. החטא הוא אובדן האידיאולוגיה, הן בקרב הציבור והן בקרב נבחריו. כשהיו כאן ימין ושמאל אמיתיים ועולם שלם של ערכים ומעשים במחלוקת, היהודים אולי הרגו זה את זה אבל לפחות לא שעממו את עצמם למוות. כנסת ישראל של סוף תשע"ה היא כנסת כבויה, שבה כולם אומרים אותו הדבר ומזגזגים בין אותן דעות, כנסת שבה אתה יכול לחיות כמעט עם כל מפלגה, והדבר היחיד שמפריד בין קואליציה לאופוזיציה הוא האגו. לשני הפורשים, פירון וגל, אין באמת מה לחפש באופוזיציה, משום שכדי לקבל סיפוק בעבודה הזאת צריך להתכתש עם הקואליציה בנושאים המהותיים – חיים ומוות, מלחמה ושלום. פירון וגל, לא מיותר להזכיר, אינם בדיוק אנשי שמאל מובהקים, וגם לא המפלגות שמהן פרשו.

וכאשר אין מאבק אמיתי על שום נושא שמחריד את קיומנו, מה שנותר לפוליטיקה הארצית להציע הוא מאבק נקודתי כזה או אחר ואספירציות אישיות של הפוליטיקאים. מותר לבקר את שי פירון על פרישתו, בעיקר אחרי שהבטיח להישאר ולהיאבק מהאופוזיציה עד תום הקדנציה. אבל מה עם ראש מפלגתו? האם יאיר לפיד היה נשאר באופוזיציה אלמלא היה מאמין ביכולתו לממש את שאיפותיו האישיות ולהיבחר בעתיד לראשות הממשלה?

מעניין שכולם באים בטענות לפורשים מהאופוזיציה, וכמעט לא מבקרים את סידור העבודה החדש של דני דנון, שר בממשלת ישראל. אמנם דנון ממשיך לשרת את הציבור גם בתפקידו החדש כשגריר ישראל באו"ם. ועדיין, עד היום הכיוון היה בעיקר הפוך – אבא אבן, חיים הרצוג ובנימין נתניהו כיהנו כשגרירים באו"ם ומשם השתדרגו לתפקיד חבר כנסת. ואילו השרים לשעבר גד יעקבי ויורם ארידור מונו לשגרירים באו"ם רק אחרי שפרשו או הופרשו מהממשלה ומהפרלמנט. דני דנון הוא השר הראשון שמתפטר מתפקידו במהלך הקדנציה, אחרי תקופת כהונה קצרה ביותר, כדי לכהן כשגריר באומות המאוחדות. ולא, החלפתו באופיר אקוניס לא נחשבת כאילו הוא ממשיך.

כלומר לא רק הכנסת איבדה ממעמדה בעקבות השעמום וחוסר הסיפוק, אלא אפילו חלק מהממשלה. גם הכינוי "שר החלל" שהודבק לדנון – תוך התעלמות מהמדע והטכנולוגיה שמופיעים בשמו המלא של המשרד הממשלתי – מעיד על יוקרתה ההולכת ומצטמצמת של הפוליטיקה בישראל.

תחזיות לשנה שחלפה

"בטווח הזמן שבין נובמבר לאפריל, ישראל תיכנס לעימות שייכפה עליה מצד אחת משכנותיה... מסתבר שימיו של מנהיג החיזבאללה חסן נסראללה ספורים – לא בגלל הבעיה הבריאותית הקשה שעמה הוא מתמודד, לדבריו, אלא דווקא בשל התנקשות מפתיעה. גם מלך ירדן, עבדאללה השני, לא יחזיק בכתר לזמן רב... במצרים, הנשיא מורסי מצליח לשקם ולהחזיר למדינתו סדר ושקט" (הנומרולוג והמיסטיקן ינון בן דוד, השבוע לפני שנה, מאקו).

"חודש ינואר יביא עמו קשיים אבל לא יסתיים בפירוק הקואליציה – בעיקר בזכות רה"מ נתניהו. הוא יעשה הכול על מנת לשמור על הקואליציה ללא רעידות אדמה מיותרות... אחרי שלקחה את גביע אירופה בכדורסל בשנה האחרונה, מכבי תל אביב צפויה להגיע להישג מרשים גם השנה... סיכויים טובים של ישראל להגיע לאירוויזיון עם צמד זמרים שיתמודד וייצג אותנו שם בהצלחה מרשימה" (רוני שדה, יועץ בנומרולוגיה, קלפי טארוט וכף היד, מאקו).

"כתוצאה מפעולות צבאיות יוטלו גזרות ומיסים כבדים על העם, מה שיביא באביב (5/2015) למהפכה חברתית עצומה, מתיחות בין ימין לשמאל, בין אזרחי המדינה יהודים וערבים כשבסופה יתחלף השלטון. נתניהו יפרוש מפוליטיקה ויעקור לחו"ל. מפלגת הליכוד תיבנה מחדש למפלגת 'הליכוד החדש'. תוקם ממשלת איחוד המורכבת ממספר מפלגות, לראש הממשלה הבאה תתמנה שלי יחימוביץ'" (המתקשרת גלי נדיב אלוף, ynet).

"המחנה הציוני בראשות יצחק הרצוג ניצח... עם 32 אחוזים מקולות הבוחרים. מפלגתו של יאיר לפיד, יש עתיד, קיבלה בבחירות 28 אחוזים, ומפלגת השלטון, הליכוד, הגיעה למקום השלישי עם 14 אחוזים" (בחירות בבליך, ynet).

בקטנה

עיתונאי ותיק נזף בי השבוע בעקבות קטע הומוריסטי שכתבתי על מתן וילנאי בגיליון הקודם. יש מצב שהוא צודק, וברוח הימים האלה אני מתנצל. אכן יש לי נטייה מגונה להסתלבט על אישי ציבור מרובי עשייה, מתוך אמונה מבוססת שממילא אף אחד לא לוקח אותי יותר מדי ברצינות. עליי להיגמל מזה ולהפסיק עם הלעג הבלתי מנומק כלפי פוליטיקאים. טוב, חוץ מבוז'י. שתהיה שנה טובה לכולם.